מאת ד"ר דגנית בן דב
חתולים – יצורים פרוותיים, חלקים, מנומרים ומוכתמים, בצבע שחור, לבן, וג'ינג'י. מבין כל היצורים עוטי הפרווה, עם החתולים הכי כיף להתלטף. בשנים האחרונות עולה מספר האנשים המגדלים בביתם חתול כחיית מחמד, ובמקביל גדל העניין שמגלים חוקרים שונים במקומו של החתול בחברה האנושית. מאמרים מקצועיים רבים עוסקים בתרומתו של החתול לבריאות בעליו – הורדת לחץ דם, שיפור מצב הרוח והבריאות הנפשית ואפילו ריפוי סרטן.
קצת היסטוריה
החתול בוית במצרים הקדומה לפני כ-5,000 שנים. את החתולים גידלו בבתים ובאסמים כדי לשמור עליהם מפני מכרסמים ונחשים. הם נחשבו לאלים קדושים ומי שהרג חתול, דינו היה מוות. באזור סין, לפני כ-3,000 שנים, בוית חתול בר ארוך שיער, והוא שתרם לחתולים של ימינו את הגנים לשיער ארוך. ממצרים הגיעו החתולים לאיטליה עם הסוחרים הפיניקים שגידלו אותם על ספינותיהם. במאות הראשונות לספירה התפשטו החתולים מאיטליה לשאר ארצות אירופה, שם הוחזקו כחיות מחמד וכמדבירי מכרסמים ואף מילאו תפקיד בדתות שונות. בימי הביניים החתולים נחשבו לחלק מכוחות השטן השחור ורבים מהם הומתו ונשרפו כשליחי השטן. במאות ה-18 וה-19 החל מעמדו של החתול לעלות ולהשתפר, וכיום יש עשרות מיליוני חתולים ביתיים בכל רחבי העולם.
חתול הבית וחתול רחוב
מספר חתולי הבית עולה מנה לשנה. באירופה יש כ-40 מיליוני חתולי מחמד ובארצות הברית יותר מ-60 מיליונים. מספר חתולי הבית בישראל מוערך בכ-200,000. הביות יצר תלות של החתול בבני האדם ופוטנציאל רבייה גבוה. זהו שילוב בעייתי, שכן מספר חתולי הבית הנולדים כיום גדול בהרבה ממספר האנשים המעונינים לטפל בהם.
במקביל לעלייה בפופולריות של החתולים כחיות מחמד מטופחות, יש גם עלייה במספר החתולים הננטשים ובמספר חתולי הרחוב. רוב חתולי הבית המגיעים לרחוב אינם שורדים זמן רב. בסביבה מתאימה שיש בה טרף קל ומעט מתחרים, פוגעים חתולים שהתפראו (feral cats) באוכלוסיות של ציפורים וזוחלים, עד כדי סכנת הכחדה.
חתולה בוגרת יכולה להמליט פעמיים בשנה, ארבעה גורים בכל פעם. 90 אחוז מגורי החתולים ברחוב מתים לפני גיל שנה. חתול שהגיע לגיל שנה צפוי לחיות עוד שנתיים-שלוש בלבד, לעומת חתול ביתי היכול להגיע לשיבה טובה בגיל 15-20 שנה. חתולי הרחוב צפויים לחיי רעב, למחלות שונות ולפגיעה ממכוניות ובני אדם.
במחקר שנעשה בבריטניה נמצא שאחד מכל חמישה חתולים שנבדקו היה במצב גופני רע וסבל מפציעות ומחלות במערכת הנשימה. חתולים נוטים לא להראות סימני מחלה, וזו אחת הסיבות לאמונה שלחתול תשע נשמות: החתול נפגע אבל אינו נראה פגוע. חתול כזה החי ברחוב ייראה רזה אבל בריא, עד לשלב בו גופו לא יכול לעמוד במשימה והחתול יקרוס.
חתולי רחוב בישראל
לא ברור כמה חתולי רחוב יש בארץ. אם נקבל את הערכה שמספר חתולי הרחוב גדול פי עשרה ממספר החתולים הביתיים, הרי שמדובר בשני מיליוני חתולים.
גופים שונים בארץ ובעולם ניסו להתמודד עם בעיית חתולי הרחוב בדרכים שונות. יש שתי גישות קיצוניות לפתרון בעיית חתולי הרחוב, וכמו במקרים רבים, אין אמת אחת והדרך הטובה היא שילוב בין הגישות השונות.
הגישה האחת מתבססת על היות החתול חיית בית. החתול צריך אדם שידאג לו, ולא צפויים לו חיי סבל. לכן יש ללכוד כל חתול לא מטופל ולהמיתו בצורה הומנית ככל האפשר כדי למנוע ממנו חיי סבל. הגישה ההפוכה מתבססת על היות החתול יצור חי ואהוב, גם אם אין לא בעלים. כיוון שמרבית הסבל של חתולי הרחוב קשור לרבייתם, מצדדים תומכי גישה זו בעיקור כל חתולי הרחוב. עם הזמן יקטן ריבויים עד שהבעיה תיפתר.
המציאות כמובן מורכבת ומסובכת בהרבה. ברשויות רבות ניסו במשך השנים להדביר את אוכלוסיית חתולי הרחוב, ללא הצלחה. החתולים ממשיכים להתרבות. מצד שני, תוכניות ללכידה ולעיקור של חתולי רחוב הן יקרות ודורשות מאמץ מתואם מצד גורמים רבים. לפעמים מספיק אדם אחד המתנגד לתוכנית כדי שהחתולים ייפגעו ויסבלו. במקרים רבים אוהבי חתולים משוכנעים שעיקור חתולי הרחוב זו הדרך הנכונה, אבל אינם מוכנים לתרום ולהשקיע ומצפים שגורמים אחרים (רשויות ואגודות לרווחת בעלי חיים) יטפלו בבעיה.
הפתרון צריך לכלול עיקור וסירוס חתולים בייתים כדי להקטין ככל האפשר את מספר החתולים הננטשים. עיקור וסירוס חתולים החיים ברחוב הם דרכים המתאימות רק לאוכלוסיות חתולי רחוב אותם מאכילים אנשים שיכולים לעקוב אחריהם, לטפל בהם כשהם נפגעים, ולעקר חתולים חדשים המצטרפים לקבוצה. כיום דרך מתאימה זו מתאימה לחלק קטן מאוכלוסיית חתולי הרחוב. תוכניות חינוך והסברה יאפשרו ליישם תוכניות עיקור של חתולי רחוב.
אבל בינתיים מאות אלפי חתולים סובלים ומתים ברחובות. איך אפשר לחנך להומניות ולאחריות ציבורית, כשבו בזמן אנחנו מתעלמים מסבלם של חתולי הרחוב. שאיפה לפתרון טוב והומני יותר לא צריכה לסתור את הרצון למנוע סבל כאן ועכשיו. המתת חתולים נטושים אינה הפתרון הטוב, אלא הרע במיעוטו. במקרים בהם איננו יכולים להעניק חיים טובים לבעלי החיים, אנחנו יכולים לפחות לנהוג בהומניות ולהקטין את סבלם.
* המאמר נכתב לכבוד אירוע "תל אביב אומרת מייאו", שהתקיים בסינמטק תל אביב במאי 2001 ביוזמת האגודה ופורסם בעיתון "טבע הדברים".