קרן פאולן זאב, נעמה פולוס ויובל צפריר הם סטודנטים לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. במסגרת קורס בהנחיית רותי שילוני, הם התבקשו ליצור כתבה חדשותית ובחרו בנושא שקרוב ללבם – אימוץ בעלי חיים, תוך מתן דגש על גורי כלבים, הסיבות שבעטיין הם ננטשים וכיצד ניתן למנוע את התופעה המכוערת הזו. לכתבה, שצולמה באגודה, התראיינה נעמה רולניק, יועצת האימוצים שלנו ומאלפת כלבים מוסמכת.
אנו באגודה נתקלים מדי יום בנטישת גורי חתולים וכלבים, וקליטת שגרים שלמים של גורים הוא עניין שבשגרה. רוב גורי הכלבים הם תוצאה של המלטה בבית, לאחר שבעלי הכלבה לא טרחו לעקר אותה. חלקם עדיין מחזיקים בדעה המוטעית כי כדאי לתת לנקבה לחוות המלטה אחת, ואילו אחרים פשוט אינם מודעים להשלכות של המלטות שכאלה. לא פעם הבעלים, שמתייאשים מהרעש ומהלכלוך, מפרידים את הגורים מאמם בשלב מוקדם מדי (כשהם בני פחות מחודשיים ועדיין יונקים), ואינם מודעים למחלות האופייניות לגורים, כגון פרוו.
הבעלים מתקשים למצוא בתים מאמצים לגורים שנולדו, לא לוקחים אותם לבדיקה אצל וטרינר ואינם מוודאים שהם בריאים, ומוסרים גורים לכל דורש, גם לאנשים שלא בטוח שיידעו כיצד לטפל בהם. לעתים הם אף מוסרים לאימוץ גורים חולים שמתים כעבור זמן קצר – דבר שגורם למפח נפש רציני לכל המעורבים.
באופן מזעזע, חלק מהבעלים אפילו לא מנסים למצוא לגורים משפחות מאמצות ובוחרים בפתרון הפשוט – לנטוש את כולם. במקרה הטוב הם מביאים את הגורים לאגודה, ובמקרים אחרים הבעלים שמים את כל הגורים בארגז ומשאירים אותו ברחוב, כשהגורים חסרי הישע חשופים לסכנות שונות ונמצאים בסכנה לחייהם.
בנוסף לכך, מתקיימת בארץ תעשייה פושעת של מכירת גורי כלבים "גזעיים", אשר במסגרתה בעלים לכלבה "גזעית" (לרוב ללא תעודות), הופכים את הרחם של הכלבה לעסק מניב, מרביעים אותה ללא הפסקה ומוכרים את הגורים לאנשים מבלי לבדוק האם הם בכלל יודעים כיצד לטפל בהם, מבינים את ההשלכות שבגידול גור ומסוגלים לספק את כל צורכיהם. הם מוכרים את הגורים במחירים נמוכים יותר מכלבים גזעיים עם תעודות, ואת המחיר משלמת הכלבה שנכנסת להריון שוב ושוב – דבר שמשפיע על בריאותה ועל תוחלת חייה.
מן הצד השני נמצאים הגורים עצמם. רבים רוצים לאמץ אותם, כשהם מתלהבים מהשלב הגורי שלהם, מהמתיקות הכובשת ומהפוטנציאל לפרסום תמונות יפהפיות ברשתות החברתיות. הבעיה היא, שלא פעם מדובר באנשים חסרי ניסיון בגידול גורים, אשר אינם מבינים את צורכיהם ואין להם זמן להשקיע בחינוכם. וכך, אחרי תקופה מסויימת הם מתייאשים והגור מועבר לידיים אחרות, מושלך לרחוב או נמסר לעמותה. בשלב הזה מדובר בגורים בני חצי שנה עד שנה, שנראים למרבית האנשים פחות אטרקטיביים מגורים צעירים יותר, ואם הם עדיין לא מחונכים (מאחר ובעליהם הקודמים לא השקיעו בכך זמן ומאמצים) קשה להם יותר למצוא משפחות חדשות שיעניקו להם בתים חמים ויתמודדו עם כלב בוגר יותר שאינו מחונך.
עיקור וסירוס (לצד הסברה וחינוך) הם הפתרון להתרבות הבלתי מבוקרת. ניתוחים אלה מונעים מחלות, מאריכים את תוחלת החיים של הכלבים ושל החתולים ומומלצים על ידי כל הגורמים הפועלים בתחום בכל העולם. כבר עשרות שנים שאגודת צער בעלי חיים בישראל מוסרת לאימוץ כלבים וחתולים במסגרת "תהליך אימוץ אחראי" רק לאחר שעברו ניתוחי עיקור או סירוס, והאגודה אף יזמה שני חוקים חשובים בנושא. האחד קובע כי מי שמגדל כלב מסורס/מעוקרת משלם אגרה שנתית נמוכה הרבה יותר. השני מחייב כלביות וארגונים למסור לאימוץ רק בעלי חיים מסורסים/מעוקרים. באופן תמוה, יש עדיין מקומות שמוסרים בעלי חיים לא מסורסים, וכך בעצם "יורים ברגל" לכל העוסקים בתחום, כשהם מוסרים לאימוץ כלבה אחת וכעבור כמה חודשים יש עוד 10 גורים שצריך למצוא עבורם משפחות מאמצות. האבסורד הוא שאותם ארגונים בדיוק לא מקבלים בעלי חיים שאנשים רוצים למסור להם. וכך, התוצאה הישירה היא העשרת הקופה שלהם, אך בה בעת יצירת נזק מתגלגל של עוד מספר בלתי נגמר של גורים שייוולדו, יתקשו במציאת משפחה מאמצת או ימותו בייסורים ברחוב.
בשורה התחתונה, כל המקלטים של ארגוני בעלי החיים והכלביות הרשותיות מלאים בבעלי חיים שמשוועים לבית חם, אך אין מספיק אנשים שמעוניינים לאמץ אותם. לכן אין שום טעם להביא עוד גורים לעולם, כשידוע מראש כי אין מספיק בתים לכל בעלי החיים הנטושים הללו.
אם אתם מגדלים בעל חיים, דאגו לסרס/לעקר אותו, ואם אתם שוקלים לאמץ חתול או כלב – אנא הקדישו לכך מחשבה, הסתכלו לפחות 15 שנה קדימה והיו בטוחים כי תוכלו לספק לו את כל צרכיו למשך כל חייו. רק כך ניתן למנוע את סבלם של בעלי החיים שננטשים באכזריות ולצמצם את המספר הגדול של כלבים וחתולים חסרי בית.
שוקלים לאמץ גור כלבים? אנו ממליצים לכם לקרוא את הכתבה הבאה.
בתמונה הראשית: עזית ובקהאם (צילום מסך מתוך הסרטון).
