נביחותיו וקריאותיו לעזרה של כלב הקולי בן העשר נשמעו היטב בסביבת בניין המגורים בבת ים. מי שעבר בסמוך לדירה לא יכול היה להתעלם מריח הצרכים העז שנדף ממנה. שכן ערני ואכפתי שבירר את מקור הנביחות, גילה כי בעליו של הכלב, השוכרת את הדירה, אושפזה יומיים קודם לכן, וכי הכלב נשאר לכוד בדירה ללא מזון, מים וטיפול.
בעקבות פנייתו למשטרה הגיעו למקום שוטרים, שטענו כי אין בסמכותם לפרוץ את הדלת. בשיחה טלפונית שניהלו השוטרים עם בעלת הדירה סירבה האחרונה לשתף פעולה ומסרה כי המפתח לא נמצא ברשותה. השכן לא אמר נואש ופנה שוב למוקד המשטרה, שם נאמר לו כי הווטרינר העירוני לא מוכן להגיע למקום. כשכל מאמציו לסייע לכלב באמצעות המשטרה העלו חרס בידו, יצר אילן קשר בשעות הערב עם אגודת צער בעלי חיים בישראל.
https://www.youtube.com/watch?v=nA930pJX9mc
נציג האגודה יצא מיד למקום ובמקביל הפעילה האגודה את עורך דינה במטרה לקבל צו המאשר פריצה לדירה על מנת להציל את הכלב, דבר שעל המשטרה היה לעשות מוקדם יותר. למרות החשש הממשי לחייו של הכלב, לא הסכימה השופטת התורנית של בית משפט השלום בתל אביב לשוחח ישירות עם עורך הדין, דבר שהביא לעיכוב משמעותי של שלוש שעות. לטענתה של השופטת, היה זה תפקידה של המשטרה לפעול בנושא והצעתה היתה לגשת למשטרה, לבקש את פרטיה של השוכרת המאושפזת, להגיע עם השוטרים לבית החולים ולבקש ממנה את מפתחות הדירה. כל זאת תוך איבוד זמן יקר, כשהשעה היתה כבר 23:20 בלילה.
שעתיים נוספות חלפו בהמתנה בתחנת המשטרה, שלא הסכימה להתלוות עם הנציג לבית החולים בשעה כה מאוחרת. לילה שלם עבר, כשבמהלכו, לדברי השכן, נביחותיו של הכלב נחלשו וכמעט ולא נשמעו. למחרת בבוקר הגיעו נציגי האגודה ועורך דינה לבית המשפט השלום בראשון לציון וכעבור שעתיים הוציא שופט צו המורה לפרוץ לדירה.
במטרה להפעיל את הצו הגיעו נציגי האגודה לתחנת המשטרה בבת ים וביקשו שוטרים שיתלוו אליהם. קצין המשטרה התקשר שוב לבעלת הבית, ולאחר שהיא הבינה שהולכים לפרוץ לדירה, היא אמרה שהיא מצאה את המפתחות וביקשה שימתינו להגעתה. השוטרים שלחו את נציגי האגודה לדירה וביקשו אותם להמתין במקום עד להגעתם. בינתיים הצטרף אליהם ד"ר אלעד שפירא, וטרינר האגודה, במטרה להעניק טיפול חירום לכלב.
כעבור 50 דקות הגיעה בעלת הדירה ופתחה את דלת הבית. במקום נגלה מחזה מזעזע: כל רצפת הבית היתה מרוחה בשתן ובצואה עם ריח חריף ביותר והכלב נמצא שרוע במרפסת הדירה בפרפורי גסיסה. בטרם הספיק ד"ר שפירא להחדיר לכלב אינפוזיה לקבלת נוזלים, נפח הכלב את נשמתו. לדבריו של ד"ר שפירא, הכלב מת ככל הנראה מהתייבשות, וסביר שניתן היה להצילו לולא הזמן הארוך שחלף מרגע הדיווח על המקרה ועד לפתיחת הדלת על ידי בעלת הדירה.
לאחר שהמשטרה עודכנה בפרטים פתח קצין המשטרה תיק לבעלת הדירה בגין התעללות בבעלי חיים. במקביל פנתה האגודה לד"ר דגנית בן דב, הממונה על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות, בבקשה להגיש תלונה על הווטרינר הרשותי של עיריית בת ים, שלא היה מוכן להגיע למקום האירוע ולהציל את הכלב.
לצערנו, אדישות רשויות החוק ובעלת הדירה, הסחבת הארוכה ועיכובם של הליכים פשוטים לכאורה הביאו למותו המצער והמיותר של הכלב. חוק צער בעלי חיים נוצר כדי להגן על בעלי חיים חסרי ישע ואנו מצפים מהרשויות לפעול במקרים אלה בדיוק כפי שהיו פועלים אם בני אדם היו לכודים בדירה. אנו קוראים לציבור להיות ערני ולדווח על מקרים כאלה ומצפים מהרשויות למצות את הדין עם המעורבים במקרה שלא פעלו כשורה.
