מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים
מרבית הכלבים שננטשים ומגיעים למכלאות ולעמותות השונות הם כלבים מעורבים, חלק גדול מהם גורים, ולא תמיד ניתן לדעת בדיוק כיצד הם ייראו כשהם יהיו בוגרים. יש כמה אינדיקציות שעוזרות לנו להעריך פחות או יותר את גובהו ומשקלו של הכלב, כמו כפות הרגליים בהשוואה לשאר הגוף, או גודלו הפיזי כרגע בהשוואה לגור אחר בגילו. השערות מסוג זה ניתן לבצע על סמך ניסיון מקצועי, ולכן לא מעט אנשים שמגיעים לאמץ כלב כזה, מתקשים לדמיין את גודלו הסופי וכתוצאה מכך לא פעם טועים בבחירה.
גודל הכלב הבוגר הוא אחת הנקודות החשובות אשר משפחה עם ילדים צריכה לקחת בחשבון, מאחר ואם ההורים מתכננים כי הילדים יוציאו את הכלב לטיולים, עליהם לבחור בכלב בגודל מתאים, כזה שהילדים יוכלו להוליך אותו ולא להיפך. בנוסף, חשוב לדעת כי לרוב כלב גדול זקוק ליותר פעילות. כלב ששוקל 20 ק"ג לעומת ילד ששוקל 10 ק"ג יותר זה לא כוחות שווים; לכלב יש מסת שריר גבוהה מהילד, ולכן רוב הסיכויים שכשאותו כלב יראה משהו מסקרן בצדו השני של הרחוב, הוא ימשוך לשם ולא בטוח שהילד יצליח לעצור אותו.
בסיטואציה כזאת, או שהילד יעזוב את הרצועה והכלב יסתכן ויחצה לבד את הכביש, או שהילד ייפול בעודו עלול לקבל מכה או שפשוף עד שהכלב יחליט לעצור.
במהלך עבודתי כיועצת אימוצים באגודה, נתקלתי בהמון מקרים שבהם משפחות אימצו גור בליווי השערה לגבי גודלו העתידי, ולאחר כמה חודשים הכלב נמסר בחזרה בטענה כי הכלב גדול מדי. לכן אני ממליצה למשפחות הרוצות לאמץ כלב להתחשב בכמה נתונים, כגון מי המטפל העיקרי בכלב, מהו גודל הבית וכמובן הזמן והאנרגיות שיש לבני המשפחה לטפל בכלב.
אנו באגודה מעניקים ייעוץ שכזה בכל אימוץ, הן באמצעות יועצי האימוץ האחראים על תהליך האימוץ והן על ידי הווטרינרים. במקרים אחרים, כדי להמנוע את עגמת הנפש לבני המשפחה ובעיקר לכלב, מומלץ להיעזר באיש מקצוע.
לצפייה בבעלי החיים המועמדים לאימוץ לחצו כאן.
בתמונה הראשית: נעמה עם כלבתה לייני בגיל חודש וחצי ובגיל עשרה חודשים.