צילום: vipdesign
בכל עת נמצאים באגודה עשרות כלבים וחתולים נטושים, שמשתוקקים לבית חם ולבעלים אוהבים ואחראיים שיגדלו אותם כל חייהם. כל אחד מהם חווה נטישה טראומטית אחת לפחות, ורבים עברו בחייהם כבר כמה בתים. לכן אנו עושים את מרב המאמצים למצוא עבורם בעלים שמבינים את האחריות והמחויבות שבאימוץ בעל חיים.
בחג החנוכה ביקרנו שמונה בעלי חיים שאומצו באגודה ושמענו מבעליהם על האושר שהם הכניסו לחייהם. מדי יום, במקביל להדלקת נר חנוכה, הועלה סיפורו של בעל חיים אחד לעמוד הפייסבוק של האגודה שהמחיש את האור הגדול שכל בעל חיים מביא עמו.
שמחנו להעניק לבעלים תעודת אימוץ אחראי מטעם האגודה וגם ספר מתכונים טבעוניים מתנת הוצאת הספרים פוקוס, ושובר לארוחת טאלי הודית ברשת המסעדות טנדורי.
ניר שושני והחתול שמוליקס
בימים אלה חוגגים ניר שושני והחתול שמוליקס חמש שנים של חברות אמיצה. בינואר 2012 הגיע ניר לאגודה במטרה לאמץ חתול, ושמוליקס, שהיה אז גור צעיר וקטן, כבש את לבו. לאחר שקיבל את כל החיסונים ועבר ניתוח סירוס יצא שמוליקס לביתו החדש והתאקלם בו במהירות. הוא אוהב לישון עם ניר במיטה, נהנה ממזון איכותי ומדי פעם נתפנק עם טונה, ומקבל אורחים בטקס מיוחד ומשעשע כשהוא שוכב על הרצפה.
ניר, שמרבה לטוס לחו"ל, דואג כי בימים שבהם הוא נעדר מהבית יהיה מי שידאג לשמוליקס וייתן לו תשומת לב. "אימוץ הוא אחריות למשך שנים ארוכות, ולא לשנה או שנתיים", אומר ניר. "חייבים להגיע להחלטה מושכלת לפני שמאמצים, ולהבין שגידול בעל חיים דורש הרבה יותר מלתת אוכל ומים. צריך להשקיע בתקשורת עם בעל החיים ולתת יחס חם ואוהב".
עוזיאל פרץ והחתולה שאנטי
"אימוץ זה מהלך חשוב וצריך לקבל החלטה לפני שמאמצים כי זה קשר לכל החיים", אומר עוזיאל פרץ. נאה דורש נאה מקיים: עוזיאל גידל במשך שנים ארוכות חתולה סיאמית, ולאחר שהיא נפטרה הוא הרגיש כי הוא חייב למלא את החלל שנוצר ולהכניס לביתו חבר חדש על ארבע.
הוא הגיע לאגודה לפני כשש שנים ומי שמשכה את תשומת לבו היתה שאנטי, חתולה מקסימה שהיתה אז בת 10 חודשים. עוזיאל החליט לאמץ אותה, ולאחר ששאנטי קיבלה את כל החיסונים ועברה ניתוח עיקור היא יצאה לביתה החדש.
עוזיאל אוהב לפנק את שאנטי במשחקים ובליטופים ומקפיד שהיא תאכל אוכל מזין, למרות שהיא סקרנית לגבי כל סוגי המזון. היא מצדה מחזירה לו המון אהבה ויודעת לדרוש תשומת לב. כשהוא צופה בטלוויזיה היא מלקקת לו את הפנים ומסמנת שהיא רוצה ליטופים, וכשהוא הולך לישון היא נוהגת לשכב עליו וללקק לו את הראש.
משפחת קטן והכלב ג'וי
לפני שמונה שנים וחצי אימצה משפחת קטן את הכלב סימבה מהאגודה והחליטה לשנות את שמו לג'וי. מאז הוא אכן מכניס המון שמחה ואושר לחייהם.
בני המשפחה גידלו במשך שנים את הכלב פיפו, ולאחר מותו נדרשה להם שנה כדי להתגבר על אובדנו. כשהם הגיעו לאגודה הם הבחינו בג'וי, שהיה אז בן שלוש שנים, והתאהבו בו מיד.
ג'וי, שהמתין זמן רב למשפחה הנכונה, היה בתחילה קצת מבוהל וחסר ביטחון, והודות לאהבה והרבה סבלנות הוא התאקלם בביתו החדש והפך לחלק בלתי נפרד ממשפחת קטן. הוא נהנה מתשומת הלב שמורעפת עליו, אוהב להתכרבל מתחת לשמיכות, ובלילה אינו מזניח אף אחד – הוא מתחיל במיטה המיוחדת שלו, עובר למיטת ההורים ומשם למיטות הילדים.
"כלב הוא כמו ילד, וכמו שאנחנו מטפלים בילדים שלנו כך צריך לטפל בכלבים", אומרת נאוה, אם המשפחה. "לפני שמאמצים חייבים לעשות הסכם עם כל בני המשפחה, כי אימוץ זה לכל החיים ולא רק לשבוע-שבועיים. מאוד מכעיס אותי לראות איך אנשים עושים כסף מהרבעה וממכירה של כלבים גזעיים, בזמן שיש כל כך הרבה כלבים נטושים שמחפשים בתים חמים. לכן אני תמיד מסבירה לאנשים מדוע כדאי לאמץ בעל חיים באגודה ולא לקנות אחד בסכום גבוה".
משפחת טייב והחתולה תות
כיום היא חתולה יפהפייה, בריאה ומטופחת, אך לפני שנה וחצי תות הגיעה לאגודה כשהיא חלשה, חולה ורזה. "בתי התנדבה באגודה במסגרת מחויבות אישית ונקשרה לתות ברגע שבו היא ראתה אותה", נזכרת דניאלה טייב. "בהתחלה קצת התלבטנו, אך בתי, שרצתה שיהיו לתות חיים טובים, לא הסכימה לוותר עליה". במשך כמה שבועות טופלה תות באגודה, וכשהחלימה היא קיבלה חיסונים, עברה ניתוח עיקור ויצאה לביתה החדש. "מאז היא כל עולמנו", מספרת דניאלה. "היא מכורה לפינוקים ולמשחקים, נשכבת על הגב כשמלטפים אותה, וקצת בררנית בענייני אוכל".
לאלה שמבקשים לאמץ בעל חיים, דניאלה ממליצה לא להסתמך על המראה החיצוני: "צריך לאמץ כל כלב או חתול, בלי קשר למראה, לצבע או אפילו למחלה. בסופו של דבר האימוץ מציל חיים ובעל החיים מכניס הביתה המון אושר".
משפחת הימן והחתול מסי
בדצמבר 2010, סמוך ליום הולדתה של אורנית הימן, הגיעה משפחתה לאגודה במטרה לאמץ חתול. לבני המשפחה נדרשו כמה ביקורים בחתוליה, עד שהם בחרו בחתול מסי, שלדבריהם דרש תשומת לב ושבה את לבם. את כל הציוד הדרוש רכשה המשפחה מבעוד מועד, כך שלמסי כבר המתינו בבית שלל פינוקים. כיום מציינת המשפחה שש שנים של אור ואושר עם מסי.
מסי הפך במהירות לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. הוא אוהב לשחק ולהשתולל, עוקב אחרי האורחים שמגיעים הביתה, נהנה ממעדני טונה וסלמון, ובחורף ישן במיטה עם סבתה של אורנית.
"כדי לא לנטוש או להחזיר את בעל החיים צריך לעשות את האימוץ בצורה אחראית", אומרת אורנית. "חשוב שתהיה התאמה בין הכלב או החתול לבעלים וחייבים להיות מוכנים לכל ההשלכות שבגידול בעל חיים, כמו למשל שיער הפרווה שנושר".
משפחת ניסים והכלב אסי
דוד ניסים ואשתו הם אוהבי בעלי חיים מושבעים. לאחר מותו של כלבם האהוב דודו, נדרשה להם שנה עד שהחליטו כי הגיעה העת להכניס לביתם חבר חדש על ארבע שיגדל לצד בתם.
בני הזוג הגיעו לאגודה לפני שבע שנים והבחינו באסי, גור קטן צעיר שסבל מצליעה. החיבור היה מיידי, אך המשפחה נאלצה להמתין כמה שבועות, שבמהלכם טופל אסי על ידי צוות המרפאה שלנו עד להחלמתו.
בני המשפחה מספרים כי בהתחלה אסי היה קצת חרדתי, אך עם הזמן ובאמצעות המון אהבה והשקעה אסי נהפך לחבר נאמן, בן משפחה של ממש. הוא קצת גרגרן, נוהג לעמוד על שתי רגליו האחוריות ולבקש אוכל וזוכה לחטיפים ולפינוקים. הוא לפעמים "נובח" מתוך שינה ואחד המשחקים האהובים עליו הוא כשדוד קורא לו והוא מתחיל לרוץ ברחבי הבית כשהוא מוציא קולות של אריה, עד שהוא מתעייף.
בני המשפחה ממליצים לכולם לאמץ בעל חיים ולא לקנות. "כלבים הם הנשמות הכי טובות", הם אומרים. "כשמאמצים כלב כולם מרוויחים, גם הכלב וגם המשפחה, במיוחד כשיש ילדים בבית".
משפחת טולסטוב והכלבה ליל
משפחת טולסטוב תמיד גידלה כלבים, ולפני שמונה שנים, לאחר מותה של הכלבה שלי, הגיעו בני המשפחה לאגודה במטרה לאמץ חבר חדש. מי ששבתה את לבם היתה ליל, גורה צעירה בת שלושה חודשים שנראתה מעט מפוחדת וחסרת ביטחון. לאחר טיול בחצר וחיבור מיידי עם הבת יאנה, החליטו ההורים לאמץ את ליל.
ליל תפסה את מקומה במשפחה במהירות. הבילוי האהוב עליה הוא בחוף הים, לשם היא הולכת עם המשפחה לעתים קרובות. בבית היא נוהגת לזרוק את עצם הלעיסה ואת הצעצועים שלה ולרוץ אחריהם, והיא אוהבת להתפנק ולדחוף את הפנים שלה בחיק בני המשפחה כדי לקבל ליטופים ותשומת לב.
סילבנה, אם המשפחה, ממליצה לכולם לאמץ בעל חיים: "אימוץ זה למעשה הצלת חיים, ברכה ומצווה. חשוב כמובן לקחת בחשבון שכלב זה כמו תינוק וצריך לטפל בו באחריות כל החיים".
משפחת למפרט והכלבה ברנדי
רויטל למפרט (בתמונה הראשית עם ברנדי) גידלה בביתה שני חתולים וכלבת זאב מעורבת. לאחר מותה של כלבתה האהובה בגיל 17, הגיעה רויטל לאגודה והביעה את העדפתה לאמץ כלב זאב מעורב. צוות האגודה שמר את הפרטים שלה, וכעבור שבועיים התקשר אליה ובישר לה כי לאגודה נמסרה כלבת זאב מעורבת בת עשרה חודשים.
כיום חוגגת ברנדי חמש שנים עם משפחתה החדשה, אולם ההתחלה לא היתה פשוטה. ברנדי סבלה מחרדת נטישה ולקח לה זמן לצבור ביטחון, לתת אמון בבעליה החדשים וללמוד את חוקי הבית. הודות לסבלנות ולאהבה שהרעיפו עליה, כיום ברנדי היא כלבה שמחה, נאמנה ומאוזנת שיודעת להוקיר תודה.
"היא כלבת אלפא אמיתית", מספרת רויטל. "יש לה חברים בגינת כלבים, וכשמגיע כלב חדש היא חייבת לחנך אותו. היא לוקחת את הרצועה ומוליכה כלבים לטיול, וכאשר שני כלבים רבים היא נכנסת בניהם ומראה לכולם מי הבוסית".
"לאמץ זה להציל חיים ולקבל המון שמחה ואהבה", מסכמת רויטל. "אין דבר טוב יותר מילד שגדל עם כלב. זה החבר הכי טוב שיכול להיות לך".
