מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים
אנשים רבים המגיעים לאגודה לאמץ כלב מופתעים לראות במקום כלבים גזעיים, ומתפלאים כיצד כלבים אלה ננטשו לאחר שבעליהם בוודאי שילמו עבורם סכום נכבד. למרות שמאחורי לא מעט כלבים גזעיים עומדים חוות הרבעה עם אינטרס כלכלי או אנשים שהפכו את רחמה של כלבתם לעסק מניב, הביקוש לכלבים אלה גבוה וברוב המקרים הם מוצאים בתים מאמצים חדשים תוך זמן קצר. אבל מה קרה לכלבים הגזעיים עד שהגיעו לאגודה או לעמותות אחרות? לצערי, בדרך כלל הסיפור שלהם ארוך וכואב.
היתרון הגדול בכלבים גזעיים הוא שניתן לדעת בדיוק למה לצפות, גם מבחינת המראה החיצוני וגם מבחינת תכונות האופי. הבעיה היא שלא פעם אנשים בוחרים לאמץ כלב על סמך מראה חיצוני שמוצא חן בעיניהם או על פי גזע פופולרי ואופנתי, כשהם מתעלמים לחלוטין מתכונות האופי ומהצרכים של הגזע הספציפי שאותו בחרו. את הכלב הם קונים בסכומים של אלפי שקלים, אבל כשהוא כבר לא מתאים להם או לאורח חייהם, הם פשוט מוכרים אותו למשפחה אחרת. ההשפעה על הכלב עם כל מעבר לבית חדש היא עצומה ודרמטית. נטישה אחרי נטישה, משפחה אחרי משפחה – כל אלה מותירים בכלב טראומות וצלקות נפשיות. כשהם כבר מגיעים לעמותה, קיים סיכוי סביר שהנזק וההשפעה על התנהגותו של הכלב כל כך משמעותיים, עד שכנראה אי אפשר היה למכור אותו שוב.
סוגיה חשובה נוספת היא העובדה כי כלבים גזעיים נוטים לסבול מבעיות בריאותיות שאופייניות לגזע שלהם. לא פעם הבעלים שמוסרים את הכלב נמנעים מלדווח על בעיות בריאותיות או התנהגותיות (למרות שהם נשאלים על כך בטופס המסירה עליו הם חותמים באגודה), ואנו מגלים אותן רק בשלב מאוחר יותר או לאחר שהכלבים מצאו בית חדש.
כמי שמשמשת כיועצת אימוצים באגודה וכמאלפת כלבים, תמיד קיים בי החשש בנוגע לכלבים הגזעיים שנמסרים לעמותות. הרי אם הכל היה בסדר, אזי כלב כזה לא היה מגיע למכלאות אלא נמכר הלאה. מכאן ברור מדוע במקרים רבים, כאשר כלב גזעי נמסר לעמותה, זוהי לא התחנה השנייה בחייו, אלא השלישית ולפעמים גם העשירית.
למה זה קורה? הנה דוגמה: הילדים מתעקשים, ההורים מתרצים ורוכשים למשל גור לברדור חמוד, שאמור להיות כלב משפחה מצוין לפי מה שהם שמעו. רק מדבר אחד הם התעלמו – עד גיל 3 בערך, כלב לברדור מתנהג כמו גור מגודל שזקוק להרבה פעילות, אחרת הוא עלול להחריב את הבית או את החצר. הם גם שכחו שמדובר בילדים שכלל לא בטוח שבגילם הם יכולים לשאת באחריות, לעמוד בהבטחותיהם להוציא את הכלב לכמה טיולים ביום, או אפילו להוליך כלב גדול ממדים כמו לברדור.
בחירות שגויות נפוצות נוספות קשורות ברכישת כלב פקינז, שהוא לרוב חסר סבלנות לילדים קטנים. נכון, הוא נראה כמו דובון פרוותי וחמוד ואפילו נשאר קטן בגודלו, אך הדבר לא יעזור כשהילד יחליט לחבק אותו חזק מדי או לתפוס לו בזנב.
כמובן שאין לי דבר נגד כלבים גזעיים. אני אוהבת אותם וחפצה למצוא להם בית חדש בדיוק כפי שאני רוצה למצוא בתים לכלבים המעורבים שנמצאים באגודה. אולם לצד הידיעה, כי סביר שכלב גזעי ימצא בית במהרה, תמיד קיימת בי גם הדאגה שמשהו לא צפוי יתגלה ואז אותו כלב ימשיך לעבור מיד ליד ומבית לבית.
מסקנות? לפני שקונים או לוקחים כלב גזעי, צריך לעשות שיעורי בית: לבדוק האם תכונותיו מתאימות לכם, האם הוא חברותי כלפי ילדים ומתאים לגדול בבית, האם הוא זקוק להוצאת אנרגיה מרובה, האם הוא מתאים לאורח החיים שלכם והאם אתם יכולים למלא את כל צרכיו הפיסיים והנפשיים. חשוב לגלות אחריות, וגם אם החלטתם שאתם לא מסתדרים עם הכלב – אנא אל תמכרו אותו לכל המרבה במחיר. זאת נפש חיה ולמעשים שלכם יש השלכות מאוד גדולות על עתידו. חשוב לוודא שהוא יגיע לבית שיגדל אותו כל חייו, בדומה לתהליך האימוץ הנהוג באגודה, שבו אנו שואלים את המאמצים את כל השאלות הרלוונטיות, מעלים תסריטים עתידיים אפשריים ובודקים כי המאמצים מבינים את האחריות והמחויבות שהם לוקחים על עצמם.
לכתבה על כלבים גזעיים, תכונותיהם וצורכיהם לחצו כאן.
