מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים
כיועצת אימוץ באגודת צער בעלי חיים בישראל, אני נתקלת בכלבים רבים שחווים משבר כאשר הם נמסרים אלינו על ידי המשפחה שגידלה אותם (טובה או גרועה ככל שתהיה). מהבעלים שאליהם הם רגילים ומהסביבה המוכרת להם, הכלבים האלה מגיעים למכלאות רועשות, כשמסביבם הרבה כלבים ובכל פעם איש צוות או מתנדב אחר מטפל בהם או מוציא אותם לטיול. ככל שננסה לתת להם יחס טוב והרבה טיולים, זה עדיין לא משתווה לכמות תשומת הלב שהכלבים זקוקים לה ושהם אמורים לקבל בבית קבוע ויציב.
אולם לא רק כלבים שננטשו והגיעו למכלאות סובלים מחרדת נטישה. חשוב להבין כי גם כלב שמוצא בית וזוכה להמון אהבה, ליטופים, משחקים, חטיפים וטיולים, לא פעם מוצא את עצמו סגור מאחורי דלת כשהוא לבד לאחר שכל בני המשפחה יוצאים מהבית. אלה אמנם לא תנאים של מכלאה, אך התחושה של הכלב היא של נטישה ואצל חלקם המשבר עלול להוביל לדיכאון ולחרדת נטישה.
אז מהי בעצם חרדת נטישה?
חרדת נטישה היא בעיית התנהגות נפוצה אצל כלבים, שיכולה להיווצר בכל גיל בגלל שינוי דרמטי בחיי הכלב, כגון נטישה, מסירה למשפחה אחרת (או מסירה של כלב נוסף שחי בבית), מעבר דירה, שינוי בשגרת החיים, טראומות ועוד.
חרדת נטישה מתבטאת בכמה אופנים, כשהנפוץ ביותר הוא בכי בלתי פוסק מהרגע שהדלת נסגרת ועד החזרה של הבעלים הביתה. לכך יכולות להתלוות תופעות נוספות כמו שריטות של הדלת, עשיית צרכים, הרס, ריור, הלחתה מוגברת, נזק גופני כמו ליקוק הרגליים והתלהבות גבוהה כשהבעלים שבים הביתה. לא כל הסימנים חייבים להופיע, וחשוב להבין שאם לא מטפלים בחרדת הנטישה היא (והסימפטומים שמלווים אותה) עלולה להתגבר.
אז מה עושים?
הדרך הנכונה להרגיל כלב להיות לבד היא לעשות זאת בצורה הדרגתית. כשמאמצים מגיעים לאגודה ומספרים לי שכרגע יש להם זמן פנוי והם לקחו חופש כדי להיות עם הכלב בימיו הראשונים בבית, אני מסבירה להם שהדבר הנכון הוא לצאת מהבית לפרקי זמן קצרים. זאת כדי להרגיל את הכלב להישאר לבד וכדי להימנע מסיטואציה שבה אחרי שבוע, שבמהלכו הכלב שהה רוב הזמן עם אנשים, פתאום הוא מוצא את עצמו לבד. כבר מהיום הראשון כשהכלב מגיע לביתו החדש מומלץ לבעלים לצאת מהבית לכמה דקות ואז לחזור, ובכל פעם להאריך את זמן השהייה של הכלב לבד.
כלבים קולטים סימנים וערניים לכל הדברים שמתרחשים סביבם. לדוגמה, אם הכלב קולט שלפני שבעליו יוצאים מהבית הם נועלים נעליים, לוקחים את המפתחות של הרכב, או כל "טקס" אחר שנראה חסר חשיבות, על הבעלים "לשבור" את ההרגלים הללו, לקחת את המפתח ולשים אותו במקום אחר, לנעול נעליים ולהישאר בבית, או לצאת מהבית עם כל הדברים אך לחזור אחרי דקה.
כשיוצאים מהבית אין צורך לעשות פרידה דרמטית, שעלולה להכניס את הכלב לסטרס ולאותת לו שמשהו לא טוב עומד לקרות. מומלץ לצאת בלי להגיד לכלב ולהשתדל לשבור את ההרגלים שמעידים על כך שהוא יישאר לבד. כשהבעלים חוזרים הביתה והכלב שמח וקופץ עד השמיים, הדבר הנכון לעשות הוא דווקא להתעלם ממנו עד שהוא יירגע ויחזור למצב מאוזן. כשאנחנו מתייחסים לכלב, מלטפים אותו או מדברים אליו בטון נעים, אנחנו למעשה מחזקים אותו. החיזוק הזה יגרום לו לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ורק יעצים את ההתלהבות, ואז רמת ההתלהבות תהיה דומה לרמת החרדה בפעם הבאה שהכלב יישאר לבד.
פעמים רבות כשכלב נמצא בסטרס, דווקא עבודה עם כלוב אילוף או כלוב טיסה יכולה לגרום לו להרגיש יותר בטוח. לאנשים רבים הכלוב מצטייר כמשהו שלילי שגובל בהתעללות, אך אם מרגילים את הכלב בהדרגה לכלוב ויוצרים לו את ההרגשה שזה המקום הבטוח שלו, בעצם יוצרים אצלו אפקט מעורה, הדומה למצב בטבע שבו האמא מחביאה את גוריה במקום בטוח כשהיא יוצאת לחפש מזון. בתוך הכלוב היום יעבור עליו בפחות חרדה.
דרך נוספת לעזור לכלב להתגבר על חרדת נטישה היא לאמץ כלב נוסף. כך הכלב לא מרגיש לבד ותמיד יש אתו חבר להקה נוסף. יש לזכור שכלבים הם חיות להקה ולכן כל כך קשה להם להיות לבד. בבחירת הכלב חשוב לבדוק את ההתאמה בין הכלבים, לקחת בחשבון שייקח להם זמן להתרגל אחד לשני ולקחת כלב מאוזן שישפיע על הכלב החרדתי לטובה ולא ידרדר את הכלב החדש.
לבעלי כלבים שמתקשים לסייע לכלבם להתגבר על חרדת הנטישה מומלץ לפנות למאלף מקצועי. חשוב לזכור שאם מטפלים בחרדת נטישה בצורה נכונה, אז מדובר במצב הפיך. הזמן יעזור לכלב להבין שהוא נמצא במקום טוב ושהבעלים שלו יוצאים ואז חוזרים. במקרים מסוימים הווטרינר יכול להציע טיפול תרופתי שיסייע לכלב להתמודד עם החרדות. הדבר הכי חשוב לכלב חרדתי הוא בעלים עם סבלנות, בעלים שמבינים שהדבר הכי גרוע לכלב עם חרדת נטישה הוא לעבור נטישה נוספת.
צילום תמונה: אירה פרוהורובה
