מאת ד"ר דגנית בן דב
ניתוחי עיקור וסירוס הם מהניתוחים הקדומים ביותר שביצעו אנשים בבעלי חיים מבויתים. כבר במקורות עתיקים, כמו כתובות היגרוליפים מצריות והתנ"ך, ניתן למצוא התייחסות לבעלי חיים מסורסים. בעבר, ניתוחי עיקור וסירוס של חיות מחמד בוצעו משתי סיבות עיקריות:
א- חיות עבודה כמו שוורים וסוסים, שעברו סירוס, הן רגועות יותר ונוח יותר לעבוד איתן.
ב- בעלי חיים שגודלו למאכל ועברו פיטום גדלו מהר יותר לאחר סירוס.
בימינו מקובל לעקר ולסרס חיות מחמד – בעיקר כלבים וחתולים. למה? הבעיה העיקרית איתה מתמודדים כל העוסקים ברווחת בעלי חיים היא ריבוי היתר של חיות מחמד. כלבה או חתולה אחת, המתרבה באופן לא מבוקר, יכולה להמליט פעמיים בשנה. תוך מספר שנים, ימליטו היא וצאצאיה עשרות אלפי גורים!
המודעות ליתרונות הרבים שבגידול חיות מחמד גדלה משנה. למרות זאת, מספר הבתים והמשפחות המעונינים לאמץ כלב או חתול אינו מתקרב למספר בעלי החיים הזקוקים לבית. בלי פיקוח על התרבות חיות המחמד, אגודות לרווחת בעלי חיים בארץ ובעולם ייאלצו להמשיך ולהמית מיליוני כלבים וחתולים בכל שנה. עיקור וסירוס בעלי חיים אלה הנה הדרך היעילה ביותר להקטין את מספר בעלי החיים המתים מחוסר בית וטיפול.
כיום כמעט כולם מודעים לחשיבות העיקור והסירוס. מלבד צמצום ריבוי היתר, ניתוחים אלה משפרים את בריאות חיות המחמד ומאריכות את תוחלת החיים שלהן, וכמובן מקלים על הבעלים, שאינם צריכים להתמודד עם בעיות הייחום ועם מציאת (או אי מציאת) בתים מאמצים לגורים.
רוב האגודות לרווחת בעלי החיים מקפידות על עיקור החיות הנמסרות לאימוץ. יש אגודות בהן מבוצעים הניתוחים במקום ויש המפנות את המאמצים לעיקור במרפאות וטרינריות שונות. בארצות הברית, אגודות שמסרו חיות לאימוץ והחתימו את המאמצים על התחייבות להביא אותן לניתוח עיקור, בוצע מעקב שגילה כי כשליש מהבעלים אינם חוזרים כדי לבצע את הניתוח. כלבה או חתולה אחת, שלא עוקרה, יכולה תוך שנים ספורות להמליט גורים שימלאו את המכלאות.
יותר ויותר עמותות עוברות למדיניות של עיקור וסירוס כל חיית מחמד לפני מסירתה למשפחתה החדשה. רק אגודות לרווחת בעלי חיים, הנוקטות במדיניות של עיקור וסירוס כל בעל חיים לפני מסירתו לאימוץ, יכולות להיות בטוחות שלא יתרמו לריבוי היתר של חיות המחמד.
מתי? יש החושבים שעדיף לאפשר לכלבה או לחתולה להמליט פעם אחת לפני ביצוע עיקור. זו היתה הדעה המקובלת עד לפני כמה עשורים. מאוחר יותר נמצא שעיקור לפני הבגרות המינית תורם לבריאות בעלי החיים המנותחים ומאריך את חייהם, והגיל המומלץ לניתוח היה קרוב לבגרות – גיל 6-8 חודשים. במקרים רבים הבגרות מוקדמת יותר, בעיקר בחתלתולות, היכולות להתעבר כבר בגיל 4 חודשים. בעיה זו הביאה לכך שבשנות השמונים החלו לבצע ניתוחי עיקור וסירוס כבר בגיל 6-8 שבועות.
רופאים שונים העלו חשש מפני השפעות ארוכות טווח של עיקור בגיל צעיר. חשש זה הוביל לביצוע מחקרים רבים, בהם נבדקו עשרות אלפי כלבים וחתולים שנותחו בגיל צעיר. מחקרים אלה חזקו את הידע לגבי התרומה של עיקור וסירוס לפני הבגרות לבריאות בעלי החיים, והראו שאין הבדלים בין עיקור בגיל 6-8 חודשים לבין עיקור בגיל 6-8 שבועות. ממצא נוסף התייחס לניתוח עצמו. עיקור גורים צעירים קל יותר למנתח, וחשוב מזה, לגור עצמו – הניתוח קצר יותר וההתאוששות מהירה בהרבה. שעה קלה לאחר סיום ניתוח של חתלתולה בת 8 שבועות היא כבר אוכלת ומשחקת.
מי? תוצאות המחקרים הביאו לכך שמאז 1991 ארגונים לרווחת בעלי חיים וכן ארגונים וטרינריים שונים ממליצים על עיקור וסירוס בגיל צעיר. במקומות בהם הנהיגו עיקור בגיל צעיר, ירד מספר הכלבים והחתולים שהומתו. עיקור בגיל צעיר, לפני הבגרות המינית, נותן לאגודות לרווחת בעלי חיים יתרון משמעותי באפשרות לעקר לפני מסירה לאימוץ, ומקטין את הצורך בהתמודדות עם ריבוי היתר של חיות מחמד. הקטנת ריבוי היתר חוסכת חיים ומשאבים. יש המציעים לכלול את העיקורים בתכנון הטיפול לגור, עם החיסונים, לפני הבגרות המינית. פעולה זו תמנע הריונות לא רצויים וכן תקטין את הסיכוי לסרטן בלוטות החלב או מחלות הערמונית בעתיד.
עד כה אימצו אגודות רבות את הטכניקה של עיקור וסירוס מוקדמים, על כל יתרונותיה: איגוד הרופאים הווטרינרים באמריקה, הארגון הווטרינרי הקנדי, האגודה ההומנית באמריקה, אגודת צער בעלי חיים בישראל ועוד. המתנגדים העיקריים לטכניקה זו הם אלה שלא ניסו אותה. רופאים וטרינרים וארגונים שהתנסו בביצוע ניתוחי עיקור וסירוס של כלבים וחתולים בגיל צעיר מעדיפים להמשיך במדיניות זו בזכות היתרונות הרבים לפרטים המנותחים ולאוכלוסיית חיות המחמד כולה.
* המאמר פורסם במגזין S.E.P חיות מחמד ביולי 2001.
