אגודת צער בעלי חיים מציגה את הניוזלטר המסורתי לפסח. חג אביב שמח!

לצפייה בניוזלטר לחצו כאן.
דבר יושבת הראש, פסח תשע"ה
חברים יקרים,

כמדי שנה לקראת חג האביב, אני שמחה להציג בפניכם את הניוזלטר המסורתי שלנו, שעומד הפעם בסימן משפחות המגדלות בעלי חיים ורואות בהם חלק בלתי נפרד מהמשפחה.

הרשו לי לפתוח בזיכרון אישי: סמוך לחג הפסח לפני תשע שנים, הגיעה לאגודה גורת כלבים רזה וחלשה לאחר שנמצאה על ידי עוברי אורח בפח זבל. מבט אחד הספיק כדי להתאהב בגורה הקטנטנה, שגודלה היה כשל כף יד, ולהעניק לה את השם "בייבי". בייבי התאקלמה בביתנו במהירות, ותפסה את מקומה לצד "אחיה" ואחיותיה" הכלבים והחתולים. מאז ועד היום היא הולכת לצדנו בשבילי החיים, ומלווה אותנו באהבה ובנאמנות עם אופייה החברותי ומבטה המבין.

הניסיון רב השנים שלנו במסירת בעלי חיים לאימוץ מלמד כי לא כל הכלבים והחתולים זוכים בגורל דומה, ורבים מהם אינם גדלים בבית אחד כל חייהם. באגודה, כמו גם בארגונים נוספים, תקופה זו של השנה מאופיינת בשתי תופעות מוכרות. מצד אחד כלבים וחתולים רבים ננטשים בחג מסיבות שונות, וזאת לאחר שליוו את בעליהם תקופה ארוכה ומילאו תפקיד משמעותי בחייהם. אליהם מצטרפים המוני גורי חתולים שנולדים בתקופת האביב לחתולות חסרות בית ולחתולות בית לא מעוקרות, והתוצאה היא מכלאות עמוסות בבעלי חיים המתחננים למשפחה מאמצת. אנו, כמובן, קולטים כל בעל החיים הנמסר אלינו, ומעודדים בעלים לחיות מחמד שנוסעים לחופשה להשתמש בשירותי הפנסיון של האגודה.

התופעה השנייה היא אימוצים של כלבים וחתולים על ידי משפחות, אשר בוחרות בחבר חדש על ארבע במהלך חופשת הפסח. לכאורה זהו מצב אידיאלי – בעלי החיים זוכים לתשומת לב רבה יותר בשל הזמן הפנוי, אולם לא פעם, עם החזרה לבית הספר, בעלי חיים רבים שאומצו בחופשה מובאים בחזרה לעמותות, לאחר שהתלהבות הילדים שוככת ונטל הטיפול נופל על ההורים.

כל אימוץ הוא כמובן מבורך, אך חשוב שהתהליך ייעשה בצורה אחראית ומודעת ולא מתוך התלהבות רגעית או מצורך לספק את רצון הילדים. על המאמצים להבין כי פירוש האימוץ הוא הוספת חבר חדש למשפחה, "ילד" נוסף הדורש טיפול ומחויבות ל-15 השנים הקרובות.

כדי להימנע ממפח הנפש הנגרם הן למאמצים והן לבעל החיים אשר עלול לחוות נטישה טראומטית נוספת, אנו באגודה מנהיגים תהליך מסודר הנקרא "אימוץ אחראי". מטרת התהליך הוא התאמת בעל חיים למאמץ, תוך התחשבות ברצונותיו, סגנון חייו ואפשרותו לספק לבעל החיים את כל צרכיו למשך כל חייו, והוא כולל מילוי טופס מיוחד, שיחה עם יועץ אימוץ, בדיקה וטרינרית, קבלת חיסונים, עיקור או סירוס והדרכה בכל הנוגע לטיפול בבעל החיים.

אם אתם שוקלים לאמץ בעל חיים, שתפו את כל בני המשפחה בתהליך. מומלץ לעודד את הילדים לאסוף מידע על בעל החיים וללמוד על צרכיו ובשלב מאוחר יותר לערוך חלוקת משימות הקשורות לטיפול בבעל החיים. כל אלה יתנו להם את תחושת האחריות, השותפות והמסירות, אך כל העת חשוב לזכור כי הציפייה שילדים צעירים ייקחו על עצמם את הטיפול באופן מלא אינה ריאלית, וכי בסופו של דבר האחריות מונחת על כתפיכם, ההורים.

אני מאחלת לכם ולבני משפחתכם חג אביב שמח. מי ייתן וכלבים וחתולים רבים ימצאו במהלך החג את המשפחה המתאימה להם.

הילמה שמושקוביץ – יו"ר (מתנדבת)
אגודת צער בעלי חיים בישראל
לצפייה בניוזלטר לחצו כאן.

על כלבה מיוחמת, תאונה מיותרת וארבעה לקחים חשובים. מכתב של מתנדבת באגודה

מאת ענבל לב, מתנדבת באגודת צער בעלי חיים בישראל

ביום שישי בצהריים, בעודי נוהגת בדרכי הביתה על הכביש המהיר והסואן היינריך היינה ביפו, הבחנתי בקבוצת אנשים ולידם שכבו שני כלבים. מאחר ועמדתי ברמזור ובעלי חיים זו האובססיה של חיי, שאלתי "מה קרה?". נאמר לי כי הם מנסים להשיג את המוקד העירוני ולדווח על שני הכלבים שנדרסו – שיצו זכר ונקבת בורדר קולי שכבר לא היתה בחיים. נראה כי הכלבה היתה מיוחמת והזכר שרדף אחריה עדיין היה דבוק לאחוריה. ידעתי שהמרחק ממקום התאונה לאגודה הוא פחות מחצי קילומטר, ולכן אספתי למכוניתי את השיצו על מנת להביאו במהירות למרפאה הווטרינרית ואת הכלבה השארתי שם להשגחתם. בעוד הווטרינרית בדקה את השיצו, חזרתי למקום עם מתנדב נוסף מהאגודה. קבוצת האנשים החלה להתפזר ואנחנו אספנו את הכלבה לשקית שחורה. כך היא הפכה מכלבה מדהימה ביופייה, ואני בטוחה שגם באופייה, לנבלה.

למרבה המזל, השיצו בן השנתיים לא נפגע ועל גופו נמצא שבב שהוביל לאנשים אשר היו בעליו אך מסרו אותו זה מכבר למישהו אחר המתגורר בצפון הארץ. למרות שהם מסרו את הכלב לאחרים, הם באו לאסוף אותו מהאגודה ואף דאגו לחסנו, מאחר ולא היה מחוסן כנדרש על פי חוק. להמלצה לסרס אותו הם סירבו, למרות שזו היתה הסיבה לרדיפתו אחר הכלבה המיוחמת, עניין שכמעט עלה לכלב בחייו. לצוות האגודה הם מסרו כי אין בכוונתם להחזיקו. גם על כלבת הבורדר קולי נמצא שבב. שמה היה מיה. היא היתה בת שלוש שנים, וגם במקרה שלה היא נמסרה לבעלים אחרים לפני כמה חודשים מבלי שהתבצעה העברת בעלות במרכז השבבים.

החלטתי לכתוב לבעלת השיצו מכתב, ובו כתבתי בין השאר: "אני פונה אל לבך הטוב. אם אין בכוונתך להחזיק בכלב, הביאי אותו חזרה לאגודה ואנו נדאג שיימצא לו בית טוב ואוהב. בית אחראי שמבין את חשיבות ביצוע הסירוס כאקט שמגן על הכלב. כלב זה לא חפץ. יש לו רגשות, הוא יודע להיות שמח ויודע להיות עצוב, הוא חווה אכזבות ואהבות, ואחרי כל מה שהשיצו שלך כבר עבר בחייו, מגיע לו בית חם ואוהב שיחזיק בו עד סוף חייו". לשמחתי המכתב אכן נגע ללבה ובשיחת טלפון בעלי השיצו סיפרו כי החליטו בסופו של דבר להחזיק בכלב ולסרס אותו.

מהסיפור העצוב הזה עולות ארבע נקודות חשובות:
עיקור וסירוס: אם שני הכלבים היו מעוקרים ומסורסים סביר להניח כי המקרה הטרגי הזה היה נמנע, שכן הזכר לא היה רודף אחר הנקבה המיוחמת.
העברת בעלות במרכז השבבים: אנשים רבים אינם מעדכנים את פרטיהם במרכז השבבים (טלפון חדש או מעבר דירה) או אינם מבצעים העברת בעלות במקרה שהעבירו לאחרים את הכלב הרשום על שמם. לכן לא פעם אנו מבצעים עבודת בלשות של ממש על מנת לאתר בעלים של כלב אובד המגיע אלינו.
גידול חיית המחמד בבית אחד כל חייה: מניסיוננו אנו יודעים שמרבית הכלבים והחתולים לא מסיימים את חייהם באותו הבית אליו הועברו כגורים ורבים מהם אף עוברים כמה וכמה בתים במהלך חייהם. כמעט מיותר לציין כי למעברים האלה השפעה גדולה ולא חיובית על בעלי החיים. החברה האנושית מוותרת בקלות בלתי נתפשת על החבר הכי נאמן שלה, וכל סיבה היא סיבה מספקת כדי להעביר את הכלב/חתול למישהו או למקום אחר. אוסיף ואומר שלדעתי האחריות לעקר או לסרס את הכלב/חתול היא של הבעלים הראשונים, וביצוע הניתוח יקל על הטיפול בחיה גם אם מצאה בית אחר ויאפשר לה חיים בטוחים יותר.
אחריות: מעבר לעדכון מרכז השבבים ולביצוע ניתוחי עיקור וסירוס, עלינו, בעלי חיות המחמד, להיות אחראיים לביטחונם ולשלומם. יותר מדי כלבים וחתולים הולכים לאיבוד ואני מבינה היטב את הכאב של הבעלים, אולם סבלם של החתולים והכלבים האובדים בלתי ניתן לתיאור. לכן חשוב לדאוג לסביבה בטוחה, כזו שלא תשאיר לחתול סקרן פרצה לברוח ממנה, וכאשר יוצאים לטיול עם הכלבים חובה עלינו ללכת עם רצועה כפי שדורש החוק ולשחרר אותם רק במקומות מגודרים ומותרים.

ואחרי כל הדברים האלה, נתתי חיבוק גדול לדבש, בלה ופינדוס והתחייבתי שכל זמן שזה תלוי בי הם איתי, באש ובמים.

ארגונים וכלביות ימסרו לאימוץ כלבים וחתולים רק לאחר שעברו עיקור או סירוס, וזאת במטרה לצמצם את מספר ההמלטות הלא רצויות ואת סבלם של בעלי חיים המתקשים למצוא בתים מאמצים

תביטו על התמונות ותראו את הסבל בעיניים. המלטות לא רצויות של גורי כלבים וחתולים במספרים אדירים הן חלק בלתי נפרד מהמציאות הקשה עמה אנו, כמו גם ארגונים אחרים הפועלים לרווחת בעלי החיים, מתמודדים מדי יום. גורים אלה מופרדים לא פעם מאמם בגיל צעיר מדי, ננטשים באכזריות, מושלכים לפחי זבל או נזרקים לרחוב בקופסת קרטון ללא סיכוי אמיתי לשרוד. כאשר מרבית הארגונים סוגרים את שעריהם בפני בעלי חיים אומללים אלה וכאשר מספר האנשים המעוניינים לאמץ בעל חיים בטל בשישים לעומת הכמויות הגדולות של בעלי החיים הנטושים בישראל, ברור כי צריך לעשות את כל המאמצים על מנת למנוע המלטות לא רצויות, והדרך המוסכמת וההומאנית ביותר לעשות זאת הנה באמצעות עידוד ניתוחי עיקור וסירוס.

אגודת צער בעלי חיים בישראל פועלת שנים רבות במישור הפרלמנטרי במטרה ליזום חוקים לרווחתם של בעלי החיים. בשנה שעברה עבר חוק ביוזמת האגודה, לפיו על בעלים של כלבים לא מסורסים או מעוקרים לשלם אגרה שנתית גבוהה יותר, וזאת במטרה לעודד אותם לעקר או לסרס את כלביהם.

כעת מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק חדשה ביוזמת האגודה, אשר פנתה לכמה חסרי כנסת שהביעו עניין לקדמה – הצעת חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (תיקון – חובת עיקור או סירוס של כלבים וחתולים), התשע"ג-2013. לפי ההצעה, ארגונים למען בעלי חיים, כלביות עירוניות ומתקנים מוגנים יוכלו למסור לאימוץ כלב או חתול רק לאחר שעבר ניתוח עיקור או סירוס. ההצעה אף מפרטת את פרק הזמן הנדרש לביצוע הניתוח מרגע הבקשה לאמץ את בעל החיים, באילו מקרים ניתן לעכב את ביצוע הניתוח (מצב רפואי, נקבה המניקה גורים או גור צעיר מדי) ואת הסכומים הניתנים לגבייה עבור הניתוחים. כמו כן מעניקה ההצעה למדינה את הרשות להפסיק לתקצב גופים שהפרו את החוק. אנו מאמינים כי חוק זה ייטיב עם בעלי החיים, יביא לביצוע אימוצים בצורה אחראית, יצמצם את מספר ההמלטות הלא רצויות ואת כמות ההמתות ויסייע ליצירת מדיניות אחידה בנושא זה בכל העמותות, הכלביות ומתקני ההסגר.

חשיבות העיקור והסירוס של חיות מחמד הוא אחד הדברים המוסכמים על כל העמותות הפועלות לרווחת בעלי חיים, אולם מסתבר כי לא כולן עומדות מאחורי המסרים שהן עצמן מפיצות, ולצערנו לא פעם מגיעים אלינו כלבים וחתולים שאומצו באגודות ובכלביות אחרות כשהם לא מסורסים ומעוקרים. רק לפני שבועיים הגיע אלינו כלב בן למעלה משישה חודשים אשר אומץ מאחת העמותות כשהוא אינו מסורס, וחמור מכך – כשהוא אינו נושא על גופו שבב כפי שמורה החוק בישראל. מקרה זה הוא דוגמה אחת מיני רבות למסירת בעל חיים לאימוץ בצורה לא אחראית על ידי גופים שאמורים לפעול באופן מקצועי ובהתאם לחוק. ניסיוננו העשיר והעובדה כי אנו הארגון היחיד ששעריו תמיד פתוחים בפני כל בעל חיים הזקוק למקלט ולהגנה, מלמדים כי לעתים הרצון למצוא בתים מאמצים מביא לפשרה בתהליך האימוץ, ומי שמשלם את המחיר הם בעלי החיים עצמם אשר באין דורש מועברים מיד ליד כאילו היו חפצים.

על פי המדיניות הנהוגה באגודה כבר למעלה מ-25 שנים, כלבים וחתולים נמסרים לאימוץ רק לאחר שעברו ניתוח עיקור או סירוס, ואנו תקווה כי בעקבות הצעת החוק החדשה כל הגופים והרשויות בישראל ישכילו סוף סוף ליישר קו עם האופן המקובל בנושא האימוץ בכל המדינות המתקדמות.

אגודת צער בעלי חיים בישראל, אשר תמשיך ליזום חוקים לטובת בעלי החיים, קוראת לכל הארגונים והכלביות לאמץ את תהליך האימוץ האחראי הנהוג אצלה, הכולל מילוי שאלון, שיחה ארוכה עם יועץ אימוץ המתאים את בעל החיים למאמץ, בדיקה וטרינרית ומסירת בעל החיים כשהוא מסורס/מעוקרת, מחוסן, וכאשר מדובר בכלב – משובב. הוצאת בעל חיים בריא ובהתאם לחוק, תוך בדיקת המאמצים ומידת התאמתם לגדלו היא הדרך הנכונה לאימוץ נכון, שבו המאמצים יגדלו את בעל החיים כל ימי חייו.

השתחררתם מהצבא? לפני שאתם מאמצים בעל חיים כדאי לקחת כמה דברים בחשבון ולחשוב האם באמת תוכלו לדאוג לכלב גם בטווח הארוך

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

הורים רבים זוכים לבקשות חוזרות ונשנות של ילדיהם לאמץ כלב, ואחת התשובות השגורות בפיהם היא "כשיהיה לך בית משלך תוכל לעשות מה שאתה רוצה". לא פעם התוצאה של החסך הזה היא שברגע שאותם ילדים שוכרים את הדירה הראשונה שלהם, הם ממהרים לאמץ כלב.

אם אתם חבר'ה בני כ-20 שרק השתחררו מהצבא, יש כמה דברים שכדאי לקחת בחשבון לפני שאתם עושים את הצעד הזה ומאמצים:

– כלב הוא כמו ילד; אמנם הטיפול בו פחות אינטנסיבי וניתן להשאיר את הכלב לבד לכמה שעות, אבל האחריות היא לטווח ארוך. בכל פעם שתרצו לצאת מהבית ליותר מ-9 שעות תצטרכו למצוא סידור לכלב שלכם ולמישהו שיוציא אותו לטיול וידאג שיש לו מים ואוכל. בקרב צעירים, אלמנט הספונטניות הוא לעתים דומיננטי ומתנגש עם האחריות והשגרה שטיפול בכלב דורש.

– יוצאי צבא רבים הולכים במסלול קבוע, ומיד אחרי השחרור הם מחפשים עבודה שתעזור להם לחסוך כסף לטיול הגדול בחו"ל. כשיש ברשותם את הסכום הדרוש עליהם למצוא מסגרת שתסכים לקלוט כלב לתקופה של חצי שנה ולעתים אף יותר. אז הכלב קיבל בית חם וטופל במשך כמה חודשים, אבל מה עושים עכשיו? ההורים לא מסכימים להכניס כלב הביתה, החברים עסוקים או מצטרפים בעצמם לטיול, פנסיון לתקופה ארוכה ינגוס בתקציב שנחסך בעמל רב, ואז אין ברירה אלא למסור את הכלב.

– מצב הדירות השכורות בארץ לא פשוט, ולא מעט בעלי דירות מכניסים לחוזה סעיף האוסר על הכנסת בעלי חיים לנכס שלהם. בנוסף, צעירים בגילים 20-30 נוהגים לעבור דירות בתדירות גבוהה, ולעתים נאלצים למסור את הכלב שלהם תחת לחץ, רק כי החוזה בדירה הסבירה שמצאו ברגע האחרון אינו מאפשר גידול בעל חיים.

– ולבסוף חשבו על הצרכים של הכלב: מלבד טיולים וחינוך הכלב זקוק גם לטיפולים וטרינריים, אוכל, משחקים וטיפול נגד פרעושים וקרציות. כל אלה עולים סכום לא מבוטל של כסף שלא פעם מכביד על הכיס של צעירים וסטודנטים העוסקים בעבודות מזדמנות ולא קבועות.

נכון, יש הרבה צעירים שבנויים למחויבות הנדרשת בגידול כלב, ולא משנה מה יקרה – הם לא ימסרו את הכלב שלהם, גם במחיר של התפשרות על נוחות או צמצום הוצאות בזמנים לחוצים כלכלית. מצד שני, נמסרים אלינו הרבה כלבים, שבעליהם לא חשבו על גידולם לטווח ארוך, ובגיל שנתיים או שלוש הם נאלצים לעבור למכלאות ולהתמודד על תשומת לב המאמצים ביחד עם גורים חמודים שקשה לעמוד בפניהם.

לסיכום, לפני שאתם מאמצים בעל חיים המבקש להיות לכם חבר נאמן כל חייו, חשבו בבקשה לטווח הארוך. קחו בחשבון את תוכניותיכם לעתיד הקרוב והרחוק ורק אז תחליטו אם לאמץ בעל חיים עכשיו, או אולי להמתין מעט עד שתהיה קצת יותר יציבות בחיים שלכם.

התאהבתם בגור כלבים? לגודלו הסופי ככלב בוגר יהיו השלכות על כל בני הבית וחשוב לקחת אותן בחשבון לפני אימוץ הגור

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

מרבית הכלבים שננטשים ומגיעים למכלאות ולעמותות השונות הם כלבים מעורבים, חלק גדול מהם גורים, ולא תמיד ניתן לדעת בדיוק כיצד הם ייראו כשהם יהיו בוגרים. יש כמה אינדיקציות שעוזרות לנו להעריך פחות או יותר את גובהו ומשקלו של הכלב, כמו כפות הרגליים בהשוואה לשאר הגוף, או גודלו הפיזי כרגע בהשוואה לגור אחר בגילו. השערות מסוג זה ניתן לבצע על סמך ניסיון מקצועי, ולכן לא מעט אנשים שמגיעים לאמץ כלב כזה, מתקשים לדמיין את גודלו הסופי וכתוצאה מכך לא פעם טועים בבחירה.

גודל הכלב הבוגר הוא אחת הנקודות החשובות אשר משפחה עם ילדים צריכה לקחת בחשבון, מאחר ואם ההורים מתכננים כי הילדים יוציאו את הכלב לטיולים, עליהם לבחור בכלב בגודל מתאים, כזה שהילדים יוכלו להוליך אותו ולא להיפך. בנוסף, חשוב לדעת כי לרוב כלב גדול זקוק ליותר פעילות. כלב ששוקל 20 ק"ג לעומת ילד ששוקל 10 ק"ג יותר זה לא כוחות שווים; לכלב יש מסת שריר גבוהה מהילד, ולכן רוב הסיכויים שכשאותו כלב יראה משהו מסקרן בצדו השני של הרחוב, הוא ימשוך לשם ולא בטוח שהילד יצליח לעצור אותו.

בסיטואציה כזאת, או שהילד יעזוב את הרצועה והכלב יסתכן ויחצה לבד את הכביש, או שהילד ייפול בעודו עלול לקבל מכה או שפשוף עד שהכלב יחליט לעצור.

במהלך עבודתי כיועצת אימוצים באגודה, נתקלתי בהמון מקרים שבהם משפחות אימצו גור בליווי השערה לגבי גודלו העתידי, ולאחר כמה חודשים הכלב נמסר בחזרה בטענה כי הכלב גדול מדי. לכן אני ממליצה למשפחות הרוצות לאמץ כלב להתחשב בכמה נתונים, כגון מי המטפל העיקרי בכלב, מהו גודל הבית וכמובן הזמן והאנרגיות שיש לבני המשפחה לטפל בכלב.

אנו באגודה מעניקים ייעוץ שכזה בכל אימוץ, הן באמצעות יועצי האימוץ האחראים על תהליך האימוץ והן על ידי הווטרינרים. במקרים אחרים, כדי להמנוע את עגמת הנפש לבני המשפחה ובעיקר לכלב, מומלץ להיעזר באיש מקצוע.

לצפייה בבעלי החיים המועמדים לאימוץ לחצו כאן.

בתמונה הראשית: נעמה עם כלבתה לייני בגיל חודש וחצי ובגיל עשרה חודשים.

סיכום הפעילות בפייסבוק, שנועדה להמחיש את האושר שמסב בעל חיים למשפחה

במהלך חופשת הקיץ והזמן הפנוי הרב שנלווה אליה, משפחות רבות מאמצות בעלי חיים. לא פעם אימוץ זה נעשה באופן אימפולסיבי, מבלי שנלקחת בחשבון שגרת המשפחה לאחר החזרה למסגרות מערכת החינוך, וכתוצאה מכך בעל החיים ננטש. בעלי החיים, שרובם ננטשו כבר פעם אחת, סובלים שוב מכאב הנטישה הצורב ונאלצים לחזור לתנאי הכלבייה הקשים, בתקווה שימצאו בית נוסף, והפעם לתמיד.

לאורך החופש הגדול הצגנו לגולשים שלל חומרים שמעודדים אימוץ נבון ומושכל באתר האגודה ובדף הפייסבוק שלה. כחלק ממהלך זה, קיימנו בפייסבוק גם פעילות נושאת פרסים, שמטרתה לחשוף לקהל הרחב את האושר ואת ההנאה שמסב גידול בעל חיים למשפחה. במסגרת הפעילות הזמנו גולשים ברשת החברתית פייסבוק, להעלות תמונה שבה מבלה משפחתם עם בעל החיים שלה בהנאה, כאשר תמונות נבחרות זכו בפרסים: המקום הראשון זכה בארוחה טעימה ובריאה לכל המשפחה בשווי 400 ש"ח מ-BEFOOD, המעדנייה הראשונה בישראל לאוכל טבעוני, בריא ואורגני. משתתפים נוספים זכו בספר הילדים המרגש "הכלב – חברו הטוב של האדם" מאת יפית בללי.

עשרות גולשים העלו לפעילות תמונות שבהן מוצגים רגעי אושר משפחתיים עם בעלי חיים, אשר נחשפו לעשרות אלפי גולשים, ואנו מקווים שהתמונות עוררו בהם מחשבה והשראה להוסיף חבר שעיר למשפחתם באופן אחראי. במקום הראשון זכתה מיכל גולן, שהעלתה תמונה מרגשת של בנה לביא עם כלבת המשפחה בלה (בתמונה הראשית) וכתבה: "לביא יחד עם בלה… בלבליקוש… רק שמחה וכיף היא מכניסה אלינו הביתה… הכלבים השחורים זה הכי, אחי!".

במקומות 2-4 זכו הגולשות מירי קרן, גלית וולף רוזן ומרינה אלשטיין, שהעלו גם הן תמונות שמדגימות כמה אושר מוסיפים בעלי חיים למשפחתן.

אנו מודים לכל המשתתפים ומזמינים אתכם כמובן לאמץ מאתנו בעל חיים באופן אחראי לאורך כל השנה.

ספר חדש לילדים, שבמרכזו אימוץ כלב על ידי ילד ומשפחתו במהלך החופש הגדול

בעמותות בעלי החיים מכירים היטב את התופעה, שבמסגרתה במהלך חופשת הקיץ משפחות רבות מאמצות כלבים וחתולים, ועם החזרה לשגרה בספטמבר חלקן מחזירות את בעלי החיים מסיבות שונות.

אימוץ כלב בחופש הגדול עומד במרכזו של ספר חדש לילדים מאת יפית בללי, "הכלב – חברו הטוב של האדם", המביא את סיפורו של פלג, ילד בן שש העומד להתחיל את לימודיו בבית הספר. כמו בכל שנה בחופש הגדול, פלג מקבל מתנה מהוריו. בשנה שעברה קיבל פלג אופניים, וכולם התלהבו כשלמד לרכוב בלי גלגלי עזר. השנה, לקראת עלייתו לכיתה א, פלג והוריו מגיעים לעמותת צער בעלי חיים ומאמצים כלבלב קטן וחמוד.

בשפה קולחת מביאה בללי סיפור מיוחד, בו שזורות חוויותיו של פלג, המשותפות לילדים רבים בגילו: ההתרגשות לקראת העלייה לכיתה א, היום הראשון בבית הספר, והקושי להיכנס למסגרת חדשה שבה הוא אינו מכיר אף ילד. מי שמלווה את פלג ועוזר לו הוא חברו הנאמן, הכלב שוקובוי, אשר באמצעותו לומד פלג שיעור על חברות אמת, אהבה שאינה תלויה בדבר והאחריות שבגידול בעל חיים.

זהו ספרה הראשון של יפית בללי, היוצא בהוצאת ספרי צמרת, אשר נכתב בהשראת הקשר המיוחד שנרקם בין אחיה הצעיר והכלב נאג'י שאומץ על ידי משפחתם. לאיורים המרהיבים המלווים את הספר אחראי המאייר דניאל ווליך, ובספר אף מופיע קוד שסריקתו מובילה לאפליקציה להאזנה לסיפור.

במסגרת שיתוף פעולה בין מחברת הספר לאגודת צער בעלי חיים בישראל, חלק מהכנסות הספר ייתרמו לעמותה. לדברי אנשי האגודה, עבור ילדים רבים חיית המחמד המשפחתית היא החבר הטוב ביותר, בן לוויה שמעניק אהבה אינסופית ועוזר לילד לפתח אחריות, מיומנויות חברתיות, ביטחון עצמי, רגישות לזולת ויכולת קבלה ונתינה רגשית. אולם לצד היתרונות הרבים, יש לקחת בחשבון גם דברים נוספים: האחריות והמחויבות, הוצאת הכלב לטיולים, נזקים שעלולים להיגרם בתקופת ההסתגלות, ההוצאה הכספית והזמן הנדרש לכל אלה.

באגודת צער בעלי חיים בישראל מבקשים להדגיש כי על מנת שהאימוץ יהיו מוצלח ויאריך ימים, וכדי שכל הצדדים אכן ייתרמו ממנו, על ההורים לגלות אחריות, לאמץ מתוך החלטה מודעת ולא מהתלהבות רגעית או מרצון לספק את רצון הילדים, ולחשוב היטב באם יוכלו להעניק לבעל החיים את כל צרכיו למשך כל חייו.

אימצתם כלב? התנהגותו בעייתית? לפני שאתם ממהרים למסור אותו, אנו מציעים לנסות לפתור את הבעייה על ידי השקעת מעט זמן בקריאת מידע מתאים או בשיעור אילוף

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

וידויו של כלב: קוראים לי ג'וני ואני כלב פודל צעיר בן פחות משנתיים. אני יודע שאני יפה ושאני נחשק, יש לי פרווה שלא נושרת, אני מגזע קטן ואנרגטי ואין לאף אחד סיבה ממשית לפחד ממני… אז למה בכל זאת אני עצוב?

בגיל חודשיים קנתה אותי משפחה – אמא חד הורית ומפנקת ושתי בנותיה בנות 15 ו-9. הגעתי לביתי החדש והייתי מאושר. ליטופים בלי סוף, צעצועים, והכי הכי אהבתי את העצם הזאת שהיו נותנים לי מדי פעם רק כי הייתי קצת נודניק… זאת היתה בדיוק התקופה שהחלפתי את השיניים והייתי חייב משהו ללעוס!

הכל היה נראה לי ורוד בתקופה הזאת: טיולים כל כמה שעות, במבה עם האחיות, שאריות של ארוחות, והכי אהבתי את הלילות, כי למרות שקנו לי מיטה ושמו בה שמיכה רכה ומפנקת, העדפתי לישון עם אמא במיטה שלה.

אבל אז התחילו הבעיות. פעם, כשקפצתי עליהן, הן היו צוחקות; כשהייתי נושך להן את הרגליים, הן היו מאושרות; כשמישהו נכנס הביתה, הגנתי עליהן בחירוף נפש והברחתי אותו בנביחות. איך יכולתי לדעת שהיא רצתה רק ללטף אותי באותו יום, כשלעסתי את העצם שלי על אחת הספות, ונתתי לה ביס קטן כדי שבפעם הבאה היא לא תיגע לי בדברים…

ואז הגיע המחסום. פתאום הן רודפות אחרי בבית לפני טיולים ומנסות לסגור לי את הפה. אני, שמגן על הילדה בחוץ מכל אדם זר או כלב! כעונש לקחו אותי לסירוס. לא ממש ידעתי מה קורה שם וזה היה די מפחיד, אבל התגברתי גם על זה והחזירו אותי הביתה. כל מה שרציתי זה שיתנו לי לישון בשקט. אני לא אוהב שמסתובבים לי בלילה בבית, ולא בא לי שיזיזו אותי כשאני ישן במיטה רק בגלל שצריך לסדר את השמיכה.

אני זוכר את היום הזה באגודת צער בעלי חיים בישראל, כשאמא שלי אומרת שהיא כבר לא יודעת מה לעשות איתי. לא כל כך הבנתי אם היא מתכוונת להשאיר אותי שם או לקבל את עצות הצוות לקחת כמה שיעורי אילוף.

סיפורו של ג'וני משותף לכלבים רבים, ובמהלך עבודתי כמאלפת כלבים וכיועצת אימוצים באגודת צער בעלי חיים בישראל, אני נתקלת במקרים רבים של מאמצי כלבים המתמודדים עם בעיות התנהגות של כלביהם ולא פעם אף שוקלים למסור אותם. חשוב להבין כי את מרבית הבעיות ניתן לפתור בשיעור אילוף אחד (או סדרה קצרה של שיעורים), או אפילו בקריאה באינטרנט על אילוף והצבת גבולות לכלב. כל כך עצוב לי לראות את כל אותם כלבים שאנשים רוכשים לפעמים באלפי שקלים וכשזה לא מסתדר הם פשוט מוכרים אותם או מוסרים לעמותה, במקום להשקיע מעט מאמץ בקריאת מידע מתאים או בהזמנת שיעור אילוף (בסכום זניח בהשוואה למחיר האימוץ ולגידולו השוטף של הכלב). ונקודה נוספת – כאשר יש גם ילדים בתמונה, המסר המועבר להם הוא בעייתי במיוחד.

אימצתם כלב – קחו אחריות ותלמדו איך לחנך אותו ולא רק איך לפנק אותו.

סוף טוב: גור כלבים, שנגנב מהאגודה לפני חודשיים, נמצא בריא ושלם הודות לפרסום סיפורו בעמוד הפייסבוק

לפני כחודשיים הגיע לאגודת צער בעלי חיים בישראל גבר בגיל העמידה וביקש לאמץ כלב. כחלק מתהליך האימוץ הנהוג במקום, שוחח האדם עם מדריכת אימוצים, ובמהלך השיחה מצאה המדריכה כי האיש אינו אחראי מספיק לאמץ כלב. לאחר ויכוחים קולניים נאלץ האיש לעזוב את המקום (מסיבות הקשורות בצנעת הפרט לא נפרסם את שיקולי המדריכה). כעבור זמן לא רב התברר כי פגסוס, גור מעורב ומקסים בן חצי שנה, נעלם מתאו. בבדיקת מצלמות האבטחה של האגודה התגלה כי אותו אדם פרץ את גדר המתחם, נכנס למחלקה בה שהה פגסוס, חטף אותו ונעלם במהירות.

השתלשלות האירועים התפרסמה בעמוד הפייסבוק של האגודה בליווי סרטון האבטחה, והסיפור עורר הדים רבים בזירה הווירטואלית. גולשים רבים ביקשו לעזור בזיהוי הפורץ ואף התריעו על כלבים הדומים לפגסוס בהם נתקלו. במקביל דיווח צוות האגודה למשטרה על המקרה, אולם דבר לא הועיל ובמשך חודשיים תמימים לא נודע דבר על אודות גורלו של פגסוס.

הבשורות הטובות הגיעו לפני כמה ימים מזוג צעיר, שהבחין בפגסוס כשהוא משוטט בשכונת נווה ימית בעיר רחובות סמוך לכביש ראשי. בני הזוג לקחו את הכלב לווטרינר כדי לאתר את בעליו באמצעות השבב האלקטרוני, אך מאחר ופגסוס לא נשא שבב על גופו (כלבי האגודה משובבים עם יציאתם לבית מאמץ) בני הזוג העלו את תמונתו לפרופיל הפייסבוק שלהם במטרה לאתר את בעליו באמצעות הרשת החברתית.

רצה הגורל ואחד מעובדי האגודה נתקל בתמונתו של פגסוס וזיהה אותו מיד, חרף העובדה שבמהלך החודשיים בהם נעדר הוא גדל. צוות האגודה יצר קשר עם בני הזוג, ואלה השיבו את פגסוס לאגודה כשהוא בריא ושלם. קשה לדעת כמה זמן שוטט פגסוס ברחובות ומתי בדיוק ננטש, אך מציאתו חיזקה את החלטת האגודה בדבר כשירותו של אותו אדם לאמץ בעל חיים.

כעת מחפש פגסוס בן השמונה חודשים אחר בית יציב ובטוח עם בעלים אחראיים, שיידעו להעניק לו את האהבה שמגיעה לו.

מקרה זה מלמד על חשיבותה הרבה של מדיניות האימוץ באגודה, הנקראת "אימוץ אחראי". כארגון המתמודד מדי יום עם התופעה המכוערת של נטישת בעלי חיים, לנגד עינינו עומדת בראש ובראשונה רווחת בעלי החיים, ואנו מוסרים אותם לאימוץ רק לאחר שאנו בטוחים כי צפויים להם חיים טובים עם בעלים אחראיים בעלי כוונה אמיתית לגדל אותם כל חייהם והמסוגלים לספק להם את כל צורכיהם.