הצעה לתוכנית פעולה למניעת צער מכלבים משוטטים בישראל

תוכנית בסיס להנעת פעולה דחופה כלבים משוטטים בנגב – מצב ופתרון. הוגשה למשרדי הממשלה.

אגודת צער בעלי חיים בישראל מציגה תוכנית בסיס ראשונית עם רצון עז להניע תהליך של טיפול הומאני בבעיית עשרות אלפי הכלבים המשוטטים, בארץ בכלל ובדרום בפרט, להקות כלבים שהתפראו, שחיים חיי סבל.

הכלבים פולשים אל הערים והיישובים השונים בחיפוש אחר מזון ומגורשים באלימות על ידי תושבים שנאנקים תחת מספרם הרב של כלבים, חלקם אף לעיתים תוקפים ומטילים אימה. להקות רבות משוטט ות באזורי המזבלות של הישובים, יוצרות מעגלי טריטוריה המובילים למלחמות עד מוות ופציעות קשות על שאריות מזון. גורים נולדים לסבל, וכלבים רבים עוברים התעללות קשה על ידי תושבים במקום. היינו שם, ראינו, חווינו, ספרנו ואף חילצנו ושיקמנו.

המצב הרע נראה כאילו יצא מכלל שליטה והוא מחרי ף והולך. בשנתיים האחרונות אגודת צער בעלי חיים בישראל, מקיימת קשר רציף עם פע ילים למען בעלי חיים מדימונה, ערד, קרית גת, באר שבע והפזורה הבדואית לצורך חילוץ, הצלה ושיקום כלבים ברי אימוץ.

כמעט מאתיים כלבים, גורים ובוגרים, נקלטו השנה מהנגב לבית המחסה של האגודה. הדבר התאפשר בעקבות גל האימוצים הרבים בתקופת הקורונה, ותאים רבים התפנו ובכך יכולנו לקלוט אותם. בדיוק למען כלבים שכאלה ולרווחתם פועלת האגודה. זה המעט, שיש ביכולתה של האגודה, לעשות. אגודת צער בעלי חיים בישראל )או כל עמותה אחת אחרת ( איננה מסוגלת לתת פתרון לכל הכלבים הנטושים בנגב. כך גם העמותות ה קטנות בערד,

דימונה או באר שבע המופ עלות ע"י פעילים מלאי חמלה, לא יכולות לתת מענה לכמות הסבל שמקיפה א ותם מכל עבר. ומדובר בטיפה בים.

אין פתרונות קסם, העבודה רבה והתהליך למיגור תופעת הכלבים המשוטטים, הוא ארוך ובעל משמעות תקציבית. מדובר בתהליך המצריך תוכנית סדורה, מפורטת ומעמיקה עם לוח זמנים מדויק ואבני דרך מסודרות, כמו גם תקציב; תכנית שתפרט את כל התהליך, החל מלכידת הכלבים, מיונם, מי בר אימוץ מי לא, לאן יועברו ברי אימוץ (ארגונים שונים שיאושרו על ידי המדינה) והמתת חסד הומאנית לחולים לסובלים ולאלו אשר אינם ברי אימוץ.

אלו הנקודות שיש בהן לעזור להניע את התהליך ואת התוכנית קדימה לצאת לפועל

1.  הקמת מתחם בדיקות )אפילו זמני שניתן לשכפל ולהעביר( בקרבת מקום התק הלות הכלבים במקומות בהם הריכוזים עצומים. מתחמים מגודרים לצרות קטנות יותר וגדול גם כן. מתחמים סגורים בהם ניתן לשחרר מספר כלבים.

2.  גיוס לוכדים הומאניים וא ולי אף הכשרת לוכדים נוספים בהתאם לקריטריונים ברורים.

3.  ביצוע לכידה הומאנית. תתבצע עם כלובי לכידה גדולים ובמידת האפשר והשטח מאפשר עם רובה חיצי הרדמה.

4.  העברת הכלבים הלכודים למתחם הבדיקות שהוקם לשם כך לאבחון, בדיקת וטרינר ועוזרו אשר בשטח וקבלת החלטה תוך כדי תהליך באם הכלבים ברי אימוץ או נדרשת המתת חסד. יש לדון על תהליך האבחון ולקחת בחשבון פרמטרים כמו סטרס אצל הכלבים ועוד. כל כלב אשר ימצא בר אימוץ, ישובב מיד לצורך זיהוי בהמשך התהליך.

5.  איתור ארגוני בעלי חיים שונים המוכנים לפעול בשיתוף פעולה לקליטת הכלבים ואישורם בהתאם לקריטריונים ברורים. כל ארגון למען בעלי חיים שיאושר על ידי משרד החקלאות, אשר ישתף פעולה בקליטת כלבים ברי אימוץ שנלכדו, יתחייב לתקופת הסגר על פי חוק, לשיקום הכלבים ו הכנתם לחיים חדשים אצל משפחות מאמצות, ו יתוגמל כספית עבור כל כלב שנקלט אצלו בבית המחסה.

6. פיקוח על התהליך על ידי מפקח שיוסמך על ידי משרד החקלאות ואשר ישמש גם כמתאם בין מבצעי הלכידות בשטח ובין הארגונים שמוכנים לקלוט את בעלי החיים ואושרו כאמור.

7.  יצירת שיתוף פעולה עם הפעילים הרבים ורתימתם לקחת חלק ולסייע במבצע. הפעילים מכירים את הלהקות, היכן מסתובבים הכלבים ובאילו בשעות וחשוב לרתום אותם לתוכנית ע"מ כי הם יהוו חלק אינטגרלי ממנה.

8. בד בבד עם הפעלת תכנית לכידת הכלבים המשוטטים יש לשאוף לשיתוף פעולה עם משרד החינוך להפעלת תכניות חינוכיות להומאניות. מחלקת החינוך להומניות של אגודת צער בעלי חיים בישראל על כל מתנדביה, תשמח להעביר את התכניות החינוכיות שלה בישובים בהם מתבצעות פעולות החילוץ והשיקום של כלבי הבר המשוטטים.

לטעם האגודה ה נקודות המפורטות מהוות נקודות מוצא קריטיות להנעת התהליך, מהן מבקשת האגודה לבנות, יחד עם הגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה, תכנית חומש רחבה ומפורטת. לכולם ברור שניתן לצמצם את הסבל ולהפחית במידה ניכרת את כמויות הכלבים המשוטטים. הדבר דחוף ומצריך פעולה מיידית. הנושא יקום או ייפול על פי התקציב שיוגדר עבורו.

אגודת צער בעלי חיים בישראל מתנגדת בתוקף לביצוע טבח המוני, ירי חי בכלבים הנטושים. חלק מהכלבים בשטחים בהחלט ברי אימוץ, ברי שיקום ואין לבצע ירי גורף. בעולם הנאור מונעים סבל בדרכים הומאניות.

אגודת צער בעלי חיים בישראל, מושיטה יד למשרד החקלאות, למשרד להגנת הסביבה, למרכז השילטון המקומי, למשרד החינוך לבוא ולשתף פעולה במהלך שיכריע את עתיד הכלבים בארץ בכלל ובדרום בפרט ויגדיר, האם נגרר להיות מדינה מוכת סבל של בעלי חיים, אשר יאיים גם על בריאות הציבור, או מדינה נאורה, שמוצאת פתרונות הומאניים, ומטפלת בגורמי הסבל וההזנחה בכלבים אשר בשטחה.

בברכה,

הילמה שמושקוביץ, יו"ר בהתנדבות

אגודת צער בעלי חיים בישראל