מאת ענבל לב, מתנדבת באגודת צער בעלי חיים בישראל
ביום שישי בצהריים, בעודי נוהגת בדרכי הביתה על הכביש המהיר והסואן היינריך היינה ביפו, הבחנתי בקבוצת אנשים ולידם שכבו שני כלבים. מאחר ועמדתי ברמזור ובעלי חיים זו האובססיה של חיי, שאלתי "מה קרה?". נאמר לי כי הם מנסים להשיג את המוקד העירוני ולדווח על שני הכלבים שנדרסו – שיצו זכר ונקבת בורדר קולי שכבר לא היתה בחיים. נראה כי הכלבה היתה מיוחמת והזכר שרדף אחריה עדיין היה דבוק לאחוריה. ידעתי שהמרחק ממקום התאונה לאגודה הוא פחות מחצי קילומטר, ולכן אספתי למכוניתי את השיצו על מנת להביאו במהירות למרפאה הווטרינרית ואת הכלבה השארתי שם להשגחתם. בעוד הווטרינרית בדקה את השיצו, חזרתי למקום עם מתנדב נוסף מהאגודה. קבוצת האנשים החלה להתפזר ואנחנו אספנו את הכלבה לשקית שחורה. כך היא הפכה מכלבה מדהימה ביופייה, ואני בטוחה שגם באופייה, לנבלה.
למרבה המזל, השיצו בן השנתיים לא נפגע ועל גופו נמצא שבב שהוביל לאנשים אשר היו בעליו אך מסרו אותו זה מכבר למישהו אחר המתגורר בצפון הארץ. למרות שהם מסרו את הכלב לאחרים, הם באו לאסוף אותו מהאגודה ואף דאגו לחסנו, מאחר ולא היה מחוסן כנדרש על פי חוק. להמלצה לסרס אותו הם סירבו, למרות שזו היתה הסיבה לרדיפתו אחר הכלבה המיוחמת, עניין שכמעט עלה לכלב בחייו. לצוות האגודה הם מסרו כי אין בכוונתם להחזיקו. גם על כלבת הבורדר קולי נמצא שבב. שמה היה מיה. היא היתה בת שלוש שנים, וגם במקרה שלה היא נמסרה לבעלים אחרים לפני כמה חודשים מבלי שהתבצעה העברת בעלות במרכז השבבים.
החלטתי לכתוב לבעלת השיצו מכתב, ובו כתבתי בין השאר: "אני פונה אל לבך הטוב. אם אין בכוונתך להחזיק בכלב, הביאי אותו חזרה לאגודה ואנו נדאג שיימצא לו בית טוב ואוהב. בית אחראי שמבין את חשיבות ביצוע הסירוס כאקט שמגן על הכלב. כלב זה לא חפץ. יש לו רגשות, הוא יודע להיות שמח ויודע להיות עצוב, הוא חווה אכזבות ואהבות, ואחרי כל מה שהשיצו שלך כבר עבר בחייו, מגיע לו בית חם ואוהב שיחזיק בו עד סוף חייו". לשמחתי המכתב אכן נגע ללבה ובשיחת טלפון בעלי השיצו סיפרו כי החליטו בסופו של דבר להחזיק בכלב ולסרס אותו.
מהסיפור העצוב הזה עולות ארבע נקודות חשובות:
עיקור וסירוס: אם שני הכלבים היו מעוקרים ומסורסים סביר להניח כי המקרה הטרגי הזה היה נמנע, שכן הזכר לא היה רודף אחר הנקבה המיוחמת.
העברת בעלות במרכז השבבים: אנשים רבים אינם מעדכנים את פרטיהם במרכז השבבים (טלפון חדש או מעבר דירה) או אינם מבצעים העברת בעלות במקרה שהעבירו לאחרים את הכלב הרשום על שמם. לכן לא פעם אנו מבצעים עבודת בלשות של ממש על מנת לאתר בעלים של כלב אובד המגיע אלינו.
גידול חיית המחמד בבית אחד כל חייה: מניסיוננו אנו יודעים שמרבית הכלבים והחתולים לא מסיימים את חייהם באותו הבית אליו הועברו כגורים ורבים מהם אף עוברים כמה וכמה בתים במהלך חייהם. כמעט מיותר לציין כי למעברים האלה השפעה גדולה ולא חיובית על בעלי החיים. החברה האנושית מוותרת בקלות בלתי נתפשת על החבר הכי נאמן שלה, וכל סיבה היא סיבה מספקת כדי להעביר את הכלב/חתול למישהו או למקום אחר. אוסיף ואומר שלדעתי האחריות לעקר או לסרס את הכלב/חתול היא של הבעלים הראשונים, וביצוע הניתוח יקל על הטיפול בחיה גם אם מצאה בית אחר ויאפשר לה חיים בטוחים יותר.
אחריות: מעבר לעדכון מרכז השבבים ולביצוע ניתוחי עיקור וסירוס, עלינו, בעלי חיות המחמד, להיות אחראיים לביטחונם ולשלומם. יותר מדי כלבים וחתולים הולכים לאיבוד ואני מבינה היטב את הכאב של הבעלים, אולם סבלם של החתולים והכלבים האובדים בלתי ניתן לתיאור. לכן חשוב לדאוג לסביבה בטוחה, כזו שלא תשאיר לחתול סקרן פרצה לברוח ממנה, וכאשר יוצאים לטיול עם הכלבים חובה עלינו ללכת עם רצועה כפי שדורש החוק ולשחרר אותם רק במקומות מגודרים ומותרים.
ואחרי כל הדברים האלה, נתתי חיבוק גדול לדבש, בלה ופינדוס והתחייבתי שכל זמן שזה תלוי בי הם איתי, באש ובמים.
