מאמר של ד"ר דני דרבי על טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) בפוביה מבעלי חיים, המשלב גם מפגש עם בעלי חיים באגודה
מאת ד"ר דני דרבי וצוות מרכז קוגנטיקה – המרכז הישראלי לטיפול קוגנטיבי
אלון, בן 38, סבל מפוביה מכלבים מגיל צעיר. כשהיה בן חמש הלך אלון עם אמו לקרובי משפחה המגדלים כלב, וכשהתקרב כדי ללטף אותו – כפי שקרוב משפחה בן גילו הציע – הכלב קפץ עליו. אלון נבהל מאוד והתחיל לבכות, וגם אמו הגיבה בבהלה. אירוע זה היה הטריגר לתחילת הפחד של אלון מכלבים. תחילה התרחק אלון מכלבים ברחוב, היה מגיב בבכי אם כלב היה מתקרב אליו ודרש שיסלקו אותו. כשגדל המשיך כך, אולם ביקש להרחיק את הכלב בצורה פחות דרמטית. במשך השנים הפחד התרחב: אלון החל להימנע מהליכה ברחובות שיש בהם בתים פרטיים, מחשש שיש כלב משוחרר בחצר ואולי השער פתוח, עבר צד ברחוב או שינה לגמרי את מסלול ההליכה אם ראה בדרך כלב שנראה לו מאיים (גם אם הכלב היה קשור).
בסופו של דבר, בשנות ה-20 המוקדמות הגיע אלון למצב בו מראה של כלב גרם לו לחרדה, גם מבלי שתהיה קרבה פיזית, והוא נמנע ממגוון רחב של מקומות מחשש להיתקלות. גם מקומות לא מוכרים היוו בעיה, כיוון שלא ידע אם יהיו בהם כלבים או לא. לעתים הוא נמנע ממקומות חדשים ולעתים ערך בירורים רבים, הסכים ללכת רק בליווי, או נסע ברכב עד לפתח המקום ויצא מהרכב רק אחרי סריקה מקיפה של הסביבה.
מהי פוביה מכלבים או חתולים?
פוביה היא פחד קיצוני ואף משתק ממצב או מאובייקט מסוים, ופוביה מכלבים או מחתולים היא בין הפוביות הנפוצות ביותר. פוביות אלה מופיעות לרוב לראשונה בילדות או בגיל ההתבגרות, ונוטות להיות מצב כרוני שנמשך לאורך החיים.
אנשים הסובלים מפוביה מכלבים או מחתולים מרגישים פחד או גועל עז כשהם באים במגע עם בעלי חיים אלה. הפחד לא מוגבל רק לזמן המפגש עצמו, אלא יכול להתרחב למצבים רבים בהם קיימת סבירות כלשהי לפגוש בבעל החיים שהאדם חושש ממנו, תוך פגיעה בתפקוד ובאיכות החיים של האדם. במידה והפוביה אינה מטופלת, היא עלולה להתרחב, לגלוש לחיי היומיום וליצור הגבלות בתפקוד היומיומי.
כאמור, הפוביה יכולה להתחיל בעקבות היתקלות לא נעימה עם כלב או עם חתול, או בעקבות צפייה מהצד בחוויה לא נעימה של אדם אחר המלווה בתגובה של בהלה. גם ללמידה תפקיד חשוב בהתפתחות הפוביה, וילדים להורים הסובלים מפוביות אלה פגיעים לפתח אותן אף הם, כיוון שהם רואים את הפחד או את ההימנעות של הוריהם מבעלי חיים. למשל, ילד הרואה שאמו עוברת לצד השני של הרחוב כשהיא רואה כלב, מחזיקה את ידו בחוזקה ושולחת מבטים תכופים לכיוון הכלב, ילמד כי כלבים הם דבר מסוכן שיש להיזהר ממנו.
למרות שמדובר בהפרעה נפוצה ביותר ולמרות שהטיפול יחסית קצר ובעל אחוזי שיפור גבוהים, רק רבע מהסובלים מפוביה מגיעים לטיפול. הסיבות לכך הן לרוב שכיחות הבעיה (מאחר ורבים סובלים מפוביות כלשהן נוצרת תחושה שמדובר בדבר נורמטיבי ולא בבעיה שאפשר לטפל בה) ופחד מהטיפול, הדורש התמודדות עם הדבר ממנו הם הכי פוחדים. חשוב לציין כי המטפלים בפוביות מודעים לקושי, ותוכנית הטיפול מתחשבת בו ומנוהלת בצורה הדרגתית, שתכליתה לאפשר החלמה מבלי לחוות מצוקה גבוהה מדי.
איך מטפלים בפוביה מכלבים או מחתולים?
הטיפול היעיל ביותר בפוביות הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) – טיפול העוסק בשינוי דפוסי חשיבה והתנהגות לצורך התמודדות טובה יותר עם הגורם המאיים. הטיפול ממוקד בפוביה בלבד ואינו סוטה לנושאים אחרים, דבר המאפשר להשיג שיפור משמעותי בזמן קצר, לרוב בטווח של 12-24 מפגשים.
בחלק הקוגניטיבי מוקנה לאדם ידע על בעל החיים ממנו הוא חושש ועל פחד וההתמודדות עמו. כמו כן נבחנות אמונות שונות שהאדם מחזיק בהן, ובמידה והנחות אלו הן קיצוניות ולא ריאליות, נעשית עבודה לצורך יצירת תפיסות ומחשבות נכונות יותר ומאיימות פחות. למשל, אנשים רבים עם פוביה מכלבים מאמינים שכלבים יכולים להריח פחד ויתקפו אדם שמרגיש פחד. הנחה זו תבחן בטיפול ויתגלה כי לכלבים אין כוחות על; הם יכולים להבחין בפחד של האדם רק לפי ההתנהגות שלו, דבר הנותן לאדם שליטה רבה יותר על המצב ומפחית את תחושת האיום.
החלק ההתנהגותי הוא החלק המרכזי בטיפול, כשחלק מהאנשים זקוקים לו בלבד, כיוון שהם מודעים לכך שהפחד שלהם הוא לא הגיוני ומופרז, ולא קיימים דפוסי חשיבה הזקוקים לשינוי. בחלק זה האדם מתחיל להיחשף לגורם המאיים באופן הדרגתי ומבוקר. ההדרגתיות חשובה מאוד; אנשים רבים הסובלים מפוביות חוששים ללכת לטיפול כיוון שהם מעלים במוחם תמונות, שעצם המחשבה עליהן גורמת להם לחרדה עזה (הם קבורים מתחת לערימת חתולים, כלב קופץ עליהם והם קופאים במקום בבעתה וכן הלאה).
בפועל תסריטים אלו רחוקים מהמציאות. לרוב, בתחילת הטיפול האדם מתבקש לראות תמונות של בעל החיים או, אם הדבר קשה מדי עבורו, אפילו לקרוא טקסטים או להסתכל על ציורים. הדבר נעשה בליווי מטפל, התומך באדם, מסייע לו להתגבר על הקושי ולראות שכשהוא מתמיד ואינו בורח למרות הפחד, עוצמת הפחד שוככת. לאחר מכן האדם מתבקש לתרגל בבית את שעשה בפגישה. כל פעם שהאדם מרגיש בנוח יחסית עם דבר שהיה מאיים בעבר, עולים מדרגה נוספת, עד למפגשים מוחשיים עם כלבים או חתולים. גם מפגשים אלו נעשים בצורה הדרגתית; למשל, הליכה עם המטפל ברחוב שיש בו כלבים, שהות בקרבת כלב קשור, ליטוף גור קטן שאדם אחר מחזיק ועוד.
איך אגודת צער בעלי חיים בישראל נכנסת לתמונה?
בשלבים האחרונים של הטיפול בפוביה מכלבים או מחתולים, מגיע המטפל ממרכז קוגנטיקה עם המטופל לאגודה, שם נערך מפגש מוחשי עם בעל החיים. באגודה נמצאים סוגים שונים של בעלי חיים בגילים, גדלים וגזעים שונים. מגוון זה, וההיכרות הקרובה של המטפלים איתם, מאפשר להתאים כלב ספציפי לכל שלב בהתמודדות שהאדם נמצא בו, בין אם מדובר בכלב שקט שלא יתקרב לאדם גם אם יהיה לידו, בגור נלהב וסקרן שיקפוץ עליו וירצה לשחק איתו, או בכלב גדול הנוהג לשחרר נביחה בקול בס מדי פעם. בנוסף, המטפלים יכולים לסייע לאדם להתקרב לבעל החיים וללמד איך להתנהג איתו, דבר המאפשר לו להרגיש בשליטה ולשנות את התנהלותו עם הכלב או עם החתול.
למפגשים אלה יש גם ערך מוסף: לא רק שהם מפחיתים את הפחד, הם יכולים לעזור ביצירת חוויה שונה וחיובית. חלק מהאנשים מגלים במהלך הטיפול עולם חדש ומופלא ומתאהבים באחד הכלבים או החתולים איתם עבדו.
מרכז קוגנטיקה, בניהול ד"ר דני דרבי, הינו מרכז טיפול המציע טיפול פסיכולוגי קצר מועד וממוקד מטרה לאנשים הסובלים מבעיות ספציפיות כגון טיפול בחרדות, דיכאון, פוסט טראומה או OCD וטיפולי עומק לשינוי דפוסי חיים וקשיים מורכבים או לא ממוקדים.