הצעת החוק של חברי הכנסת גלעד ארדן ורונית תירוש עברה אתמול בשעה שש בערב במליאה בקריאה ראשונה ברוב מוחץ של 22 ח"כ נגד 6. המתנגדים היו מקרב החרדים, אם כי יאמר לזכותם כי הם ציינו שהם מוכנים לתמוך בחוק אם תוצג להם דרך שאינה סותרת את ההלכה.
מה בעצם אומרת ההצעה ומדוע היא חשובה כל כך? כיום מתמודדות העמותות לבעלי החיים עם כמויות אדירות של חיות מחמד נטושות שמובאות אליהם על ידי אנשים טובים, ננטשות על ידי הבעלים או שאנשי האגודות נקראים לאסוף חיה פצועה ברחוב. הסיבות לנטישה הן רבות: חוסר רצון לטפל, עזיבה לדיור מוגן שבו אסור להחזיק את בעל החיים ועוד.
אולם הסיבה העיקרית לנטישות היא ההמלטות הבלתי מתוכננות. המלטות אלו מציבות עובדה מול בעלי הכלבה: מזל טוב! יש לכם 5-8 כלבים חדשים לטפל בהם. לאחר ההתלהבות הראשונית מפלא הבריאה מגיעה ההתפכחות: מה נעשה עם כל הגורים ? וההתפכחות הופכת לתסכול כשמגלים שבעצם לא ניתן למצוא לכולם בית חם. לבסוף הפיתרון הוא נטישה ברחוב לרחמי עוברים ושבים (ומכוניות ושאר פגעים) או מסירה באחת האגודות, שרובן לא מקבלות בעלי חיים בשל חוסר במקום.
המצב המתואר לעיל מתרחש עשרות אלפי פעמים במשך כל שנה ומביא לגידול אדיר באוכלוסיית הכלבים. כידוע כלב אינו יכול לשרוד לבד ברחוב ועל פי הממונה על חוק צער בעלי חיים במשרד החקלאות ד"ר דגנית בן דב לא יאריך חיים מעבר ל-3 חודשים. וגם אז יחיה אותם בסבל רב וגם ימות בסבל רב.
אם כך מה הפיתרון? עיקור וסירוס. לפיתרון זה ישנם יתרונות רבים: ראשית, ההליך נערך בהרדמה מלאה וללא כאבים לכלב. שנית, היתרונות הבריאותיים הם מובהקים: זכרים הופכים לרגועים יותר, פחות תוקפניים והסיכון שירוצו לרחוב וידרסו רק בגלל שהריחו נקבה מיוחמת – נעלם. לגבי נקבות, הליך העיקור מצמצם משמעותית את הסיכון ללקות בסרטן הרחם.
ישנם מתנגדים רבים לחוק, הן מקרב החילונים, שטוענים שהכלב שלהם יאבד את גבריותו, והן מקרב הדתיים שגורסים שההלכה אוסרת על פעולת סירוס ולגבי עיקור הדעות חלוקות. לראשונים נענה כי כלב בוגר שיסורס לא יחוש בהבדל, ואילו גור שעדיין לא פיתח את ההורמונים "המיניים" לא יחוש שמשהו חסר לו… לגבי הדתיים, לא ניתן להתווכח עם המחויבות שלהם להלכה. ברם, עו"ד עידן אבוהב, המקדם את הצעת החוק מטעם אגודת צער בעלי חיים בישראל, ומנהל מגעים מול הרבנות הראשית טוען, כי בחוות דעת שנמסרה לו מאת הרב הראשי לישראל ישנה התעלמות ממספר פרמטרים: ראשית, הרמב"ם התייחס בעצמו לחומרת המושג "צער בעלי חיים" וקבע בצורה נחרצת כי יש למנוע זאת מבעלי החיים. שנית, התורה אוסרת פגיעה בגופו של בעל חיים ומכאן נבנית ההלכה שאוסרת עיקור וסירוס. עו"ד אבוהב גורס כי במקרה זה ניתן לפנות למינוח המשפטי שנקרא מחדל – דהיינו אי נקיטת מעשה מקום שעליך לנקוט במעשה.
נשאלת השאלה האם אי נקיטת אמצעים כדי לעקר ולסרס והשארת מיליון חתולים ברחובות, כאשר חלקם חולים בדלקות קשות, רעבים, צמאים ונדרסים על ידי מכוניות או השארת אלפי כלבים לחסדי הרחוב, אינם מהווים פגיעה בגופם של בעלי החיים – פגיעה אסורה על פי דין תורה! עובדה נוספת שעל אדם דתי לקחת בחשבון היא, כי בעבר עיקור וסירוס נעשו בצורה אכזרית ללא חומרי הרדמה, ואילו כיום הניתוח נעשה בצורה שאינה מסיבה לבעל החיים כל סבל.
פרמטר נוסף, לפי עו"ד אבוהב הוא סיכון חיי האדם. התרבות בלתי מבוקרת של חתולים מביאה לחדירתם למפעלי מזון, חדרי ניתוח סטריליים בבתי חולים, מטוסים וגני ילדים, בהם הם מעבירים לילדים פרעושים ואף ידועים מקרים של אנמיה כתוצאה מכך.
