כלב הוא לא רק ללייקים, כלב הוא לכל החיים: קמפיין גרילה להעלאת המודעות לתעשייה האכזרית שמאחורי הכלבים הגזעיים בשיתוף הבצפר

כחלק ממאבק האגודה בסחר ובהרבעות כלבים גזעיים, חברנו לבצפר, בית הספר של מקצועות הפרסום והדיגיטל, ליצירת מהלכי גרילה לחשיפת הנושא לציבור הרחב. יובל רפפורט, בוגר מסלול קופי, הביא הברקה ויצר קמפיין גרילה תחת הסלוגן "כלב לא קונים. כלב מאמצים. כלב הוא לא רק ללייקים, כלב הוא לכל החיים".

כדי להמחיש שכלב הוא אינו כלי שניתן להשתמש בו לפרק זמן כדי להשיג לייקים ותשומת לב, אלא יצור חי בעל צרכים שדורש טיפול כל חייו, יובל הקים דוכן להשכרת כלבים גזעיים בשד' רוטשילד בת"א ביחד עם צלם מקצועי שמתעד את הטיול. הם קראו לאנשים לבוא ולעשות סיבוב דאווין עם כלב ולהצטלם לאינסטגרם. בסופן של 15 דקות התהילה, השוכר גילה שהדוכן נעלם והבין שכלב הוא התחייבות לכל החיים ולא למטרות אגואיסטיות.

בעידן הנוכחי, לרשתות החברתיות ובעיקר לאינסטגרם יש תפקיד מרכזי בפופולריות הגוברת של הכלבים הגזעיים. הם הפכו לסמל סטטוס, משמשים כדוגמנים, בעליהם מנהלים עמודים בכיכובם ברשתות החברתיות שזוכים למיליוני עוקבים, כולל התעסקות מוגזמת בטיפוח ואופנה, ומובילי דעה, בהם זמרים ושחקנים מובילים, בוחרים לגדל אותם ולהנציחם בתמונות וכך הם משפיעים על מעריציהם הרבים. סביר להניח שאם אנשים היו נחשפים לתנאי הגידול וליחס המחפיר שלהם זוכים הכלבים, הם היו נמנעים מלתת יד לתעשייה הנצלנית והמתעללת הזו.

אימוץ היא הדרך להילחם ולהתנגד לסחר בכלבים. אמצו אותם והם יוקירו לכם תודה ויחזירו אהבה שאינה תלויה בדבר. מתעקשים לאמץ כלב גזעי? עשו זאת בדרך החוקית והנכונה. בדקו את בית הגידול וודאו שלכלב יש תעודת גזע רשמית ושהוא זכה לכל הטיפולים הווטרינריים הדרושים. אל תתנו יד לעבריינים חמדנים ואל תשתפו פעולה עם התעשייה האכזרית של ההרבעות והסחר בכלבים.  

כל תקופה וגזע הכלבים הפופולרי שלה. בשנים האחרונות מוצפות הכלביות בכלבי רועים, ביניהם כלבי המלינואה שהתפרסמו הודות ליחידת עוקץ. הם חכמים ומלאי פוטנציאל, אך כמו כל גזע על בעליהם לדעת כיצד לאלף ולטפל בהם ולספק להם גירויים מתאימים

לאורך השנים אנו מבחינים בגלי פופולריות הקשורים לביקוש של גזעי כלבים שונים. אם בעבר היו אלה דלמטיים, לברדורים וגולדנים (בעקבות סרטים מצליחים), ומאוחר יותר כלבים קטנים פיסית כמו שיצו ופומרניאן, בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בנטישה של כלבי רועים, ביניהם כלבי מלינואה.

החשיפה של יחידת עוקץ, על לוחמיה האנושיים וחבריהם הלוחמים על ארבע, הפכה את כלבי המלינואה, שנבחרו לפעילות מבצעית ביחידה, למבוקשים מאוד. וכך אנשים רבים מתעניינים בגזע הלוחם, החכם והמגן, מבלי לחשוב האם הוא מתאים לאורח חייהם ואם הם מסוגלים לספק את כל צרכיהם. וכשיש ביקוש צצים בתי גידול פיראטיים, שהם בעצם חלק מתעשיית הרבעות מכוערת ואכזרית, שפולטת אל מעגל הכלבים הנטושים בישראל עוד כלבי מילנואה, אשר בהיעדר חינוך נכון מגיל צעיר מפתחים לא פעם בעיות התנהגות וננטשים.

דוד וטין, לשעבר לוחם ביחידת עוקץ ומי שלאחרונה הוציא לאור את הספר "הוקי", שמתאר את חייו של לוחם וכלב המלינואה המלווה אותו בשירותו הצבאי, מספר על הגזע המיוחד: "גזע הרועה בלגי מסוג מלינואה הוא אחד מגזעי הכלבים המדהימים שיעשו הכול בשביל הבעלים שלהם. הם חכמים, נאמנים, צייתנים, אוהבים לשחק ומדהימים עם ילדים. חשוב מאוד לאמץ כלבים מסוג זה רק אם מבינים בגזע ויודעים איך להתנהל איתו. מלינואה זקוק לאהבה, למשמעת, לחינוך קפדני ולהוצאת אנרגיה בכל רגע נתון. יחידת העוקץ של צה"ל בחרה בכלב הזה ומעבירה אותו תהליך של אילוף, אימון ותרגול כ-6 חודשים אינטנסיביים. קשה שלא להתאהב בכלבים האלו, אך הם דורשים התייחסות מיוחדת".

בבית המחסה של האגודה ננטשו לאחרונה לא מעט כלבי רועים ומלינואה. חלקם כבר מצאו בתים מאמצים, וכעת אנו מחפשים בעלים לשתי כלבות מלינואה מעורבות – ויקי בת ה-8 חודשים (בתמונה מימין) ובובה בת השנה (משמאל). שתיהן חכמות ומלאות בפוטנציאל וממתינות לבעלים מנוסים בלבד, כאלו שיודעים להנהיג את הגזע הייחודי ומוכנים להשקיע באילוף.

מדוע כלבים אלה ננטשים? ברוב המקרים הבעלים מאמצים את הכלב בעודו גור קטן וחמוד, מבלי לברר וללמוד כיצד יש לספק את צרכיו הספציפיים של הגזע. חודשים ספורים לאחר מכן הם נוטשים אותו בשל קשיים שונים שהיו יכולים להימנע מראש ולעתים אף לאחר שנעשו נזקים בחינוך הראשוני, מבלי להתכוון כמובן. "לכל גזע אופי מיוחד משלו הנובע מהתכונות הטבועות בו", מסבירה מאלפת הכלבים נעמה רולניק. "כיום, כאשר הכלבים אינם ממלאים את התפקיד שיועד להם בעת פיתוח הגזע שלהם והשבחתו, על הבעלים לגלות אחריות יתרה בסיפוק הצרכים המיוחדים לכל גזע. אימוץ כלב רק על פי גזעו ומראהו החיצוני עלול להסתיים במפח נפש, ולכן יש ללמוד על הגזע המועדף, אופיו ותכונותיו המיוחדות, ולשקול בכובד ראש האם כלב זה אכן מתאים לבעלים העתידיים, לביתם ולסגנון חייהם".

עוד על כלבי רועים ומלינואה, צרכיהם המיוחדים והדרכים לספק אותם ניתן לקרוא כאן.

לצפייה בבעלי החיים המועמדים לאימוץ באגודה לחצו כאן.

בכל שנה נמכרים בארץ המוני גורים דמויי גזע במחירים מפתים. הרוכשים אינם מודעים לעובדה שמאחורי הגור החמוד שמככב בתמונות הסלפי שלהם עומדת תעשייה אכזרית שמנוהלת על ידי עבריינים מתעללים ותאבי בצע

צילום: סטודיו vipdesign

 

בתקופה האחרונה קשה שלא להבחין בכל רחבי הארץ באנשים שמחזיקים בכלבים שנראים גזעיים, רובם קטני ממדים. ואם לא בשכונה שבה אתם מתגוררים, בוודאי נתקלתם בכלבים אלה בסרטונים או בתמונות ברשתות החברתיות. הכלבים הללו אמנם חמודים ושובי לב, אבל רבים לא יודעים (וביניהם גם בעליהם שרכשו אותם במיטב כספם), את האמת המזעזעת ואת אופייה האכזרי של תעשיית ההרבעות שממנה הם מגיעים. 

סמל סטטוס

תופעת ההרבעה וסחר של כלבים גזעיים ובעיקר דמויי גזע ידועה מזה שנים רבות, ואנו רואים אותה מרימה את ראשה בגלים. אם בעבר רבים ביקשו לגדל כלבים מגזעים שהפכו לפופולריים בעקבות סרטים מצליחים כדוגמת קולי (הסרט "לאסי"), סן ברנרד ("בטהובן") ודלמטי ("101 כלבים וגנבים"), כיום הגזעים המבוקשים הם כלבים קטנים פיסית כגון שיצו, מלטז, פומרניאן ואחרים.

נראה שבעידן הנוכחי, לרשתות החברתיות ובעיקר לאינסטגרם יש תפקיד מרכזי בפופולריות הגוברת של הכלבים האלה. הם הפכו לסמל סטטוס, משמשים כדוגמנים, בעליהם מנהלים עמודים בכיכובם ברשתות החברתיות שזוכים למיליוני עוקבים, כולל התעסקות מוגזמת בטיפוח ואופנה, ומובילי דעה, בהם זמרים ושחקנים מובילים, בוחרים לגדל אותם ולהנציחם בתמונות וכך הם משפיעים על מעריציהם הרבים.

היצע וביקוש

הגוף היחידי בארץ שמוסמך למסור כלבים גזעיים הנו ההתאחדות הישראלית לכלבנות. ההתאחדות פועלת בהתאם לחוק ולנהלים מסודרים בכל הקשור להרבעה, גידול ומסירה, נמצאת תחת פיקוח ורק היא רשאית למסור כלבים עם תעודות גזע רשמיות. כלבים שנרכשים בדרך אחרת ובמחירים נמוכים בהרבה אינם נחשבים גזעיים, וגם אם הם נראים כאלה הם דמויי גזע.

מאחר והביקוש גדול מההיצע, בחלל הזה צמחה תעשיית הרבעות פיראטית שסוחרת בכלבים ותכליתה היחידה היא עשיית רווח כספי. לעתים מדובר בבעלים שמגדלים כלבה גזעית או דמויית גזע, אשר זיהו את הפוטנציאל הכלכלי, ולאחר שהכלבה ממליטה הגורים (שכאמור אינם נחשבים גזעיים) נמכרים לכל דורש. כעבור כמה חודשים גם הגורות הללו יהפכו לפוטנציאל כלכלי בידי בעליהן החדשים ומעגל הסבל והסחר גדל בהתמדה.

לצד ההמלטות הביתיות יש עבריינים שהפכו את ההרבעות והסחר לעסק מניב של ממש שמגלגל מיליוני שקלים. רווחת הכלבים האומללים אינה עומדת לנגד עיניהם.

מטחנות גורים

בקרב הציבור קיימת תפיסה מוטעית בנוגע לרכישת כלבים "גזעיים", וסביר להניח שאם אנשים שמעוניינים לרכוש כלב כזה היו נחשפים לתנאי הגידול וליחס המחפיר שלו זוכים הכלבים, הם כנראה היו נמנעים מלתת יד לתעשייה הנוראית הזו.

המגדלים הלא חוקיים משתמשים לרוב באתרים מרוחקים ומאולתרים שאינם גלויים לעין ולאוזן כגון מושבים, אזורי תעשייה ומחסנים מבודדים. במטחנות הגורים האלה, הכלבים מגודלים בתנאים מחפירים, בצפיפות איומה, ללא פיקוח או טיפול וטרינרי, ללא חיסונים, ללא מזון מספק ורמת היגיינה נאותה, כאשר צרכיהם הפיסיים והנפשיים אינם מסופקים. מדובר בבית חרושת לכל דבר, שהמוצר שהוא מציע לצרכן הוא יצור חי.

ידוע כי כלבים גזעיים סובלים מבעיות גנטיות בהתאם לגזעם. כאשר ההרבעות מבוצעות בצורה פיראטית, לא פעם נולדים גורים בעלי מומים שונים, וחלקם אף סובלים מבעיות נוירולוגיות. מהגורים שאינם ניתנים למכירה ומכלבות הרבעה מבוגרות ומותשות שאינן יכולות עוד להניב רווח, העבריינים נפטרים בדרכים אכזריות שהדעת אינה סובלת.

שלם וקח

המגדלים הלא חוקיים לא יבצעו את עסקת המכירה בבתי הגידול הפיראטיים. הגורים מועברים לסוחרים, לשווקים או לחנויות, שם הם מוצעים למכירה מבלי לבדוק את האנשים שרוכשים אותם ואת יכולתם לגדל כלב ומבלי להעניק להם ייעוץ ומידע בסיסי הכרחי.

גם אם הגורים מופרדים מאמם בגיל חודשיים כפי שמורה החוק, בדרך כלל הם לא עוברים בדיקה וטרינרית. חלק מהגורים עלולים להיות חולים במחלות שאופייניות לגורים בהיעדר מתן חיסונים או במחלות שאופייניות לגזע, והמוכרים כמובן אינם לוקחים אחריות על מפח הנפש של חלק מהרוכשים. אלה האחרונים יכולים לגלות את המחלה בשלב מאוחר מדי כשהגור גוסס או לעמוד מול מציאות שבה עליהם להשקיע כסף רב בטיפולים רפואיים.

חוק וסדר

ומה אומר החוק? בישראל לא קיים איסור על מכירת כלבים, והעבירה היחידה שבגינה ניתן להאשים את המגדלים היא תנאי גידול לא נאותים והתעללות. גורמי האכיפה אינם מקשים על המגדלים וגם אם הם מבצעים ביקורת במטחנות הגורים, הם לרוב אינם פועלים נגד המגדלים, אלא מבקשים לתקן ליקויים ולשפר את תנאי הגידול. בכל הנוגע להכנסות הלא מדווחות של המגדלים מהסחר בכלבים, לא ידוע לנו על צעדים משפטיים שננקטו כנגדם על העלמות מסים.

דוגמנים מושלמים לאינסטגרם

מדי יום אגודת צער בעלי חיים בישראל קולטת כלבים נטושים שנמצאו ברחוב וכלבים שבעליהם אינם רוצים בהם עוד, ביניהם גם כלבים גזעיים או דמויי גזע. כלבים גזעיים קטנים כמעט ואינם מגיעים אלינו. ברוב המקרים מי שרכש אותם ימכור אותם לאנשים אחרים, וכך כלב אחד יכול לעבור כמה ידיים בזמן לא ארוך, דבר שיש לו השפעה דרמטית על הכלב.

מתי כן מגיעים אלינו כלבים כאלה? כשיש בעיה רפואית והבעלים אינם רוצים להוציא כסף על טיפול, כאשר הכלב מבוגר ולעתים מוחלף במודל צעיר יותר כאילו מדובר ברכב משומש, או כשיש בעיה התנהגותית ואז קל יותר למסור את הכלב מאשר להשקיע זמן וכסף על אילוף.

כשמדובר על כלבים גדולי מידות, בדרך כלל אנשים רוכשים גור צעיר מבלי להבין את הצרכים שלו, ואז נוטשים אותו בגיל 8-9 חודשים כשהוא כבר גדול פיסית ולרוב גם לא מחונך כי לא השקיעו בו מחוסר ידע או זמן. בשנים האחרונות תופעה זו באה לידי ביטוי בעיקר בכלבים מגזע האסקי סיבירי, שנראים כמו דוגמנים מושלמים לאינסטגרם בשל עיניהם הכחולות (או אחת). רבים מאמצים אותם כשהם גורים מבלי לקבל ייעוץ על הצרכים המיוחדים של הגזע. כאשר כלב כזה אינו מוציא מספיק אנרגיה הוא הופך למתוסכל ופורק את האנרגיות  בצורת הרס חפצים בבית, ומכאן הדרך לנטישתו מהירה ביותר.

לכל כלב מגיע בית

חשוב להבהיר שהאגודה אינה מתנגדת לאימוץ ולגידול כלבים גזעיים, אלא נאבקת באופן ההרבעה ובסחר שמתקיים לצורך רווח כלכלי גרידא. לכל כלב מגיע בית חם וטיפול מיטבי, אולם חשוב להבין כי כלב אינו מוצר צריכה שמושפע ממגמות אופנתיות. מדובר ביצור חי ובעל רגשות שתלוי בבעליו למשך כל חייו. לכן כל אימוץ צריך להתבצע בצורה אחראית ומבוקרת, תחת פיקוח וטרינרי ותוך התאמת הכלב לבעלים.

האגודה מנהיגה תהליך המכונה "אימוץ אחראי" שבמסגרתו יועצי האימוץ של האגודה מתאימים לכל אדם או משפחה כלב שיוכל להתאקלם ולהשתלב עם אורח החיים של המאמצים. במשך עשרות שנים האגודה עושה מאמצים להעלות את מודעות הציבור לנושא רווחת בעלי חיים ולסייע לציבור להבחין בין אימוץ לרכישה של בעל חיים, ואף קיימה סדרת אירועי אימוץ תחת הכותרת "מעורב זה גזעי" כדי לעודד את אימוצם של כלבים וחתולים מעורבים.

אז מה עושים?

אם החלטתם לאמץ כלב ולהפוך אותו לחבר הכי טוב ולחלק בלתי נפרד מהמשפחה, עשו זאת בצורה מושכלת ומודעת. באגודה, ובעמותות ובכלביות בכל רחבי הארץ, נמצאים המון כלבים מעורבים ומקסימים. הם ממתינים לכם שתאמצו אותם ותתנו להם בית חם ואוהב, ולכן אין שום צורך להרביע כלבים בצורה לא מבוקרת. אימוץ היא הדרך להילחם ולהתנגד לסחר בכלבים. אמצו אותם והם יוקירו לכם תודה ויחזירו אהבה שאינה תלויה בדבר.

מתעקשים לאמץ כלב גזעי? עשו זאת בדרך החוקית והנכונה. בדקו את בית הגידול וודאו שלכלב יש תעודת גזע רשמית ושהוא זכה לכל הטיפולים הווטרינריים הדרושים. אל תתנו יד לעבריינים חמדנים ואל תשתפו פעולה עם התעשייה האכזרית של ההרבעות והסחר בכלבים.   

מידע נוסף וחשוב על כלבים גזעיים תוכלו למצוא כאן, כאן, וכאן.

כל כלב זקוק למנהיג וצריך לדעת שמקומו הוא בתחתית ההיררכיה המשפחתית. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לגדל בבית כלב מאוזן ולמנוע בעיות התנהגות

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

כלבים הם חיות להקה שחיות במבנה היררכי. כשאנחנו מצרפים כלב למשפחה, עלינו לגרום לו להבין שהוא בתחתית הפירמידה. משפחות רבות נוטות לפנק את הכלב, הוא יושב עם הילדים על הספה כשהם צופים בטלוויזיה, ומקבל מהם במבה וליטופים. הכוונות של המשפחה אולי טובות, אך בפועל כל הפינוק הזה גורם גם לכלבים הכי פחות דומיננטיים להיות המלכים של הבית.

חשוב לזכור שכלב זקוק למנהיג כדי לדעת את מקומו, וכדי ליצור היררכיה וגבולות ברורים עלינו לגרום לכלב להבין שאנחנו המנהיגים ולא להיפך. הנה כמה המלצות שיוכלו לסייע לכם:

מזון: אצל כלבים האוכל הוא יצר הישרדותי והם לא יהססו להילחם עליו. לכן, הכלב צריך להבין שמי ששולט על המזון שלו הוא המנהיג שלו. האכילו את הכלב שלכם בשעות מסודרות ולזמן מוגבל, הרגילו את הכלב כבר מגיל צעיר שאתם יכולים להכניס את היד לצלחת שלו כשהוא אוכל והמשיכו בתרגיל זה מדי פעם גם כשהוא מתבגר. האכלה של הכלב מהצלחת שלכם היא בעייתית, ויכולה לגרום לכלב להבין שהוא הצליח להוציא ממנהיג הלהקה מזון ובכך להשתוות אליו במעמד ההיררכי. שימו לב שגם הילדים לא נותנים אוכל כשאתם לא מסתכלים. הרבה פעמים מאבקי הכוחות הגדולים של הכלב הם מול הילדים. הם פחות סמכותיים וקטנים פיסית כדי להוות איום, ולכן כדאי לתת לילדים להיות אחראיים על האכלת הכלב ובכך ליצור היררכיה מלאכותית.

צעצועים: בעלים רבים סבורים שכלב מאושר הוא כלב שברשותו שפע של משחקים ובכל פינה בבית יש לו כדור, חבל, בובה או עצם לעיסה. יש כלבים עם נטייה לרכושנות ולכן הצעצועים צריכים להיות ברשות הבעלים. מומלץ לתת לכלב לשחק עם צעצוע ספציפי מדי פעם ולזמן מסוים ואחר כך לקחת אותו שוב אליכם. צעצועים ניתן לחלק לשתי קטגוריות – צעצועי לעיסה וצעצועים למשחק. את אביזרי הלעיסה כדאי לתת לכלב בזמן שהוא לבד ומשועמם, וכשאתם חוזרים הביתה קחו אותם חזרה. בצעצועים כמו חבל או כדור ניתן לשחק עם הכלב 10 דקות או שעתיים ולאחר מכן מומלץ לקחת אותם מהישג ידו. קחו בחשבון שצעצועים שזמינים לכלב כל הזמן מאבדים לא פעם את האטרקטיביות שלהם בעיניו ולא בטוח שהם יעניינו אותו כשאתם תרצו שהוא ישחק אתם.

גובה הכלב: רבים מביאים כלב כדי שיהיה להם עם מי להתכרבל במיטה או על הספה מול הטלוויזיה, אבל בפועל הדרך הנכונה לגרום לכלב להבין את מקומו היא לתת לו להישאר בגובה הרצפה. ברגע שכלב עולה למעלה בגובה הוא למעשה מטפס במעמד ההיררכי. אתם אולי לא תרגישו את זה בהתחלה, אבל זה עלול להגיע למצב שכשתבקשו מהכלב לרדת מהספה הוא יחשוף עליכם שיניים ואפילו יינשך.

כניסה ויציאה: כשאתם יוצאים ונכנסים הביתה חשוב להיות הראשונים, אלה שמובילים את הכלב. כך בעצם אתם מראים לכלב שאתם הם אלה שקובעים ושהוא מובל על ידיכם. הדרך הנכונה לעשות זאת היא להושיב את הכלב, לפתוח את הדלת, לצאת, ורק אז לתת לכלב פקודה לצאת.

פקודות משמעת: כדי לחזק את הקשר עם הכלב ולבסס את המעמד שלכם כמנהיגים, מומלץ ללמד את הכלב משמעת בסיסית ופקודות בסיסיות כמו: שב, ארצה, רגלי, אליי ועוד. המטרה היא לא להפוך אותו לכלב עם משמעת בסיסית של "חייל" בעוקץ, אלא לאתגר אותו מנטלית ולתת לו תחושה של מימוש פוטנציאל. עבודה עם הכלב גורמת לו להיות ממושמע וקשוב, מלמדת אותו דחיית סיפוקים ועוזרת לכם לתקשר עם הכלב טוב יותר. זכרו שאתם מגדלים כלב (גזעי או מעורב) שאמנם חי בדירה, אך בכל זאת קיים בו סט שלם של כישורים כמו רעיית צאן, שמירה, ציד, גישוש ועוד הרבה תכונות שונות שטבועות בו ורק מחפשות דרכי ביטוי. עד שלא נמצא לכלב את העדר הראוי, כדאי לפחות לעזור לו לפרוק חלק מהאנרגיות בעזרת עבודה על פקודות משמעת.

חשוב להבין שכמות הצעצועים, טיב המזון או מתן חיסונים בזמן הם רק חלק מהפרמטרים שדרושים כדי לגדל כלב מאושר. כלב צריך לדעת את מקומו ולשם כך הוא זקוק למנהיג ולמישהו שיכניס לחייו סדר ומשמעת. בנוסף הוא זקוק לפעילות שתתאים לרמת האנרגיה שלו. יש כלבים בעלי רמת אנרגיה מתונה שיסתפקו בטיול של 10 דקות וכלבים אחרים יזדקקו לכמה שעות ביום. רבים מרעיפים על הכלב כמויות גדולות של אהבה, פינוקים ונשיקות, אך זה עלול ליצור אצל הכלב תחושה שהוא זה ששולט בבעליו ובהמשך לגרום לבעיות התנהגות שונות. הדרך הנכונה להימנע מכך היא לגדל כלב שיודע שהוא כלב ולא להתייחס אליו כמו ילד עם תכונות אנושיות.

 

צילום תמונה: אירה פרוהורובה

בשנים האחרונות כלבי רועים הפכו לפופולריים, אך בעלים רבים מתקשים להסתדר אתם, מתייאשים ומוסרים אותם לכלביות. הנה כמה דברים שחשוב לדעת לפני שמאמצים כלב רועים

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים

 

גם כלבים הם עניין של אופנה. אם לפני עשור המכלאות היו מלאות בכלבי לברדור וגולדן מעורבים, או בכלבי ציד וביניהם המון כלבים דלמטיים, בשנים האחרונות ניתן להבחין בשינוי במגמה, כאשר רוב הכלבים שנמצאים במכלאות הם כלבי רועים מעורבים – כנענים, רועים בלגים (בעיקר מסוג מלינואה), רועים גרמנים ועוד הרבה כלבים מעורבים שכבר לא ניתן להבחין מי היו הוריהם, אבל ניתן בבירור לראות אצלם תכונות אופי שולטות ואופייניות.

כלבי רועים הם כלבים שנועדו לשמור על העדר ולאגד אותו. מדובר בכלבים ערניים, ששמים לב לכל שינוי, נאמנים מאוד למשפחה שלהם, אך לרוב הם חשדנים כלפי כל אחד שלא שייך ללהקה. הם טריטוריאליים, בעלי מוטיבציה גדולה לעבוד ולממש את כל הפוטנציאל והאנרגיה שלהם, והם זקוקים לבעלים אסרטיביים עם ניסיון ולחינוך כבר מגיל צעיר. צריך לזכור שגם לגור בן חודשיים כבר יש בסיס מאוד חזק של תכונות המאפיינות כלבי רועים שטבועות בו מהלידה ומחכות לצאת החוצה.

בתקופה שבה המדיה החברתית זוכה לפופולריות עצומה, בכל יום מתפרסמות תמונות של כלבים שזקוקים לבית, שגרים שלמים של גורים שהוצלו מבסיסים צבאיים או משטחים פתוחים בדרום או בבקעה, גורים שנולדו להורים שהם כלבי בר אך כשהם נראים כמו דובוני פרווה מתוקים קשה לעמוד בפניהם. בנוסף, בשנים האחרונות אנשים רבים מבקשים לגדל כלבי מלינואה, כלבים שמשרתים בעוקץ או כלבים שמשרתים את המשטרה ככלבי עבודה, אך הם לא מתאימים לרוב האנשים. רבים מאמצים אותם מתוך כוונה טובה, אך אחרי כמה חודשים הם מוצאים את עצמם עם כלב שהם לא יכולים להסתדר אתו ולמרבה הצער מבלי להתכוון עושים נזקים בחינוך הראשוני של הכלב, שלפעמים קשה מאוד לתקן.

אנחנו באגודה נתקלים בהרבה אנשים שמגיעים למסור כלבי רועים בני כ-8 חודשים, כשבפיהם סיפור דומה: הם "הצילו" את הכלב כשהוא היה רק בן חודש. מאז הוא אצלם בבית, אבל עכשיו, כשהוא קצת התבגר, הוא רודף אחרי אנשים בחוץ, בעיקר כאלה שרצים או רוכבים על אופניים. אף אדם זר לא יכול להיכנס הביתה, לא אנשי מקצוע ולא חברים של הילדים, כי הגור החמוד גדל להיות הסלקטור האימתני של הבית. חלקם התייעצו באיזשהו שלב עם מאלף, אך לא התמידו או לא הצליחו ליישם את הטיפים שקיבלו, ואחרים פשוט מנסים למצוא לכלב בית אחר, אך כשזה לא מצליח הם מוסרים אותו לאחת העמותות.

יש להדגיש שאנחנו בהחלט בעד אימוצם של כלבי רועים, אך חשוב לנו להעלות את המודעות לגבי האופי של הכלבים הללו ומה נדרש מבעלים שרוצים להחזיק כלב כזה בבית. חשוב לדעת שכלב רועים הוא כלב שיכול להיות מאוד נחמד במעמד האימוץ, כשאין לו עדיין להקה או טריטוריה לשמור עליה, אך עם הזמן, אם לא יהיה מי שיציב לו גבולות, הוא ייקח על עצמו את תפקיד השומר, דבר שלא בהכרח מתאים לכל מאמץ ובטח לא למשפחה עם ילדים ותנועה ערה של חברים.

מי שמאמץ כלב רועים חייב להיות אדם אסרטיבי שיודע להיות הבוס של הכלב ולא להיפך. כלב רועים, ובעיקר כנעני, הוא כלב חששן שלפעמים מונע מפחד. לכן חשוב לחשוף אותו כבר מגיל צעיר לסביבה רועשת, לילדים קטנים ולכלבים נוספים. מי שמגדל כלבי עבודה חייב לאתגר את הכלב ולספק לו כל הזמן גירויים, אחרת הכלב יהיה משועמם ומלא אנרגיות בבית, ובסופו של דבר האנרגיות הללו יתועלו למקום הלא נכון.

באגודה נמצאים בכל עת המון כלבים שמחפשים בית חם ואוהב, ביניהם גם כלבי רועים. אתם מוזמנים להגיע לבית המחסה שלנו שברחוב הרצל 159 בתל אביב, ויועצי האימוץ שלנו יעזרו לכם לבחור חבר חדש על ארבע שיתאים לסגנון חייכם וליכולותיכם לספק לו את כל צרכיו למשך כל חייו.

 

צפו בסרטון שיצרו סטודנטים על חשיבות האימוץ באגודה על פני רכישת כלב שמאחוריה עומדת תעשייה אכזרית של הרבעות

מדי יום אנו באגודה רואים כיצד בעלים נוטשים את חבריהם הטובים ביותר – כלבים וחתולים שעד לאותו יום מר היו חלק בלתי נפרד ממשפחתם. נטישות דומות מתבצעות בכל רחבי הארץ בכלביות ובעמותות שונות, והלב יוצא אל הכלבים והחתולים האומללים, שצריכים להסתגל למציאות חדשה וממתינים לאנשים שיבואו להעניק להם בית חם, בתקווה שהפעם זה יהיה לכל חייהם.

למרבה הצער, אנשים רבים שמחפשים אחר כלבים וחתולים בוחרים לא פעם לרכוש אותם מאנשים פרטיים, שהפכו את הרחם של כלבתם או חתולתם לעסק מניב ומפרסמים את "מרכולתם" באתרים ייעודיים וברשתות החברתיות. מדובר בתעשייה אכזרית ולא מפוקחת של הרבעות, לרוב של כלבים וחתולים שנראים גזעיים אך אינם כאלה, ולכן גם מחירם נמוך יחסית. אל מול עיני הסוחרים לא עומדת רווחתם של בעלי החיים אלא רווח כלכלי. הם דואגים להרביע את האם שוב ושוב, מפרידים את הגורים האומללים מאמם בשלב מוקדם מדי וטיפול וטרינרי נראה להם כמותרות. כך נמכרים גורים לא מחוסנים, חולים, שלעתים אף מתים מאחר ולא זכו לטיפול הולם. לא פעם האם עצמה ננטשת ומוחלפת במודל צעיר יותר, ומעגל ההרבעות ממשיך.

מכאן ברור מדוע אין לתמוך בתעשייה הזו ולרכוש גורים בצורה לא אחראית, שכן כל רכישה של גור מעודדת את בעלי האם לשוב ולהרביע אותה וכך להרחיב את היקף התופעה המכוערת הזו. במקום זאת יש לאמץ כלבים וחתולים שננטשו בעמותות ומייחלים לבית חם ואוהב וליד מלטפת.

נושא זה עומד במרכזו של סרט שצילמו באגודה אלה פרסון ואסף פדרו במסגרת לימודיהם במרכז הבינתחומי הרצליה. צפו בסרט, פתחו את הלב, ובואו לאמץ באגודה חבר חדש על ארבע, שיכניס לחייכם המון אושר ושמחה.

תמונה ראשית: צילום מסך מתוך הסרטון

 

מדוע ננטשים גורי כלבים, מהם הקשיים שהם חווים, וכיצד ניתן למנוע את ההתרבות הבלתי מבוקרת של גורי כלבים וחתולים שמתקשים למצוא בתים מאמצים? צפו בכתבה שצולמה באגודה על ידי סטודנטים לתקשורת מהמרכז הבינתחומי הרצליה

קרן פאולן זאב, נעמה פולוס ויובל צפריר הם סטודנטים לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה. במסגרת קורס בהנחיית רותי שילוני, הם התבקשו ליצור כתבה חדשותית ובחרו בנושא שקרוב ללבם – אימוץ בעלי חיים, תוך מתן דגש על גורי כלבים, הסיבות שבעטיין הם ננטשים וכיצד ניתן למנוע את התופעה המכוערת הזו. לכתבה, שצולמה באגודה, התראיינה נעמה רולניק, יועצת האימוצים שלנו ומאלפת כלבים מוסמכת.

אנו באגודה נתקלים מדי יום בנטישת גורי חתולים וכלבים, וקליטת שגרים שלמים של גורים הוא עניין שבשגרה. רוב גורי הכלבים הם תוצאה של המלטה בבית, לאחר שבעלי הכלבה לא טרחו לעקר אותה. חלקם עדיין מחזיקים בדעה המוטעית כי כדאי לתת לנקבה לחוות המלטה אחת, ואילו אחרים פשוט אינם מודעים להשלכות של המלטות שכאלה. לא פעם הבעלים, שמתייאשים מהרעש ומהלכלוך, מפרידים את הגורים מאמם בשלב מוקדם מדי (כשהם בני פחות מחודשיים ועדיין יונקים), ואינם מודעים למחלות האופייניות לגורים, כגון פרוו.

הבעלים מתקשים למצוא בתים מאמצים לגורים שנולדו, לא לוקחים אותם לבדיקה אצל וטרינר ואינם מוודאים שהם בריאים, ומוסרים גורים לכל דורש, גם לאנשים שלא בטוח שיידעו כיצד לטפל בהם. לעתים הם אף מוסרים לאימוץ גורים חולים שמתים כעבור זמן קצר – דבר שגורם למפח נפש רציני לכל המעורבים.

באופן מזעזע, חלק מהבעלים אפילו לא מנסים למצוא לגורים משפחות מאמצות ובוחרים בפתרון הפשוט – לנטוש את כולם. במקרה הטוב הם מביאים את הגורים לאגודה, ובמקרים אחרים הבעלים שמים את כל הגורים בארגז ומשאירים אותו ברחוב, כשהגורים חסרי הישע חשופים לסכנות שונות ונמצאים בסכנה לחייהם.

בנוסף לכך, מתקיימת בארץ תעשייה פושעת של מכירת גורי כלבים "גזעיים", אשר במסגרתה בעלים לכלבה "גזעית" (לרוב ללא תעודות), הופכים את הרחם של הכלבה לעסק מניב, מרביעים אותה ללא הפסקה ומוכרים את הגורים לאנשים מבלי לבדוק האם הם בכלל יודעים כיצד לטפל בהם, מבינים את ההשלכות שבגידול גור ומסוגלים לספק את כל צורכיהם. הם מוכרים את הגורים במחירים נמוכים יותר מכלבים גזעיים עם תעודות, ואת המחיר משלמת הכלבה שנכנסת להריון שוב ושוב – דבר שמשפיע על בריאותה ועל תוחלת חייה.

מן הצד השני נמצאים הגורים עצמם. רבים רוצים לאמץ אותם, כשהם מתלהבים מהשלב הגורי שלהם, מהמתיקות הכובשת ומהפוטנציאל לפרסום תמונות יפהפיות ברשתות החברתיות. הבעיה היא, שלא פעם מדובר באנשים חסרי ניסיון בגידול גורים, אשר אינם מבינים את צורכיהם ואין להם זמן להשקיע בחינוכם. וכך, אחרי תקופה מסויימת הם מתייאשים והגור מועבר לידיים אחרות, מושלך לרחוב או נמסר לעמותה. בשלב הזה מדובר בגורים בני חצי שנה עד שנה, שנראים למרבית האנשים פחות אטרקטיביים מגורים צעירים יותר, ואם הם עדיין לא מחונכים (מאחר ובעליהם הקודמים לא השקיעו בכך זמן ומאמצים) קשה להם יותר למצוא משפחות חדשות שיעניקו להם בתים חמים ויתמודדו עם כלב בוגר יותר שאינו מחונך.

עיקור וסירוס (לצד הסברה וחינוך) הם הפתרון להתרבות הבלתי מבוקרת. ניתוחים אלה מונעים מחלות, מאריכים את תוחלת החיים של הכלבים ושל החתולים ומומלצים על ידי כל הגורמים הפועלים בתחום בכל העולם. כבר עשרות שנים שאגודת צער בעלי חיים בישראל מוסרת לאימוץ כלבים וחתולים במסגרת "תהליך אימוץ אחראי" רק לאחר שעברו ניתוחי עיקור או סירוס, והאגודה אף יזמה שני חוקים חשובים בנושא. האחד קובע כי מי שמגדל כלב מסורס/מעוקרת משלם אגרה שנתית נמוכה הרבה יותר. השני מחייב כלביות וארגונים למסור לאימוץ רק בעלי חיים מסורסים/מעוקרים. באופן תמוה, יש עדיין מקומות שמוסרים בעלי חיים לא מסורסים, וכך בעצם "יורים ברגל" לכל העוסקים בתחום, כשהם מוסרים לאימוץ כלבה אחת וכעבור כמה חודשים יש עוד 10 גורים שצריך למצוא עבורם משפחות מאמצות. האבסורד הוא שאותם ארגונים בדיוק לא מקבלים בעלי חיים שאנשים רוצים למסור להם. וכך, התוצאה הישירה היא העשרת הקופה שלהם, אך בה בעת יצירת נזק מתגלגל של עוד מספר בלתי נגמר של גורים שייוולדו, יתקשו במציאת משפחה מאמצת או ימותו בייסורים ברחוב.

בשורה התחתונה, כל המקלטים של ארגוני בעלי החיים והכלביות הרשותיות מלאים בבעלי חיים שמשוועים לבית חם, אך אין מספיק אנשים שמעוניינים לאמץ אותם. לכן אין שום טעם להביא עוד גורים לעולם, כשידוע מראש כי אין מספיק בתים לכל בעלי החיים הנטושים הללו.

אם אתם מגדלים בעל חיים, דאגו לסרס/לעקר אותו, ואם אתם שוקלים לאמץ חתול או כלב – אנא הקדישו לכך מחשבה, הסתכלו לפחות 15 שנה קדימה והיו בטוחים כי תוכלו לספק לו את כל צרכיו למשך כל חייו. רק כך ניתן למנוע את סבלם של בעלי החיים שננטשים באכזריות ולצמצם את המספר הגדול של כלבים וחתולים חסרי בית.

שוקלים לאמץ גור כלבים? אנו ממליצים לכם לקרוא את הכתבה הבאה.

בתמונה הראשית: עזית ובקהאם (צילום מסך מתוך הסרטון).