גם אני רוצה כזה!

כיצד הפכו כלבים למוצרי צריכה בהתאם לסרטי קולנוע מצליחים ולפרסומות? ומדוע רבים מאלה שאימצו את הכלב "הנכון" נטשו אותו?

מאת אורית נג'ר, פעילה למען רווחת בעלי חיים

 

המדיה השתלטה על חיינו, על כך אין עוררין. אנו קונים את הג'ינס שרואים בסרט או בפרסומת, משתכנעים שלא נוכל להסתדר בלי קרמים למיניהם ושהמזון הכי לא בריא הוא הדבר שחובה לאכול. הכל כראות המפרסם וכמות המצלצלים שהושקעו בפרסום.

כאשר מדובר במוצרי צריכה הנזק הוא בדרך כלל לכיסנו בלבד. אך אני רוצה לדון על השפעה חמורה לא פחות, אם לא יותר – השפעת המדיה בנושא בחירת כלבים. באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת יצא לאקרנים סרט מופלא בשם "לאסי שובי הביתה". כילדה קטנה ורגישה, אוהבת חיות מושבעת, צפיתי בסרט שוב ושוב והיזלתי דמעה לא פעם בתקווה שלאסי תמצא את משפחתה.

במשך מספר שנים הפך כלב הקולי, או כפי שכונה בלשון העם "לאסי", ללהיט התורן. אני בספק רב אם האנשים שהתלהבו מהגזע בעקבות הסרט ואימצו כלב כזה טרחו ללמוד קצת על הגזע ועל צרכיו. באותה מהירות שבה הציפו כלבים אלה את רחובותינו כך הם נעלמו.

חלפו עברו להם כמה עשורים, וחברת וולט דיסני הוציאה אל האקרנים סרט אנימציה נחמד, בו צוירו כלבים המזכירים דלמטיים. כמובן שמכיוון שזהו סרט אנימציה שקהל היעד שלו הוא בעיקר ילדים, עוגלו קצת תווי הפנים של הכלבים וניתנו להם תכונות אנושיות הגובלות במתקתקות יתר. לצערי, קהל הצופים, בעיקר הילדים שרגילים ללכת לחנות צעצועים ולבחור את הצעצוע שמושך את עיניהם, עשו דבר דומה עם כלבים. ילדים רבים, שנשבו בקסמה של דמות מצוירת וחביבה, נטו להאמין כי הכלבים הדלמטיים דומים לגמרי לדמות המצוירת. באופן מצער, גם הוריהם מיהרו לנקוט צעדים מוטעים בעקבות גחמות ליבם של הזאטוטים ומיהרו לרצות את משאלותיהם – "גם אני רוצה כזה!".

רובם מעולם לא טרחו לברר על טבעו של גזע זה. לפתע התברר להם שהכלבלב החמוד שהופיע בסרט הוא אכן כלב, על כל המשתמע מכך. ולא רק זאת, אלא שישנו הבדל עצום בין תכונות הדמות המצויירת והחביבה לבין כלב שגדל למימדים די גדולים ובבסיסו הוא כלב צייד שדורש המון תשומת לב וטיולים ארוכים לשם הוצאת האנרגיה. לפתע החלו העמותות השונות לבעלי החיים להיות מוצפים בכלבים דלמטיים שננטשו על לא עוול בכפם.

הכלבלב החמוד שהופיע בסרט הוא אכן כלב, על כל המשתמע מכך
הכלבלב החמוד שהופיע בסרט הוא אכן כלב, על כל המשתמע מכך

כעבור מספר שנים יצאה חברה ישראלית למוצרי טואלט במסע פרסום, בו ניסתה להשוות את רכות מוצריה לפרוות גורי לברדור. במשך תקופה מסוימת היא אף צירפה בובות כלבים לרוכשים את מוצריה. כמובן שבעלי חיים בפרסומת תמיד ימשכו את תשומת לב הצופים וזהו תרגיל מבריק מבחינה שיווקית. אך לצערי שוב טעו אנשים רבים ובילבלו בין גור כלבים חמוד בפרסומת לבין המציאות. לאחר עליית מסע הפרסום עלה הביקוש לכלבים אלה. אין ספק שאלו כלבים בעלי תכונות טובות המתאימים להיות כלבי משפחה נפלאים. אבל עדיין רבים טעו וזכרו רק את מראם המלבב בפרסומת ושכחו כי זהו כלב שיגדל וישקול כמה עשרות ק"ג בבגרותו. לאחר תקופת מה שוב הוצפו העמותות השונות בכלבים נטושים, ונחשו מאיזה סוג – מהמודה האחרונה.

אני רוצה לשוב ולהזכיר למי שחושב לגדל כלב – לעולם אל תתפתו לקחת כלב מכיוון שראיתם "כזה" אצל אחרים או מכיוון שמראהו החיצוני מוצא חן בעיניכם. כאשר שוקלים לאמץ כלב, יש ללמוד על כל ההיבטים הבסיסיים הכרוכים בגידולו למשך שנים ארוכות ועל צרכי הגזע, ורק אז לעשות את הבחירה.