המוסיקאית המוכשרת אלונה דניאל, המתנדבת שנים ארוכות באגודה, התארחה היום בתוכנית "הדצים" בהנחיית אורנה ומשה דץ בערוץ 24. במהלך התוכנית הציגה אלונה את לונה וקוסטה, שני כלבים מקסימים המועמדים לאימוץ באגודה, עודדה את הציבור לאמץ כלבים מעורבים ויצאה נגד תעשיית ההרבעות האכזרית של כלבים גזעיים.
צפו בראיון ובביצוע הלהיט "על גגות תל אביב".
ליצ'י שלנו,
לפני כחודש וחצי הגעת למרפאה הווטרינרית שלנו על ידי עובר אורח שראה אותך משוטטת בעיר חולון, כשאת סובלת מצליעה קשה. רועה בלגית מעורבת ויפהפייה בת כשנה, והצוות העניק לך את השם שירה. בבדיקה הרפואית נראית כמי שלא אכלה לפחות שבוע, חלשה ורזה באופן קיצוני, עם פצע מוגלתי ברגל, יתכן שבעקבות תאונה, ועשרות קרציות היו דבוקות אליך בכל חלקי הגוף.
הכנסנו אותך מיד לניתוח כדי לתפור את הפצע ועברת את הטיפול בהצלחה על אף מצבך הגופני הירוד. אסיסטנטית המרפאה שלנו, אנה, ישבה ליד הכלוב שבו התאוששת, ובמשך שעות עודדה אותך לאכול ובעבודת חסד הוציאה לך את עשרות הקרציות שדבקו לגופך, אחת אחת.
לאחר מספר ימים התאוששת מהחוויה הקשה שעברת. אופייך המתוק ומלא שמחת חיים התגלה במלואו. לא הבעת טיפת כעס או אכזבה ממה שעברת ורק שידרת אהבה ותמימות לכל מי שהתקרב אליך. כששמנו עליך את הרצועה כדי להעביר אותך מחדר ההשגחה לתא מרווח יותר, לקחת אותה בפיך והראית חיוך גדול של גורה שרוצה לשחק ולקחת אותי לטיול. זה כנראה היה הרגע שבו החלטתי לאמץ אותך ולהעניק לך בית חם ואוהב.
היום, כשאת נמצאת בביתי, את קורנת מאושר ומפיצה אור זה לכולנו. כשאת שמחה, כל הזמן בערך, את "רועדת משמחה בשפתיך". ממש כך, לא ניתן להסביר תופעה מרגשת זאת במילים אחרות. החלטנו לקרוא לך ליצ'י, ואיזה כיף יהיה לקבל ממך חיוך כל בוקר…
מחכים לחיים ארוכים ומאושרים ביחד אתך,
המשפחה החדשה שלך – שרון וירדן
בעלי החיים הגדלים לצדנו מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו ולפרידה הכואבת מהם יש השפעה משמעותית. הכוריאוגרף גיל קרלוס הרוש והסופרת טליה אור גריף אימצו באגודה, כל אחד בנפרד, כלבה אשר ליוותה אותם בנאמנות ובאהבה. מותה של החברה האהובה על ארבע היווה השראה עבור השניים ליצור מופע מחול וספר ילדים (בהתאמה), שניהם מושקים החודש.
מופע המחול והפרפורמנס PERFECT.PET של אנסמבל גיל קרלוס הרוש נוצר בעקבות מותה הפתאומי בתאונה של מוקה, כלבתו האהובה של גיל, אשר אומצה על ידו באגודה לפני כחמש שנים. המופע מחבר בין חברה, אמנות ובעלי חיים ומציג תהליכי טרנספורמציה מתרבותיות לחייתיות ולהפך, מחיה לבן תרבות ומפרא לכלוא – כל אלה באמצעות סיטואציות שנלקחו מהתבוננות בבעלי החיים ובבעליהם. הבכורה העולמית של המופע PERFECT.PET התקיימה במוסקבה, והבכורה הישראלית תיערך במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס 2015 במרכז סוזן דלל ביפו ב-22 באוגוסט. בהמשך ייצא האנסמבל לסיבוב הופעות באירופה ויעלה את המופע בפסטיבלים ובאירועי תרבות בבלגיה, גרמניה וצרפת.
"היצירה הנה שחזור של טראומה וכולה שייכת למוקה, שהיתה עולם ומלואו בתנועה הקטנה ביותר, כהשראה לשפה תנועתית וכמראה לכל מה שפראי וכלוא בתוכי", מספר גיל. "היא היתה אשת הסוד, אשר חיזקה אצלי את תחושת הקדושה שבגידול בעל חיים, ובעיקר את הקדושה שבלגדול לצדו". את סרטוני הפרומו למופע צילם האנסמבל במתחם האגודה.
לפני 15 שנים הגיעה טליה אור גריף עם בני משפחתה לאגודה במטרה לאמץ כלב, לאחר שכלבתם האהובה ליידי מתה בשיבה טובה. כאשר יועצת האימוצים הציגה בפני המשפחה את בובו, קוקרית מעורבת וטמפרמנטית בת שישה חודשים שכבר חוותה כמה נטישות בחייה הקצרים, היה ברור לכולם כי מדובר באהבה ממבט ראשון. מותה של בובו לפני חצי שנה הניע את טליה לכתוב ספר ילדים, אשר יעביר לקוראיו קצת מן התחושה הנהדרת של גידול בעל חיים לצד האחריות הגדולה הכרוכה בכך.
התוצאה היא "בובו קטנה", ספר חדש לילדים, הרואה אור במהדורה מודפסת וכספר אלקטרוני, ומגולל את סיפור קליטתה של בובו בביתה החדש. בשפה קולחת ובאמצעות הסברים בגובה העיניים מעביר הספר ערכים חשובים כגון אחריות, מחויבות, חברות, נאמנות וחמלה, והקוראים לומדים על אופן הטיפול בכלב, צרכיו ורווחתו. לצד איורים מרהיבים של המאייר הסרבי דאנקו בארקלג'ה מיקונוביק מופיעות בספר הפעלות מהנות ומעשירות – טבלת משימות משפחתית לטיפול בחיית מחמד, פעילות אוריגמי ומתכון לעוגיות שגם כלבים וגם ילדים אוהבים.
"בובו היתה כלבה מיוחדת במינה – חכמה, נבונה ובעיקר בעלת נתינה אינסופית של אהבה", מספרת טליה. "היא היתה כבת בית במשפחתנו, ליוותה אותנו ברגעים שמחים ועצובים ותמיד תהיה חלק משמעותי בחיינו. הספר הזה נכתב בהשראתה והלוואי וייתן השראה להורים וילדים לאמץ חיית מחמד".
כסגירת מעגל וכהוקרה לעמותה שבה אומצה בובו, אחוז מהכנסות הספר ייתרם לאגודת צער בעלי חיים בישראל. בנוסף, במהלך החודש מוצע הספר למכירה לחברי האגודה במחיר מיוחד: 9.90 ₪ למהדורה הדיגיטלית ו-23.90 ₪ למהדורה המודפסת (כולל משלוח). למימוש ההטבה לחצו כאן, בחרו בגרסה המבוקשת לספר והכניסו את קוד ההנחה (aguda20 לגרסה המודפסת ו-aguda50 לספר האלקטרוני).
ט"ו באב הוא יום של אהבה ופיוס, בו ראוי שנזכור גם את בעלי החיים הזקוקים כל כך לאהבה. מקומם בבית ולא ברחוב.
בעקבות הצלחת הקמפיין "הט"ו באב שלהם", אשר הושק בשנה שעברה על ידי מחלקת החינוך להומאניות של האגודה, גם השנה אנו מציינים את היום המיוחד הזה.
בט"ו באב, יום שישי, 31 ביולי, אנו מזמינים את הקהל הרחב להגיע לאגודת צער בעלי חיים בישראל ברחוב הרצל 159 בתל אביב בין השעות 13:30-8:00, לפתוח את הלב ולאמץ בעל חיים אשר יכניס לחייהם המון אהבה ללא תנאים. יועצי האימוץ המנוסים של האגודה יסייעו למבקרים למצוא אהבת אמת מתוך עשרות החתולים והכלבים הנטושים הממתינים בכיליון עיניים לבית חם.
בחייה הקצרים הספיקה הכלבה קורה לסבול מהתעללות קשה, לעבור שני ניתוחים ולהתגבר על מחלה. כיום, בגיל ארבעה חודשים, לאחר שעברה שיקום באגודה והיא מחובקת על ידי משפחה חמה שאימצה אותה, היא יכולה להתחיל חיים חדשים.
לפני חודשיים הגיעה אלינו גורה קטנה ומקסימה בת שמונה שבועות, שנמצאה בפארק על ידי ילדים, נטושה בתוך ארגז קרטון. כבר במבט ראשון ניתן היה להבחין כי היא סובלת מפגיעה קשה מאוד בעינה הימנית, ובדיקה וטרינרית איששה את השערתנו – הפגיעה נגרמה כתוצאה מהתעללות מכוונת באמצעות מכה ישירה לעין או בעיטה. יועצת האימוצים של האגודה, גל בבא, החליטה לקחת את הגורה המעורבת תחת חסותה והעניקה לה את השם קורה (על שם הצבע השחור ביפנית).
קורה נלקחה לד"ר חווי צרפתי, בעלת ניסיון רב בטיפול בעיניים של כלבים, אך לצערנו הבדיקה העלתה כי לא ניתן להציל את עינה של קורה והיא עברה ניתוח להוצאת העין במרפאת האגודה. קורה התאוששה מהניתוח במהירות וכל צוות האגודה טיפל בה במסירות והעניק לה תשומת לב ואהבה. היא קיבלה חיסונים, התגברה על וירוס שתקף אותה והחלה להתרגל לחיים עם עין אחת.
סיפורה של קורה פורסם בעמוד הפייסבוק של האגודה, וחברי העמוד עקבו אחר העדכונים על הגורה האמיצה עם האופי השובב והחברותי, שנהנית לשחק עם צעצועים ומסתדרת מצוין עם כלבים אחרים. עם קבלת החיסון האחרון ולאחר שעברה ניתוח עיקור, קורה המתוקה מוכנה להתחיל פרק חדש עם משפחתה המאמצת.
טל לניאדו וטל שטראוס הן סטודנטיות לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה. במסגרת תרגיל בקורס רעיונאות, הן התבקשו ליצור סרטון קצר בנושא גזענות והתנגדות לדעות קדומות. באמצעות סרטון שצולם באגודה, הן בחרו להעביר את המסר על ידי הצגת תופעה המוכרת לנו היטב – העדפתם של רבים לאמץ בעלי חיים בהירים על פני בעלי חיים כהי פרווה.
לכתבה נוספת בנושא לחצו כאן.
לרגל שבוע "אימוץ אחראי" המתקיים באגודה, אשר במסגרתו אנו מצדיעים לכל מאמצי הכלבים הוותיקים הרואים בכלביהם חלק בלתי נפרד מהמשפחה, החלטנו לעשות ביקורי בית אצל כמה פנים מוכרים.
חשוב לגדל בעלי חיים עם ילדים
טוני-חתיכי, בוקסר מעורב בן ארבע שנים, אומץ מהאגודה כשהיה גור בן ארבעה חודשים על ידי ליהיא גרינר ובן זוגה. לדברי ליהיא, "לא היינו צריכים לעבוד אתו הרבה והוא התאקלם בבית שלנו במהירות. כולם פשוט מאוהבים בו. הוא חברמן, ידידותי בטירוף ומסתדר מצוין עם כולם. כל מי שפוגש אותו שואל אותי איפה אפשר לאמץ כלב שיהיה בול כמוהו".
כיצד הגיב טוני להרחבת המשפחה ולכניסתו של תינוק חדש לחייו? "לאחר הלידה, טוני פשוט הרגיש בחושים שלו שצריך לתת לי קצת ספייס וזמן", מספרת ליהיא. "כיום יש לי אליו בלב עוד יותר אהבה משהיתה קודם. הבן שלי בן שנה, וטוני הוא ממש בייביסיטר שלו. הוא הולך אחריו, מוודא שהכל בסדר, נותן לו ללטף אותו וטוני מחזיר לו נשיקות וליקוקים אוהבים. זה כל כך חשוב לגדל בעלי חיים יחד עם הילדים".
אהבה טהורה
את ג'ולי כהת הפרווה ואת נינה הבלונדה, שתיהן בנות 11 שנים, מגדירה השחקנית האהובה גילת אנקורי "הבנות שלי". גילת ומשפחתה אימצו את שתי הכלבות באגודה כשהיו גורות צעירות.
"ראשונה אומצה ג'ולי, ששינתה מיד את חיינו" נזכרת גילת. "חצי שנה אחר כך הגעתי עם כל המשפחה לעזור באירוע אימוץ באגודה, ובלי לתכנן חזרנו הביתה עם נינה. זה הדבר הנפלא ביותר שקרה לנו. שתי הכלבות הפכו לאמא ובת, ומאוחר יותר לאחיות. הן עושות הכל יחד ואנחנו מתמוגגים מהנאה. אנשים חשבו שזה טירוף לקחת שתיים, אבל אנחנו גילינו שההפך הוא הנכון. הן אף פעם לא לבד, דואגות אחת לשנייה ונותנות זו לזו תחושת ביטחון".
"זאת האהבה הטהורה ביותר!", מצהירה גילת. "הכלבות הן חלק כה חשוב בחיינו. הן נוסעות איתנו לחופשות, ישנות איתנו במיטה ותמונותיהן ממלאות את זיכרון הטלפון שלנו. כל חבריי, שאימצו כלב לאחר הלחץ שהפעלתי עליהם, מודים לי. בזכות הכלבות הכרנו שכנים, יצרנו חברויות חדשות, ויש לנו קבוצה שהולכת יחד בכל ערב לגינת הכלבים השכונתית. תכלס, אינני יכולה לתאר לעצמי את חיי בלעדיהן".
חיבוק אנושי
לפני עשר שנים הגיעו המוזיקאית אלונה דניאל ובן זוגה מיכאל לאגודה וביקשו לאמץ כלב שלא ימצא בית בקלות. הם בחרו בסמיילי, כלב טרייר מעורב (כיום בן 11 שנים), שכמו כלבים וחתולים כהי פרווה אחרים, המתין זמן ממושך לבית חם. כעבור שנתיים חזר הזוג לאגודה ואימץ את ניקה, רועה גרמנית מעורבת (כיום בת 9 שנים), שסבלה מפצע בגב והשניים התגייסו באהבה גדולה לשקם אותה.
לפני שנה סמיילי סבל מפריצת דיסק שגרמה לשיתוק ברגליו האחוריות. אלונה ומיכאל לקחו אותו מיד לניתוח יקר שהציל את חייו וכיום הוא שוב הולך, תוך שמירה קפדנית שלא יתאמץ.
"הבילוי האהוב בבית הוא לרבוץ ביחד על הספה ולהתחבק על השטיח", מספרת אלונה. "סמיילי וניקה מעניקים חיבוק אנושי, ממש כמו בני אדם. הם נהנים לצאת אתנו לטיולים ברחבי העיר, בפארק ובחוף הים, שם הכלבים משחקים עם כדור או בפריסבי".
"אנחנו תמיד מאמצים בעלי חיים מעורבים מעמותות", אומרת אלונה. "כואב לי לראות כלבים וחתולים נטושים שממתינים בכלובים לבית, בזמן שאנשים רוכשים כלבים גזעיים ובכך מעודדים תעשיית הרבעות איומה".
מכורה לכלבים שלי
פנינה רוזנבלום ומשפחתה אימצו את הכלבה המעורבת נינט מאגודת צער בעלי חיים בישראל לפני שבע שנים, כשהיתה גורה בת ארבעה חודשים. בהמשך הצטרף למשפחה גם לולי, ג'ק ראסל, כיום בן שנתיים. שני הכלבים מפורסמים אף הם, ומשמשים כפרזנטורים של מותג מזון הכלבים של פנינה "בריא לכלב" כשתמונותיהם מופיעות על האריזות.
"אני פשוט מכורה לכלבים שלי" אומרת פנינה. "אני אוהבת אותם כמו שאף פעם לא חשבתי שאוהב כלבים. בעלי החיים תורמים כל כך הרבה למשפחה, לנשמה, לבית. כיום אני לא יכולה לדמיין את הבית שלי בלי כלבים. נינט ולולי מצטרפים אלי להליכות ומלווים את בני המשפחה לבילוי בים. נינט היא ליידי אמיתית, יושבת כמו מלכה על הכורסא המועדפת עליה, שהיא כמו כס המלכות שלה. לולי הוא שובב גדול. בלילה הוא ישן צמוד אלי והתחביב שלו הוא להחזיר כדורים שאנו זורקים לו תוך כדי משחק".
לא רק את הכלבים שלה אוהבת פנינה לפנק, והיא לא שוכחת את עשרות הכלבים והחתולים הנטושים הממתינים באגודה לבתים מאמצים. מדי חודש היא תורמת לאגודה שקי מזון של המותג שלה ואנו מודים לה על כך מעומק לבנו.
כלבים וחתולים רבים אינם גדלים בבית אחד כל חייהם, אלא עוברים מיד ליד או מגיעים לבתי מחסה. לרגל ציון "יום ההורים לבעלי החיים", שמטרתו הוקרת בעלים הרואים בחיית המחמד שלהם חלק בלתי נפרד ממשפחתם, אגודת צער בעלי חיים בישראל קוראת לציבור להרחיב את התא המשפחתי עם חבר חדש על ארבע ומעניקה למאמצים הוותיקים תעודות הוקרה וחבילת מתנות בחסות חברת טלגל.
ב-26 באפריל יצויין ברחבי העולם "יום ההורים לבעלי חיים" (Pet Parent's Day) במטרה להוקיר ולכבד בעלים של חיות מחמד הרואים בבעלי החיים שלהם חלק בלתי נפרד ממשפחתם.
לרגל יום מיוחד זה, יוצאת אגודת צער בעלי חיים בישראל בפעילות מיוחדת, שמטרתה העלאת מודעות הציבור לאימוץ אחראי של חיות מחמד והחשיבות לגדל אותן כל חייהן, לצד הבעת הערכה למאמצים הוותיקים. במסגרת הפעילות, בעלים המגדלים כלב שאומץ מהאגודה עד סוף שנת 2009, מוזמנים להגיע עם כלבם לאגודה בשבוע שבין ה-26.4 עד ה-2.5, ולקבל תעודת הוקרה מיוחדת, הטבות וחבילת מתנות בחסות חברת טלגל, הכוללת שק מזון קטן וחטיף לכלבים של המותג פורינה, פאוץ', רצועה ואמפולה נגד פרעושים מתנת חברת סולאנו*. בנוסף, תתקיים פעילות מיוחדת ונושאת פרסים בעמוד הפייסבוק שלנו.
"אימוץ אחראי" אינו רק סיסמה באגודה, כי אם שמו של תהליך האימוץ הנהוג בה, שמטרתו התאמת בעל החיים לבעלים מחויבים שיוכלו לענות על צרכיו כל חייו ובדיקה כי האימוץ נובע מהחלטה מודעת ולא מהתלהבות רגעית. לדברי הילמה שמושקוביץ, יו"ר האגודה (בהתנדבות), "ניסיוננו רב השנים מלמד כי כלבים וחתולים רבים אינם גדלים בבית אחד כל חייהם, ולכל המעברים השפעה משמעותית עליהם. כמי שרואים מדי יום את צערם של בעלי החיים הנטושים, בחרנו בפעילות זו להביע את הערכתנו הרבה לאנשים שכן מבינים את המחויבות והאחריות הכרוכות בגידול בעל חיים כל חייו ורואים בו חלק בלתי נפרד ממשפחתם. אני בטוחה כי כל צוות האגודה יתרגש לפגוש את המאמצים הוותיקים ואת הכלבים שזכו במשפחות אוהבות. בהזדמנות זו אנו קוראים לאנשים נוספים להרחיב את התא המשפחתי שלהם עם חבר חדש על ארבע ולזכות באהבה שאינה תלויה בדבר לשנים ארוכות".
* חבילת המתנות תינתן עד גמר המלאי ועם הצגת תעודת הזהות של מאמץ הכלב.
ביום שלישי, 17 במארס, ייערכו הבחירות לכנסת, ובעוד שעסקים רבים יסגרו את שעריהם, אגודת צער בעלי חיים בישראל תפעל בין השעות 17:00-08:00.
אנו מזמינים את הקהל הרחב לנצל את יום החופש ביום הבוחר, להגיע לאגודה ולבחור בחבר חדש על ארבע מתוך ממאות הכלבים והחתולים הנטושים הממתינים לבית חם ואוהב.
את המבקרים יקבלו יועצי האימוץ והווטרינרים של האגודה, אשר יסייעו במציאת החבר המתאים, שיכניס אושר ושמחה לחיי המאמצים.
לצפייה בבעלי החיים המועמדים לאימוץ לחצו כאן.
רבות נכתב, סופר ונחקר על אודות הקשר המיוחד ועתיק היומין הנרקם בין בני האדם לבין הכלבים. "סיפור אהבה עם סוף קשור", ספרה החדש של הסופרת אילנה רימלט, מביא שלושה סיפורים העוסקים בכלבים ובאדוניהם ומתארים ברגישות רבה את יחסי הגומלין המתקיימים מבעד לשתיקה ומבעד להיעדרה של שפה משותפת. לפניכם קטע מתוך הסיפור הראשון, "החיים על פי ביבה", שמסופר בגוף ראשון מפיה של ביבה הכלבה, ובו היא פורשת את מסכת חייה מאז היותה גורה נטושה.
מאז הבוקר כשהביאו אותי לכאן חיפשתי את הפינה הכי רחוקה מן הרעש שהיה במרכז החדר הגדול. שם בין הקיר לקופסה מקרטון חום, שהזכירה לי את הקופסה שבתוכה שכבתי עם האחים שלי, התקפלתי על הרצפה ונצמדתי אל הקיר שהיה קר ושותק. רציתי להיות רואה ובלתי נראית.
כך רבצתי תחתיי ולא העזתי אפילו ליבב. רציתי לשחרר את הגעגועים שהציפו אותי ולא ידעתי לקרוא בשמם. גושים חנקו את גרוני.
לאחר שנרגעו דפיקות הלב המהירות שהתחילו עם הכניסה לעוד מקום חדש והצלחתי לזקוף את האוזניים שלי, פתחתי לרווחה את עיניי כדי להבין מה קורה במקום הזה. הרעש היה גדול. מקהלה נובחת בסולמות גובה עולים ויורדים, מן הסופרן הגבוה ועד לבאס, בקולות נוהמים, מייבבים או אפילו מייללים ודיבורים נרגשים של אנשים מילאו את חלל החדר הלבן. הצלילים הרמים יותר יצאו מפיהם של בני מיני שכמה מהם השתדלו מאוד לעשות רושם טוב על אלה שהביטו עליהם מגבוה.
כל פעם שהדלת נפתחה, כולנו, זאת אומרת כל הכלבים והכלבלבים, הבוגרים, הגורים, הגבוהים והנמוכים, בעלי צבע אחיד והמוכתמים בצבעי יסוד של שחור, לבן וחום, כל אלה עם שרידים של מוצא רם-מעלה ואחרים שעברו שיפור גנטי, הג'ינג'ים והשחורים האמיתיים וגם שני מתולתלים ועוד אחד עם תספורת קצרה, כולנו הפנינו ראש סקרני לראות מי עומד כעת בפתח החדר.
כולנו בחנו את הנכנסים כי היה חשוב להעריך כבר ממבט ראשון מהם הסיכויים שלנו להיבחר.
בשעה הראשונה המצב לא נראה מעודד; נער ונערה שעמדו קרוב לפתח סקרו שוב ושוב בעיני אהבה את כולנו, הידקו יותר את אצבעות ידיהם ונשארו במקומם שרויים בקשר המתהדק ביניהם, ומבלי לומר מילת עידוד לאף אחד מאתנו עזבו את החדר. אחר כך נכנס גבר רציני עם מעיל שחור ומיד צעק, "מי אחראי כאן על חלוקת הכלבים?" בחור מגולח ראש הכריז כבר בהיכנסו בקול גדול "אני מחפש כלב גדול", ואילו ילדה כבת עשר שהחזיקה בידה כלבון לבנבן עם אוזניים שמוטות התחננה לאימה "תסכימי… תסכימי…" והיו שם עוד כמה אנשים שהיו עסוקים על יד שולחן הקבלה בבדיקת תאריכי לידה ורישום ייחוס אבות של כמה מאתנו.
בינתיים איש לא ניגש אלי.
היחידים שהגיעו אל פינת המסתור שלי היו שני כדורי צמר של גורים חומים שהתגלגלו בין רגלי האנשים וכל מה שביקשו מכולם היה לשחק קצת. בקפיצות קטנות ובקולות דקיקים של ראשית נביחה אמיתית הם הזמינו גם אותי לשחק אתם. אבל הם נעצרו מול המבט שלי ונסוגו, כי גם הם כנראה לא אהבו חברים עצובים. מבלי להגיד שלום, סובבו אלי את הטוסיק השמנמן שלהם והמשיכו לקפץ לפינה אחרת של החדר.
התכרבלתי עוד יותר בתוך עצמי. אולי בכל זאת מישהו ירצה בי וייקח גם אותי. פירורי זיכרונות הסתובבו בראשי. דימיתי לשמוע את הקול הצרוד שצעק: "נו, קח אותם, סלק אותם כבר מכאן!", ואת היבבה המתמשכת של אימא שלי כשידיים גדולות שלפו אותנו מהסל המלוכלך.
כיוון שבינתיים אף אחד לא ניגש אלי, עצמתי את עיניי והחלטתי שאיש כבר לא ירצה בי שאהיה הכלבה שלו.
והנה, בזמן שהייתי שקועה עמוק במחשבות שחורות, הרגשתי לפתע שעיניים אחרות מתמקדות בי ומלטפות אותי במבטן. זאת הייתה סיבה טובה לפקוח שוב את עיניי.
לפניי עמדו שתי נשים קטנות. אחת צעירה עם סוודר אדום ושנייה מבוגרת עם תיק גדול ושחור על כתפיה. הן נראו דווקא די בסדר לטעמי.
גם אני השתדלתי. זקפתי ראש, מתחתי צוואר והארכתי בכל כוחי את האוזניים לקלוט גם תשדורות סמויות.
האישה הצעירה התכופפה וליטפה באצבעותיה הארוכות את פרוות הגב השחור שלי. זרם דק של חום שטף את כל גופי. זקפתי עוד יותר את האוזניים כדי לשמוע ה כ ו ל.
"איזו מצחי'קולה היא הכלבה הזאת. יש לה אוזניים ארוכות של כלבת ציד, ממש שתי אנטנות."
"תראי איזה פנים מושלמות עם עצמות לחיים רחבות ועיניים מלוכסנות."
"אבל הזנב שלה ארוך מדי ביחס לגופה הקטן."
"איזה מבט מפוחד וחשדני. מעניין אילו קולות מן העבר הקצר שלה גרמו לגורה הנחמדה הזאת לבחור את הפינה הכי חשוכה בחדר."
"קומי יפהפייה קטנה," שמעתי פתאום פנייה ישירה אלי, אלי אישית.
"תראי איך היא נושאת את גופה הקטן על רגליים ארוכות ורזות."
"ממש חוסר סימטריה אמנותית בין האיברים. כפות רגליה גדולות ממידתה."
"יכול להיות שתהיה כלבה גדולה."
תהיתי על משמעות המילה "סימטריה".
"האם היא בכלל גזעית?"
"בערך… נראה לי שמבנה הראש, האוזניים והזנב מזכירים אבות קדומים מגזע הזאבים."
"אבל כתמי הצבע הלבן שלא שייכים לגזע דווקא מוסיפים לה כל כך הרבה יופי. תראי את הכתם הלבן על החזה שזוהר בין צבעי החום והשחור המכסים את גופה הקטן."
"והנה עוד כתמים לבנים על כפות רגליה."
"וזה סימן?"
"וזה סימן שהיא כנראה בת תערובת יפהפייה מכל מיני דמים ושזורם בעורקיה דם אדום ולא כחול."
"אומרים שהם גם חכמים יותר מהמיוחסים, ואפילו חסונים יותר בגופם ובנפשם."
הוצאתי לשון וליקקתי את היד המושטת אלי.
"יש לה בכל זאת תנועות גמישות של זאבה קטנה…"
כעבור דקות ספורות כבר קישט את צווארי קולר משובץ באדום שנבחר תוך התלבטות להתאימו לגווני השחור\חום\לבן של בד גופי. על הקולר נתלתה תווית זהות צהובה עם שם משפחתי, הכתובת, ואפילו מספר הטלפון של ביתי החדש.
כבר באותם רגעים של מהפך בגורלי התחלתי לצבור רכוש אישי. על השולחן הלבן בחדר הגדול נערמו פרטי ציוד בסיסיים שכולם נועדו לספק לי איכות חיים: שתי קערות פלסטיק עם בסיס רחב למים ולאוכל, אחת כחולה ואחת צהובה, שקית עם מזון לגורים, כדורי סידן לחיזוק השיניים והעצמות, שרשרת חוליות קלת-משקל, מברשת לסירוק יומי וגם שני כדורי משחק – הכול, הכול למעני.
הקטע והתמונות לקוחים מתוך הספר "סיפור אהבה עם סוף קשור" מאת אילנה רימלט (בהוצאת כרמל ירושלים), אותו ניתן להשיג בחנויות, ברשתות הספרים ובחנויות המקוונות www.indiebook.co.il ו-www.mendele.co.il.
