החיים בזבל

התנהלות תמוהה של המחלקה הווטרינרית בעיריית רמת גן, אשר ביקשה לשחרר גור חתולים עיוור וגוסס

השבוע קיבלנו תזכורת נוספת הנוגעת לאטימות הרשויות בכל הנוגע לחתולי הרחוב חסרי הבית ולחיים האומללים שהם מנת חלקם.

תושבת רמת גן נתקלה בסביבת ביתה בגור חתולים רזה וגוסס, אשר סבל מדלקת עיניים חריפה ומבעיות נשימה, ומתוך רחמים אספה אותו לביתה. בעקבות שיחת טלפון למחלקה הווטרינרית בעיר בניהולו של ד"ר שי מלמן, נשלח פקח לביתה. התושבת המודאגת נשמה לרווחה, אולם להפתעתה לאחר שהפקח ראה את החתול המסכן, הוא טען כי הפתרון היחיד הוא לשחררו במקום אחר וכי אין שום טעם להביאו למחלקה הווטרינרית, מאחר ואין להם מה לעשות אתו אלא להרדימו.

האישה, שהבינה כי החתול הסובל לא יכול לשרוד ברחוב וכי משמעות שחרורו היא מוות קשה ומייסר, שלחה את הפקח והתקשרה לאגודת צער בעלי חיים בישראל. סייר מטעם האגודה נשלח מיד לאסוף את החתול והביא אותו למרפאת האגודה. ד"ר איה פרי, וטרינרית האגודה, אבחנה כי החתלתול בן החודשיים סובל מכיבים בחלל הפה (הרפס חתולים), דבר המונע ממנו לאכול, מדלקת עיניים חריפה שגרמה לעיוורון, ומבעיות בדרכי הנשימה העליונות. כמו כן החתול היה מיובש מאוד ואפאטי. בצער רב נקבע כי על מנת לגאול את הגור מייסורי התופת יש להרדימו בהמתת חסד הומאנית.

חשוב לציין, כי לא מכבר פורסם דו"ח מבקר המדינה על מצבם העגום וההולך ומחריף של חתולי הרחוב. נראה כי המדיניות של עיריית רמת גן מתעלמת מהמצב הקשה וממשיכה להנציח את חיי הסבל והחרפה של החתולים החיים בתחומה. התמונות הקשות של החתלתול מדברות בעד עצמן, והרצון לשחרר ולהפקיר בעל חיים גוסס, הגובל בהתעללות, לא יכול לעלות על דעתו של אף אדם בעל מוסר, בוודאי לא בקרב אנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום.

אם נתקלתם במקרה של בעל חיים במצוקה, אנא אל תהססו והתקשרו למוקד האגודה בטלפון 4553*.