מגדלים כלב ושוקלים לאמץ כלב נוסף? חושבים לאמץ שני כלבים ביחד? נעמה רולניק, יועצת האימוצים של האגודה ומאלפת מוסמכת, מרחיבה את היריעה על גידול שני כלבים בבית אחד

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

 

מי שמגדל שני כלבים יודע לספר על היתרונות הגדולים: הלהקה המאוחדת, הקשר המיוחד בין שני ההולכים על ארבע והעובדה שהם אף פעם לא לבד, גם כשבעליהם נמצאים מחוץ לבית. מאז שאני זוכרת את עצמי משפחתי גידלה כלבים, לעתים שני כלבים ביחד, וכשהייתי מוציאה אותם לטיול ביחד אנשים נהגו לעצור אותי ולשאול בפליאה "שניים?". חלקם גם הוסיפו בציניות "אחד זה לא מספיק?". לשמחתי, כיום זה כבר לא מחזה נדיר לראות אנשים שמגדלים בביתם יותר מכלב אחד ומגמה זו הולכת ומתחזקת.

כלבים הם חיות להקה, וכשאנחנו מאמצים כלב אנחנו יוצרים להקה קטנה משלנו והכלב לומד את מקומו בהיררכיה בהתאם להרכב המשפחה שמגדלת אותו. לרוב הכלב לומד להסתדר ולהכיר את שגרת היום של בעליו, ומבין שהוא יצטרך לשהות כמה שעות לבד עד שחברי הלהקה שלו יחזרו. הכנסת כלב נוסף אולי לא תראה לכלב הוותיק כמו מחווה משמחת ישר מהרגע הראשון, אך בטווח הארוך זה יעשה לו רק טוב, והעובדה שתמיד יש איתו חבר להקה נוסף תקל עליו.

אימוץ של כלב אחד הוא צעד משמעותי וחשוב. לפני שמצרפים אליו כלב נוסף, חשוב לשקול היטב את כל ההשלכות הנובעות מגידול שני כלבים ביחד, לאמץ את הכלב החדש בצורה אחראית תוך התחשבות בכלב הוותיק, ולזכור שלפעמים לא מדובר באהבה ממבט ראשון ושתהליך ההסתגלות עלול לקחת זמן.

כיועצת אימוצים באגודה אני פוגשת אנשים שמעוניינים לאמץ שני כלבים באותו יום. למי שאין ניסיון בגידול כלבים אני ממליצה להתחיל עם כלב אחד, ורק לאחר שיהיו בטוחים כי הם יוכלו לעמוד במשימה לחזור ולאמץ כלב נוסף. לבעלי הניסיון אני אמליץ על אימוץ של לפחות כלב אחד בוגר ומאוזן ולאו דווקא על שני גורים; שלב החינוך הוא תמיד מאתגר ולעבור אותו עם שניים מאתגר כפליים ולרוב מעייף ומייאש, ולכן כדאי למנוע את כישלונו מראש.

כשמאמצים כלב בעצם מרחיבים את המשפחה, ומבחינה כלכלית המשמעות היא הוצאות גדולות, לעתים כפולות. מזון, חיסונים וטיפולים וטרינריים, מוצרים נגד טפילים, משחקים, אביזרים, חטיפים וטיפוח –מומלץ לעשות חשבון מראש ולבדוק שאכן ניתן לממן את כל אלה. גם מבחינה לוגיסטית יש שינויים, שכן כעת צריך להוציא לטיולים שני כלבים ולהשקיע בכל אחד מהם את תשומת הלב הנדרשת. בנוסף, כשיוצאים לחופשה צריך למצוא מישהו שיהיה מוכן לארח ולדאוג לשני כלבים, או לחילופין לחפש פנסיון שיקלוט שני כלבים.

כיצד בוחרים את הכלב החדש שיצטרף לכלב הוותיק? בעלי הכלב בוודאי מכירים היטב את אופיו ואת רמות האנרגיה והצייתנות שלו. חשוב מאוד לוודא שרמת האנרגיה של הכלב החדש תהיה דומה לזו של הכלב הוותיק. לדוגמה, אם כלב סופר אנרגטי יצטרף לכלב רגוע מתוך מחשבה שאולי הוא יוציא אותו מהאדישות, סביר להניח שהכלב השלו יסבול מהצקות ואילו הכלב הפעיל יהיה מתוסכל כי לא יהיה לו שותף לפריקת האנרגיות. החבר הנכון לכלב שסובל מחרדת נטישה יהיה כלב בוגר ומאוזן שישפיע על הכלב החרד ולא להיפך, דבר שעלול לקרות עם גור שעדיין מתעצב ויושפע מהכלב החששן.

גם כלבים חברותיים שמסתדרים ומשחקים עם כלבים אחרים בחוץ, עלולים להגיב באופן אגרסיבי כלפי כלב חדש שייכנס לטריטוריה שלהם. לכן, בעת בחירת הכלב החדש, מומלץ להגיע עם הכלב הוותיק כדי לוודא שיש כימיה ראשונית בין השניים, שהם מתעניינים אחד בשני ובעיקר שההיכרות לא מתלקחת לריב.

כשמביאים את הכלב החדש הביתה, חשוב שהמפגש עם הכלב הוותיק יהיה בחוץ במקום ניטרלי. מומלץ לקחת את שני הכלבים לטיול משותף בחוץ (עם רצועה!), שיעודד חיבור טוב יותר ויפרוק את כל המתח והאנרגיות לפני הכניסה לבית. כששני הכלבים רגועים, אפשר להיכנס אתם הביתה ולהישאר ערניים.

כאמור, כלבים הם חיות להקה ולהקה בנויה מהיררכיה וזה מאוד טבעי שיהיו בין שני הכלבים מאבקי כוח. הכלב הדומיננטי (וזה אינו בהכרח הכלב הוותיק) ינסה להילחם על מקומו ולקחת את השליטה. אפשר לתת לשני הכלבים להסתדר בדרך הטבעית ולריב על מקומם, או לחילופין לטפח את הכלב הוותיק ולהעניק לו תשומת לב (חטיף או משחק) לפני הכלב החדש.

צריך לזכור שכלבים הם בעלי חיים עם יצרים והתנהגות שלעתים יכולה להיות לא צפויה. לכן חשוב להימנע מסיטואציות שיגרמו לכלבים לריב אחד עם השני ולשים לב בעיקר בשלושה מצבים:
האכלה: מזון הוא הגורם הראשון שעלול לגרום למריבה. בימים הראשונים מומלץ להאכיל את הכלבים בנפרד ולשים לב כשמצ'פרים אותם עם חטיפים.
משחק: כלבים נוטים לקחת בעלות על צעצועים ועלולים לריב עם כלב שיתקרב לצעצוע שלהם. לכן כדאי לאסוף את כל הצעצועים בבית ולשים אותם במקום מסודר שנמצא ברשות הבעלים.
תשומת לב: כשמלטפים את הכלב הוותיק והכלב החדש מתקרב, הכלב הוותיק עלול לתקוף את החדש שמנסה לגזול ממנו תשומת לב.

יש כלבים שיוצרים קשר טוב באופן מידי, ולאחרים לוקח זמן להסתגל ולקבל זה את זה. חשוב לתת לתהליך זמן, לסייע לשני הכלבים באופן נכון ובמידת הצורך להתייעץ עם מאלף מקצועי. בסיום התהליך, כששני הכלבים יהפכו להיות חברים טובים, הם יוקירו לבעליהם תודה.

 

בשנים האחרונות כלבי רועים הפכו לפופולריים, אך בעלים רבים מתקשים להסתדר אתם, מתייאשים ומוסרים אותם לכלביות. הנה כמה דברים שחשוב לדעת לפני שמאמצים כלב רועים

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים

 

גם כלבים הם עניין של אופנה. אם לפני עשור המכלאות היו מלאות בכלבי לברדור וגולדן מעורבים, או בכלבי ציד וביניהם המון כלבים דלמטיים, בשנים האחרונות ניתן להבחין בשינוי במגמה, כאשר רוב הכלבים שנמצאים במכלאות הם כלבי רועים מעורבים – כנענים, רועים בלגים (בעיקר מסוג מלינואה), רועים גרמנים ועוד הרבה כלבים מעורבים שכבר לא ניתן להבחין מי היו הוריהם, אבל ניתן בבירור לראות אצלם תכונות אופי שולטות ואופייניות.

כלבי רועים הם כלבים שנועדו לשמור על העדר ולאגד אותו. מדובר בכלבים ערניים, ששמים לב לכל שינוי, נאמנים מאוד למשפחה שלהם, אך לרוב הם חשדנים כלפי כל אחד שלא שייך ללהקה. הם טריטוריאליים, בעלי מוטיבציה גדולה לעבוד ולממש את כל הפוטנציאל והאנרגיה שלהם, והם זקוקים לבעלים אסרטיביים עם ניסיון ולחינוך כבר מגיל צעיר. צריך לזכור שגם לגור בן חודשיים כבר יש בסיס מאוד חזק של תכונות המאפיינות כלבי רועים שטבועות בו מהלידה ומחכות לצאת החוצה.

בתקופה שבה המדיה החברתית זוכה לפופולריות עצומה, בכל יום מתפרסמות תמונות של כלבים שזקוקים לבית, שגרים שלמים של גורים שהוצלו מבסיסים צבאיים או משטחים פתוחים בדרום או בבקעה, גורים שנולדו להורים שהם כלבי בר אך כשהם נראים כמו דובוני פרווה מתוקים קשה לעמוד בפניהם. בנוסף, בשנים האחרונות אנשים רבים מבקשים לגדל כלבי מלינואה, כלבים שמשרתים בעוקץ או כלבים שמשרתים את המשטרה ככלבי עבודה, אך הם לא מתאימים לרוב האנשים. רבים מאמצים אותם מתוך כוונה טובה, אך אחרי כמה חודשים הם מוצאים את עצמם עם כלב שהם לא יכולים להסתדר אתו ולמרבה הצער מבלי להתכוון עושים נזקים בחינוך הראשוני של הכלב, שלפעמים קשה מאוד לתקן.

אנחנו באגודה נתקלים בהרבה אנשים שמגיעים למסור כלבי רועים בני כ-8 חודשים, כשבפיהם סיפור דומה: הם "הצילו" את הכלב כשהוא היה רק בן חודש. מאז הוא אצלם בבית, אבל עכשיו, כשהוא קצת התבגר, הוא רודף אחרי אנשים בחוץ, בעיקר כאלה שרצים או רוכבים על אופניים. אף אדם זר לא יכול להיכנס הביתה, לא אנשי מקצוע ולא חברים של הילדים, כי הגור החמוד גדל להיות הסלקטור האימתני של הבית. חלקם התייעצו באיזשהו שלב עם מאלף, אך לא התמידו או לא הצליחו ליישם את הטיפים שקיבלו, ואחרים פשוט מנסים למצוא לכלב בית אחר, אך כשזה לא מצליח הם מוסרים אותו לאחת העמותות.

יש להדגיש שאנחנו בהחלט בעד אימוצם של כלבי רועים, אך חשוב לנו להעלות את המודעות לגבי האופי של הכלבים הללו ומה נדרש מבעלים שרוצים להחזיק כלב כזה בבית. חשוב לדעת שכלב רועים הוא כלב שיכול להיות מאוד נחמד במעמד האימוץ, כשאין לו עדיין להקה או טריטוריה לשמור עליה, אך עם הזמן, אם לא יהיה מי שיציב לו גבולות, הוא ייקח על עצמו את תפקיד השומר, דבר שלא בהכרח מתאים לכל מאמץ ובטח לא למשפחה עם ילדים ותנועה ערה של חברים.

מי שמאמץ כלב רועים חייב להיות אדם אסרטיבי שיודע להיות הבוס של הכלב ולא להיפך. כלב רועים, ובעיקר כנעני, הוא כלב חששן שלפעמים מונע מפחד. לכן חשוב לחשוף אותו כבר מגיל צעיר לסביבה רועשת, לילדים קטנים ולכלבים נוספים. מי שמגדל כלבי עבודה חייב לאתגר את הכלב ולספק לו כל הזמן גירויים, אחרת הכלב יהיה משועמם ומלא אנרגיות בבית, ובסופו של דבר האנרגיות הללו יתועלו למקום הלא נכון.

באגודה נמצאים בכל עת המון כלבים שמחפשים בית חם ואוהב, ביניהם גם כלבי רועים. אתם מוזמנים להגיע לבית המחסה שלנו שברחוב הרצל 159 בתל אביב, ויועצי האימוץ שלנו יעזרו לכם לבחור חבר חדש על ארבע שיתאים לסגנון חייכם וליכולותיכם לספק לו את כל צרכיו למשך כל חייו.

 

מהי חרדת נטישה? מהם הסימנים שמעידים על בעיה נפוצה זו? וכיצד ניתן לטפל בה? במאמר זה נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים, משיבה על שאלות אלה ואחרות

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים

כיועצת אימוץ באגודת צער בעלי חיים בישראל, אני נתקלת בכלבים רבים שחווים משבר כאשר הם נמסרים אלינו על ידי המשפחה שגידלה אותם (טובה או גרועה ככל שתהיה). מהבעלים שאליהם הם רגילים ומהסביבה המוכרת להם, הכלבים האלה מגיעים למכלאות רועשות, כשמסביבם הרבה כלבים ובכל פעם איש צוות או מתנדב אחר מטפל בהם או מוציא אותם לטיול. ככל שננסה לתת להם יחס טוב והרבה טיולים, זה עדיין לא משתווה לכמות תשומת הלב שהכלבים זקוקים לה ושהם אמורים לקבל בבית קבוע ויציב.

אולם לא רק כלבים שננטשו והגיעו למכלאות סובלים מחרדת נטישה. חשוב להבין כי גם כלב שמוצא בית וזוכה להמון אהבה, ליטופים, משחקים, חטיפים וטיולים, לא פעם מוצא את עצמו סגור מאחורי דלת כשהוא לבד לאחר שכל בני המשפחה יוצאים מהבית. אלה אמנם לא תנאים של מכלאה, אך התחושה של הכלב היא של נטישה ואצל חלקם המשבר עלול להוביל לדיכאון ולחרדת נטישה.

אז מהי בעצם חרדת נטישה?

חרדת נטישה היא בעיית התנהגות נפוצה אצל כלבים, שיכולה להיווצר בכל גיל בגלל שינוי דרמטי בחיי הכלב, כגון נטישה, מסירה למשפחה אחרת (או מסירה של כלב נוסף שחי בבית), מעבר דירה, שינוי בשגרת החיים, טראומות ועוד.

חרדת נטישה מתבטאת בכמה אופנים, כשהנפוץ ביותר הוא בכי בלתי פוסק מהרגע שהדלת נסגרת ועד החזרה של הבעלים הביתה. לכך יכולות להתלוות תופעות נוספות כמו שריטות של הדלת, עשיית צרכים, הרס, ריור, הלחתה מוגברת, נזק גופני כמו ליקוק הרגליים והתלהבות גבוהה כשהבעלים שבים הביתה. לא כל הסימנים חייבים להופיע, וחשוב להבין שאם לא מטפלים בחרדת הנטישה היא (והסימפטומים שמלווים אותה) עלולה להתגבר.

אז מה עושים?

הדרך הנכונה להרגיל כלב להיות לבד היא לעשות זאת בצורה הדרגתית. כשמאמצים מגיעים לאגודה ומספרים לי שכרגע יש להם זמן פנוי והם לקחו חופש כדי להיות עם הכלב בימיו הראשונים בבית, אני מסבירה להם שהדבר הנכון הוא לצאת מהבית לפרקי זמן קצרים. זאת כדי להרגיל את הכלב להישאר לבד וכדי להימנע מסיטואציה שבה אחרי שבוע, שבמהלכו הכלב שהה רוב הזמן עם אנשים, פתאום הוא מוצא את עצמו לבד. כבר מהיום הראשון כשהכלב מגיע לביתו החדש מומלץ לבעלים לצאת מהבית לכמה דקות ואז לחזור, ובכל פעם להאריך את זמן השהייה של הכלב לבד.

כלבים קולטים סימנים וערניים לכל הדברים שמתרחשים סביבם. לדוגמה, אם הכלב קולט שלפני שבעליו יוצאים מהבית הם נועלים נעליים, לוקחים את המפתחות של הרכב, או כל "טקס" אחר שנראה חסר חשיבות, על הבעלים "לשבור" את ההרגלים הללו, לקחת את המפתח ולשים אותו במקום אחר, לנעול נעליים ולהישאר בבית, או לצאת מהבית עם כל הדברים אך לחזור אחרי דקה.

כשיוצאים מהבית אין צורך לעשות פרידה דרמטית, שעלולה להכניס את הכלב לסטרס ולאותת לו שמשהו לא טוב עומד לקרות. מומלץ לצאת בלי להגיד לכלב ולהשתדל לשבור את ההרגלים שמעידים על כך שהוא יישאר לבד. כשהבעלים חוזרים הביתה והכלב שמח וקופץ עד השמיים, הדבר הנכון לעשות הוא דווקא להתעלם ממנו עד שהוא יירגע ויחזור למצב מאוזן. כשאנחנו מתייחסים לכלב, מלטפים אותו או מדברים אליו בטון נעים, אנחנו למעשה מחזקים אותו. החיזוק הזה יגרום לו לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ורק יעצים את ההתלהבות, ואז רמת ההתלהבות תהיה דומה לרמת החרדה בפעם הבאה שהכלב יישאר לבד.

פעמים רבות כשכלב נמצא בסטרס, דווקא עבודה עם כלוב אילוף או כלוב טיסה יכולה לגרום לו להרגיש יותר בטוח. לאנשים רבים הכלוב מצטייר כמשהו שלילי שגובל בהתעללות, אך אם מרגילים את הכלב בהדרגה לכלוב ויוצרים לו את ההרגשה שזה המקום הבטוח שלו, בעצם יוצרים אצלו אפקט מעורה, הדומה למצב בטבע שבו האמא מחביאה את גוריה במקום בטוח כשהיא יוצאת לחפש מזון. בתוך הכלוב היום יעבור עליו בפחות חרדה.

דרך נוספת לעזור לכלב להתגבר על חרדת נטישה היא לאמץ כלב נוסף. כך הכלב לא מרגיש לבד ותמיד יש אתו חבר להקה נוסף. יש לזכור שכלבים הם חיות להקה ולכן כל כך קשה להם להיות לבד. בבחירת הכלב חשוב לבדוק את ההתאמה בין הכלבים, לקחת בחשבון שייקח להם זמן להתרגל אחד לשני ולקחת כלב מאוזן שישפיע על הכלב החרדתי לטובה ולא ידרדר את הכלב החדש.

לבעלי כלבים שמתקשים לסייע לכלבם להתגבר על חרדת הנטישה מומלץ לפנות למאלף מקצועי. חשוב לזכור שאם מטפלים בחרדת נטישה בצורה נכונה, אז מדובר במצב הפיך. הזמן יעזור לכלב להבין שהוא נמצא במקום טוב ושהבעלים שלו יוצאים ואז חוזרים. במקרים מסוימים הווטרינר יכול להציע טיפול תרופתי שיסייע לכלב להתמודד עם החרדות. הדבר הכי חשוב לכלב חרדתי הוא בעלים עם סבלנות, בעלים שמבינים שהדבר הכי גרוע לכלב עם חרדת נטישה הוא לעבור נטישה נוספת.

צילום תמונה: אירה פרוהורובה

מתכננים טיול? שוקלים לקחת אתכם את הכלב? הנה כמה דברים שחשוב לקחת בחשבון לפני שיוצאים לדרך

האביב כבר כאן, מזג האוויר הנעים קורא לנו לצאת לחיק הטבע, וגם חברינו הטובים ביותר על ארבע, שמהווים חלק בלתי נפרד מהמשפחה, ישמחו להצטרף לטיול ולזמן האיכות המשותף. כאשר יוצאים מהסביבה המוכרת לכלב ומהשגרה אליה הוא רגיל, חשוב לתכנן היטב את מסלול הטיול, להקפיד על כמה כללים חשובים ולהיות ערניים וקשובים לכלב, לביטחונו ולצרכיו.

תכנון: מומלץ לתכנן את מסלול הטיול מראש ולבדוק לאילו אתרים ומסעדות ניתן להכניס את הכלב. בנוסף, כדאי להיכנס לאתר האינטרנט של משרד החקלאות ולבדוק באילו אזורים התגלו מקרי כלבת. בשום אופן אין להשאיר את הכלב ברכב, גם אם זה לכמה דקות וגם אם החלון פתוח מעט. כמו כן, כדאי להצטייד בתיק עזרה ראשונה ובמידה והכלב שלכם מקבל טיפול רפואי שוטף כלשהו (למשל כדורים) – לא לשכוח לקחת אתכם את כל מה שדרוש עבור הטיפול.

מים: חשוב כי בכל עת יהיו ברשותכם מים טריים זמינים שאינם קרים, ומדי פעם, בעיקר לאחר הליכה ארוכה או מאמץ פיסי, יש להציע אותם לכלב. בחנויות לחיות מחמד ניתן למצוא קערות מים מתנפחות, בקבוקים מיוחדים ואביזרים ייעודיים נוספים לכלבים. אסור לתת לכלב לשתות ממקורות המים שלאורך המסלול, כמו גם מבקבוקי שתייה קלה או מוגזת המיועדים לבעלי הכלבים.

מזון: יש להביא לכלב את המזון המוכר לו ולא להסתמך על שאריות המזון של הבעלים או של המטיילים שהיו בשטח לפנינו. חשוב לא להעמיס מזון על הקיבה של הכלב בזמן הפעילות מאחר והאנרגיות שלו מופנות לשרירים ולא לעיכול, דבר שעלול להוביל לשלשול, בחילות או היפוך קיבה. לכן מומלץ להאכיל את הכלב לפחות שעתיים לפני הפעילות (הליכה ארוכה או משחק מאומץ בשטח) ובסיומה.

הגנה: בעוד שאנו מגנים על עצמנו בימים החמים באמצעות כובע, קרם הגנה, משקפי שמש ומשמעת מים, הכלבים חשופים לחום ולסכנה מהתייבשות ומכוויות שעלולות לגרום למוות. כלבים בעלי פרווה בהירה וקצרה רגישים יותר לחום, כך שאם אתם נוהגים לספר את הכלב – ודאו כי פרוותו אינה קצרה מדי.
בשעות הצהריים הטמפרטורות עולות, ולכן אם בחרתם במסלול הליכה, כדאי לצאת לדרך בשעות הבוקר המוקדמות. נסו ככל האפשר להימצא בצל, גם בעת הליכה וגם בעת מנוחה, ולהימנע מללכת על משטחים חמים במיוחד (כמו חול ואספלט) שיכולים לגרום לכוויות בכריות כפות הרגליים של הכלב.
לכלבים סקרנים וגרגרניים ניתן לשים מחסום פה כדי שלא יכניסו לפיהם שאריות מזון, חפצים מסוכנים, ענפים חדים, דברים רעילים וכד'.
אם לקחתם את הכלב לים (בחוף שבו מותרת כניסה לכלבים) והוא נכנס למים, עם היציאה מהחוף מומלץ לשטוף את פרוות הכלב במים כדי להסיר ממנה את המלח, שעלול לגרום לגירויים בעור.

שומרים על החוק: גם כאשר אנו יוצאים מהסביבה ומהשגרה המוכרות חשוב לשמור על החוקים למען בטחונו של הכלב ועבור שאר המטיילים. על הבעלים מוטלת החובה להחזיק את הכלב ברצועה בכל מצב (כן, גם אם הכלב ממושמע ומאולף). ודאו שהכלב שלכם מחוסן בכל החיסונים הדרושים, כולל חיסון נגד כלבת, שהוא נושא שבב אלקטרוני ושפרטיכם מעודכנים במרכז הארצי לרישום כלבים. וממש כמו בטיול בסביבת הבית – גם בשטח חשוב לאסוף את צרכיו, כמו גם את הפסולת שלנו.

טפילים: חשוב להקפיד באופן שוטף על טיפול מונע לטפילים (פרעושים, קרציות ותולעים) באמצעות אמפולות, קולרים או כדורים. אם לא טיפלתם בכלבכם, יש לתת לכלב את הטיפול כמה ימים לפני היציאה לטיול בהתאם להוראות הווטרינר.

לינה: המודעות לאפשרות לטייל עם חברנו הטוב על ארבע גוברת, וכיום ניתן למצוא צימרים רבים שמקבלים בשמחה אורחים עם כלביהם. אם אתם מתכננים ללון בשטח, באוהל או באתר קמפינג – הקפידו כי הכלב יהיה קשור כל הזמן ברצועה ולא יוכל להסתובב בשטח לבדו.

לסיום, בכל עת היו קשובים לכלב. היו ערניים בכל הנוגע לשינויים במצבו הגופני או בהתנהגותו ובעת הצורך פנו באופן מיידי לווטרינר. אם הכלב מושך אחורה, אם הוא מאט את קצב ההליכה, או אם משהו נראה לא תקין – יש לעצור ולתת לכלב מעט מים או לשפוך עליו מים על מנת לקרר אותו. סימנים מחשידים נוספים: התנשפויות ארוכות או נשימה מאומצת, עייפות, חולשה, הקאות, אפאטיות.

צילום: אירה פרוהורובה

מחפשים שותף לריצות? כל מה שרציתם לדעת על פעילות גופנית עם כלבים ועל תזונה לכלבים פעילים

נהוג לומר כי כלב הוא חברו הטוב של האדם, יש המתגאים לספר כי מדובר בבן משפחה, ואחרים נעזרים בכלבים לצרכים שונים. בעשור האחרון התפתחה מגמה, אשר במסגרתה בעלי כלבים העוסקים בפעילות ספורטיבית, בעיקר ריצה, מצרפים אליהם לאימונים את חבריהם הטובים על ארבע.

שגרת אימונים
נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודת צער בעלי חיים בישראל ומאלפת כלבים מוסמכת, מעידה כי בשנים האחרונות מגיעים לאגודה יותר ויותר אנשים שעוסקים בספורט, המבקשים לאמץ כלב שיוכל להתלוות אליהם לאימונים.
"המטרה העיקרית שלי היא לשדך לכל אדם או משפחה את הכלב המתאים ביותר, כך שהבעלים יוכלו לספק לו את כל צרכיו ולגדל אותו כל חייו", היא מספרת. "אחד הפרמטרים החשובים הוא רמת אנרגיה דומה. חשוב להבין שכלב עם רמת אנרגיה גבוהה שלא יוציא אנרגיה בטיולים, בפעילות גופנית או במשחקים, יהיה מתוסכל ויפרוק את האנרגיה שלו בדרך אחרת, כמו הרס חפצים, חרדה או תוקפנות. לכן, אני תמיד שמחה לשדך לאנשים פעילים כלבים בעלי רמת אנרגיה גבוהה".

"לאנשים רגועים, שמעדיפים לבלות את זמנם הפנוי מול הטלוויזיה או המחשב, אמליץ לקחת כלב בוגר ונינוח שלא זקוק להרבה פעילות ויסתפק בטיולים קצרים. אנשים פעילים ומלאי מרץ, שרצים על בסיס קבוע, מרבים לטייל או מבלים שעות ארוכות מחוץ לבית בפעילות שגם הכלב יכול להצטרף אליה, ייהנו מאוד מכלב עם רמת אנרגיה גבוהה. ברגע שנוצרת שגרה של ריצות משותפות, לכלב יש תפקיד מרכזי גם במשמעת האימונים. הכלב מהווה גורם מדרבן עבור האדם לצאת ולרוץ, גם כשקצת קר או כשפחות מתחשק".

הנה כמה טיפים שמציעה נעמה רולניק לפעילות גופנית משותפת עם הכלב:

צעדים ראשונים: בדומה למתאמן מתחיל, שאינו רץ ביום האימון הראשון עשרה קילומטרים, גם כלבים צריכים להיכנס לכושר בצורה הדרגתית, כשהם תמיד קשורים ברצועה. כדאי להתחיל במרחקים קצרים ולהגביר את הקצב ואת המרחק באופן מתון ובהתאם ליכולתו של הכלב.
בכל מקרה, תמיד (ובכל מזג אוויר) יש להצטייד במים ולהקפיד על שתיית נוזלים בצורה מבוקרת בזמן הפעילות ואחריה.
חשוב להיות קשובים וערניים לכלב – אם הוא מושך אחורה, אם הוא מאט את קצב הריצה, או אם משהו נראה לא תקין – יש לעצור ולתת לכלב מעט מים או לשפוך עליו מים על מנת לקרר אותו.

גיל הכלב: ריצה ארוכה היא פעילות מאומצת שאינה מומלצת לגורים שעדיין לא סיימו את תהליך גדילתם. לכן גיל 8 חודשים הוא גיל אידיאלי להתחיל לרוץ עם הכלב. חשוב להבין שיש הבדל בין ריצה בגינת כלבים, כשהכלב יכול לבחור מתי לעצור ולנוח, לבין ריצה אחרי הבעלים, כשהכלב נאלץ להדביק את הקצב. כמובן שכל הזמן חשוב לעקוב אחר מצבו של הכלב. אם הוא התבגר ומתקשה לעמוד בקצב, אם הוא סובל מבעיה כלשהי או מהתכווצויות שרירים לאחר מאמץ – יש להפחית בפעילות ובעת הצורך לפנות לווטרינר.

שעות הפעילות: בעונת הקיץ, כשהטמפרטורות גבוהות, יש להימנע מאימונים בשעות החמות. גם ריצה קלה בשבת בצהריים, שבסופה מגיעים לחוף הים, עלולה להיות מסוכנת, וכשהטמפרטורות בשיאן כדאי ללכת עם הכלב לאט ולא להריץ אותו. את הריצות מומלץ לבצע בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב משתי סיבות. הראשונה – המצע החם שעליו אנו רצים עלול לפצוע או לגרום כוויות בכפות רגליו של הכלב. הסיבה השנייה היא הלחתה. כלב מקרר את עצמו באמצעות הלחתה (הוצאת הלשון החוצה) וכשהוא עסוק בריצה, הוא לא יכול לעשות פעולה זו, דבר שעלול לגרום למכת חום ולמוות. צריך להבין שכלב יעשה הכל על מנת להשיג את הבעלים ולהישאר בקצב שלו, גם אם זה במחיר שהוא לא יצליח להלחית ולקרר את עצמו.

רכיבה על אופניים: כאשר רוצים לצרף את הכלב לרכיבה על אופניים (קשור לרצועה כמובן), חשוב לנקוט משנה זהירות, מאחר וכלב שאינו מורגל לרוץ לצד האופניים עלול להפיל את הרוכב או לפגוע ולהפריע לרוכבים ולרצים אחרים במסלול הריצה/רכיבה.
ראשית, אם מדובר בכלב שאינו מכיר את הפקודה "רגלי", יש צורך ללמד אותו פקודה זו. מומלץ להתחיל דווקא בריצה ולהרגיל את הכלב לרוץ לצד המתאמן ובהמשך לעבור לאופניים. כמו כן, חשוב לבדוק אם הכלב בכלל מכיר את הכלי הזה ויודע כיצד להתנהג לידו. במידה והכלב מגיב בפחד, מומלץ לחשוף אותו בהדרגה – קודם לתת לו להריח את האופניים, ללכת אתו ועם האופניים, ורק כאשר הוא מתנהג בנוח להתחיל לרכוב לאט ולהגביר את הקצב בהדרגה.

תזונה לכלבים פעילים

על בעלים המצרפים את כלביהם לפעילות ספורטיבית לתת את הדעת גם לנושא התזונה שלהם. לדברי סיון זילבר – תזונאית קלינית לחיות מחמד, שמעניקה ייעוץ תזונתי ובונה תפריטים לכלבים ולחתולים על פי צרכים תזונתיים ספציפיים – כלבים המבצעים פעילות מאומצת מוציאים כמויות רבות של אנרגיה ומאמצים את כלל מערכות גופם. כדי שהם לא יצרכו כמויות גדולות מדי של מזון, חשוב לתת להם מזון מזין, מלא ומאוזן, בעל דחיסות קלוריה גבוהה יותר, העשוי מרכיבים איכותיים ובעלי נעכלות גבוהה עם כמות שומן מעט גבוהה מהרגיל. לסיון המלצות נוספות:

זמן ההאכלה: חשוב לתכנן את זמן הפעילות מראש ולא להאכיל את הכלבים לפחות 4-6 שעות לפני האימון, שכן בזמן הפעילות האנרגיה מופנית לשרירים ולא לעיכול, דבר שעלול להוביל לבעיות כגון שלשול ובחילות או היפוך קיבה. את הארוחה מומלץ לתת לכלב לאחר הפעילות המאומצת כדי לספק לגופו את הנוטריאנטים שהוא צרך בזמן הפעילות. הארוחה "תתגמל" אותו על הפעולה והעבודה הקשה שהוא עשה, דבר שיגרום לו לתחושת סיפוק.

כמות המזון: לכלבים הניזונים ממזון יבש – בימים שבהם הכלב מבצע פעילות ספורטיבית מומלץ להגדיל את כמות המזון שלו, תחילה ב-15% מהכמות היומית הרגילה. יש להקפיד לשים לב למשקל הכלב ולתחושת הרעב שלו. במידה ורואים כי הכלב מתחיל לרדת במשקל, יש להעלות את כמות האכלה ב-5% נוספים (סה"כ 20% יותר מכמות האכלה הראשונית), ושוב – להשגיח על המשקל.
לכלבים הניזונים ממזון אמיתי – כמות ההאכלה היומית לכלב פעיל נעה בין 3-5 אחוזים ממשקל הכלב. לדוגמה: לכלב במשקל 20 ק"ג יש לתת 800 גרם מזון (4% ממשקל גופו), מתוכם 500 גרם עוף, 50 גרם כבד והיתר (250 גרם) מיקס של בטטה, שיבולת שועל וירקות ירוקים. מבשלים את הכל יחד כדי למנוע סיכון של פתוגנים מהבשר, ולאחר מכן ניתן להוסיף ביצה קשה עם קליפה וסרדין. חשוב לציין כי זהו לא תפריט מלא ומאוזן, אלא דוגמה לארוחה ואין להסתמך עליה באופן יומי וקבוע.

מעקב: יש להקפיד ולבדוק את מצב גופם ואת משקלם של הכלבים הפעילים ולראות כי הם אינם מאבדים ממסת השריר או מגיעים למצב של תת תזונה. בדיקה פשוטה היא להניח את שתי הידיים על עמוד השדרה של הכלב ולהעביר אותן לאורך הצלעות כלפי מטה. במצב כזה אמורים להרגיש את הצלעות בקלות (אולם שלא יהיו בולטות מדי) ולראות את המותניים בבירור. הבטן צריכה להיות מורמת במבט מהצד.

כלבים לאימוץ
"באגודה נמצאים הרבה כלבים עם אנרגיות גבוהות, שממתינים בקוצר רוח לבית חם ואוהב ולבעלים פעילים שיוציאו אתם אנרגיות", מספרת נעמה. "לכל מי שעוסק בספורט ובריצה ומחפש שותף לאימונים, אני ממליצה להגיע אלינו ולהתרשם מהכלבים המקסימים. אגב, רמת האנרגיה של הכלב לא תמיד תלויה בגודלו הפיסי. יש כלבים קטנים כמו ג'ק ראסל שהם פצצות אנרגיה, ויש כלבים גדולים עם רמת אנרגיה נמוכה כמו דוג דה בורדו או כלב רועים פרינאי. כמובן שבאגודה נמצאים הרבה כלבים מעורבים בעלי רמות אנרגיה שונות".
"בהזדמנות זו, חשוב גם להפריך את המיתוס, לפיו כלבים גדולי ממדים מתקשים להישאר שעות רבות לבד בבית או צריכים דירות רחבות ידיים. למעשה, ברגע שהכלב מוציא מספיק אנרגיה בטיולים או בריצות, הוא יעביר את רוב שעות היום בשינה ויהיה כלב מאושר ומאוזן. מכאן שגם מי שגר בדירה קטנה ועובד שעות ארוכות, יהיה בעלים נפלאים לכלבים הללו, ובסופו של יום גם הכלב וגם הבעלים ירגישו תחושת סיפוק".

 

חושבים לאמץ כלב למשפחה? לפני שאתם מקבלים את ההחלטה החשובה הזו – לפניכם חמישה דברים שכדאי שתדעו על אימוץ כלבים

צירופו של כלב למשפחה הוא צעד שיכול להוסיף הרבה מאוד שמחה ולשפר את איכות החיים שלכם. עם זאת, בהחלט לא מדובר בהחלטה שניתן לקבל בפזיזות. לפני שאתם מקבלים את ההחלטה ומבצעים אותה בפועל, הנה כמה דברים שחשוב לדעת על אימוץ כלבים:

1. אימוץ כלבים כרוך ביתרונות רבים:
מחקרים שונים הוכיחו כי גידול כלב מסייע למאמצים ביתרונות רבים. הוא מאפשר לנהל חיים רגועים ואף בריאים יותר, ועל פי המחקרים גם חיים ארוכים יותר. מחקרים מצאו כי גידול בעלי חיים אף תורם להתפתחות מערכת החיסון של ילדים.

2. אימוץ כלבים – אחריות רבה:
עם זאת, חשוב לקחת בחשבון, שגידולו של כלב הוא צעד שכרוך בנטילת אחריות רבה. לפני שאתם מבצעים אימוץ כלבים, אתם חייבים להבין שמדובר בצירוף של חבר של ממש למשפחה, המצריך השקעה של זמן וגם הוצאה כספית.

3. אימוץ כלבים – כדאי לתכנן מראש:
אימוץ כלבים אינו דבר שאפשר לבצע סתם כך מבלי לחשוב עליו מראש. לפני שמבצעים אימוץ כלבים, או אימוץ כלב יחיד, יש לבדוק האם אתם מוכנים, כמשפחה או כיחידים, לאחריות הכרוכה בגידול כלב – מי יוציא את הכלב לטיולים לצורך הוצאת מרץ וצרכים? האם אתם מוכנים לחנך גור שאינו מחונך לצרכים? איזה כלב מתאים לכם – בוגר ורגוע או צעיר ונמרץ? גדול או קטן? האם אתם יכולים לעמוד בהוצאה הכלכלית הנלווית לקניית מזון ולטיפולים הרפואיים שכלב דורש? את כל אלו כדאי לקחת בחשבון לפני שמבצעים אימוץ כלבים.

4. אימוץ כלבים – המדריך המלא:
כדי להקל עליכם לקבל את ההחלטה ולהבין את המשמעות, הכנו עבורכם באתר מדריך מפורט שמסייע לכל מי שמתעניין בתהליך אימוץ כלבים, ויעזור לכם להבין כיצד יש לבחור את הכלב, כיצד להכין את הבית, מה קורה ביום האימוץ עצמו, מה מתרחש בימים הראשונים שבהם אתם לוקחים את הכלב הביתה, כיצד יש לשמור על בריאות הכלב, מה הם החוקים בישראל בנוגע לגידול כלבים, מה לעשות אם הכלב חלילה הולך לאיבוד, ועוד שאלות רבות. 

5. אימוץ כלבים באגודת צער בעלי חיים בישראל:
אימוץ כלבים באגודת צער בעלי חיים בישראל, מתבצע בתהליך שאנו מכנים "אימוץ אחראי", שבמהלכו יועץ אימוצים מנוסה ילווה אתכם ויעזור לכם למצוא את הכלב המתאים לכם ביותר. לתהליך זה יש לבוא בהרכב משפחתי מלא. אימוץ כלבים באגודה מתבצע בימים א'-ה' משמונה בבוקר ועד לשעת השקיעה (יש לבצע את האימוץ בשעות האור כדי לטייל בחצר עם הכלב), בימי שישי בשעות 8:00-13:00, ובימי שבת בשעות 11:00-13:00. אם אתם רוצים לקבל מידע נוסף על אימוץ כלבים אתם מוזמנים ליצור איתנו קשר בטלפון 4553* ואנו נשמח לסייע לכם.

מתעניינים בהליך של אימוץ כלבים? בואו לראות אילו כלבים מועמדים כעת לאימוץ בעמוד האימוצים באתר או באגודה שלנו ברחוב הרצל 159 בתל אביב.