שערי העלייה ארצה פתוחים בפני כל מי שמעוניין לייבא כלבים וחתולים, רובם ככולם גזעיים הנמכרים באלפי שקלים ומשמשים כעסק לכל דבר. רק שכאן לא מדובר במוצר, אלא ברבבות כלבים נטושים שלעתים גם מגיעים לעמותות ולאגודות השונות. מי שקונה כלב גזעי, כדאי שיידע מה עבר עליו מרגע הפרידה מאמו (המוקדמת מדי לעתים) ועד לסלון שלכם. אולי כדאי לחשוב פעמיים אם לשלם הון תמורת כלב גזעי שהוטס ארצה, או לאמץ אחד מהרבה כלבים נטושים המשוועים לבית מאמץ.
עיון פשוט באתרי יד שנייה מגלה כי גורים רבים מכלבים גזעיים מועמדים למכירה. האם נעשית בדיקה לגבי איכות המאמץ ויכולתו להתמיד בטיפול בכלב? ככל הנראה, הדבר היחיד שחשוב לבעלי הגורים הוא המוכנות לשלם כסף. מה גם שכשיש לך מספר גורים קטנים בבית, בשלב מסוים אתה פשוט רוצה להיפטר מהם, אפילו במחיר נמוך ממחיר השוק.
באתרי יבואנים רבים ניתן לרכוש את הגורים בדיוק כמו שרוכשים כל מוצר אחר באינטרנט – פשוט להקליק על התמונה ולשלם בכרטיס אשראי. הדבר מביא לכך שהקונה לא יודע האם קנה "חתול בשק" – הן מבחינת אופיו של הכלב והן מבחינת מצבו הבריאותי – שלא לדבר על כך שכל הליך בדיקת החיסונים הוא בעייתי.
בניגוד לאנשים שעבורם הכלבים הם עסק כלכלי, פרמטר חשוב שנבחן בכל אגודה ועמותה שמכבדת את עצמה הוא אופי הקונה. גם אם המוכר הוא צדיק ואמין, האם מישהו מהם טורח לבחון את אופי הרוכש? אולי מדובר באדם שרוכש כלב ללא שיש לו גישה לבעלי חיים, אולי הוא רוכש את הכלב שלא מתאים לו? שהרי אי התאמה תוביל לרוב לנטישת הכלב או להתעללות בו.
הליך קנייה נפוץ אחר הוא בקשה ממישהו שגם ככה נוסע לחו"ל לרכוש כלב. התוצאה היא שהגור שנרכש לעתים על ידי אדם שאין לו שום הבנה בכלבים אינו מתאים לבעלים העתידיים. אותו שליח יכול לבחור דווקא בכלב שגילו צעיר מאוד (כי אז הוא חמוד יותר) או ייקח כלב פי מראהו החיצוני, שפעמים רבות עשוי להיות מטעה. הגור מגיע לבעליו החדשים ומכאן הדרך לצרות ובעיות קצרה.
על פי עדויות של רוכשים, כלבים רבים נלקחו מאמותיהם טרם הגעתם לגיל המומלץ – 8 שבועות. בנוסף לכך, הגורים הנלקחים מאמותיהם עוברים ידיים רבות, ומאחר והם אינם מחוסנים הם רגישים מאוד למחלות שונות ומסוכנות כגון פרוו וכלבלבת. בהיעדר פיקוח וטרינרי הדבר עלול להביא למותם. כך נוצר מצב בו הקונים, שלא באשמתם, נותנים יד לפגיעה קשה בגורים על ידי הזרמת כסף לענף זה.
משרד החקלאות קבע מספר פרמטרים לייבוא כלבים המעוגנים בתקנות יבוא בעלי חיים. מה עולה בגורלם של כלבים שאינם עומדים בדרישות המשרד? למרבה הצער, כלבים אלה נידונים להמתה בארץ או מוחזרים למדינה ממנה הגיעו ושם לא בטוח שיהיה מי שיחכה להם. דוגמה לכך היא המקרה של הגורים האפגאניים לפני כשנה, ששהו מספר ימים בשדה התעופה בתנאים קשים, ולאחר מכן היו אמורים לחזור לשדה התעופה בבנגקוק, שם לא היה אמור איש לאסוף אותם.
שיתוף פעולה עם מוכרי כלבים אכזריים: בעצם הרכישה יש משום שיתוף פעולה עם מוכרים שמעשיהם אינם עולים בקנה אחד עם טובת הכלב. פעמים רבות הגורים נמכרים במצב חולני לקונה בשל חוסר טיפול מתאים על ידי המוכר. התוצאה היא שהמוכר מקבל את כספו שמשמש לרכישת גורים נוספים והבאתם, והקונה נאלץ פעמים רבות להשקיע אלפי שקלים בטיפול רפואי בכלב במקרה הטוב, או בכאב שכרוך באובדן הגור במקרה הרע.
ההתעללות לא מתחילה בארץ. במזרח אירופה ובמזרח הרחוק לא קיים פיקוח ממשי על תנאי הגידול של הכלבים. באופן עקבי הגורים מגיעים ממדינות שבהן בני אדם מתקשים לקיים עצמם, וסביר להניח שהגורים גדלים בתנאים מחפירים. כל הזרמת כספים לתעשייה זאת מביאה להנצחת המצב.
תנאי גידול אלה בסופו של דבר מייצרים כלבים בעייתיים שגדלים עם נפש פצועה וקשה מאוד לאלפם. אגודת צער בעלי חיים בישראל מקבלת כלבים רבים שבעליהם אינם רוצים בהם לאחר שהתגלה שהם לא מתאימים לבית דירות או שלא ניתן לאלפם. לכלבים כאלה, על אף יופיים, קשה מאוד למצוא בית חם חדש.
חקיקה: המצב נוגד את ההיגיון. מצד אחד נלחמה האגודה כתף אל כתף עם משרד החקלאות במסדרונות הכנסת כדי לקדם את התיקון לחוק צער בעלי חיים, שבעצם הבטיח סבסוד של המדינה לעיקור וסירוס כלבים וחתולים. מצד שני, אותו משרד שנלחם כרגע על תקצוב החוק, מאפשר לתעשייה זאת להחמיר את מצב הכלבים בארץ, שכידוע סובל מעודף מספרי אדיר לעומת כמות המאמצים – הן על ידי הכנסתם לארץ והן על ידי אי סירוסם או עיקורן. כך נוצר מצב שצאצאיהם של הכלבים והחתולים המיובאים הופכים בסופו של דבר לדיירי מכלאות האגודות ומטילים עומס כלכלי נוסף על העמותות שקורסות תחת ההוצאות להצלת בעלי חיים.
הפיתרון צריך להיות התרת הייבוא רק למי שיעמוד בכללים נוקשים ובפיתרון קל יותר של חיוב בעיקור וסירוס של כל כלב או חתול שנכנס לארץ. הדבר יצמצם את הסבל שעוברים בעלי החיים הללו ואת הסבל העתידי שיעברו נקבות שבעליהן החדשים מתכננים להחזיר על גבן את ההשקעה ברכישתן.
