תסמונת ליטוף נשיכה

למה החתול נושך שנייה אחרי שמלטפים אותו? מאמר נוסף בסדרת מאמרים על בעיות התנהגות של חתולים

מאת אורלי זכאי, מטפלת מוסמכת ברפואה סינית בבעלי חיים ומומחית להתנהגות חתולים

 

בעלי חתולים רבים מכירים היטב את הסיטואציה הבאה: החתול שלהם נהנה כאשר הם מלטפים את ראשו וגבו, אך ברגע שהם נוגעים בבטן או בכפות הרגליים החתול נוהם או שורט את היד שלהם. חלק מהחתולים אף מפעילים את כפות רגליהם האחוריות בניסיון להרחיק מעליהם את הבעלים. מיד אחר כך, תוך רגע, החתול בורח, מתרחק כמה צעדים, ולעתים עומד ומסתכל על בעליו, כשאוזניו מוטות לאחור ועל פניו מבט לא בטוח לגבי הצעד הבא שלו. בדרך כלל בשלב הבא החתול יושב ומנקה את עצמו בהתלהבות, התנהגות שהיא לרוב ביטוי ללחץ ובלבול או לרצון לנקות מעליו את הריח שיש לו על הגוף מהידיים המלטפות של הבעלים.

נורמאלי או לא נורמאלי?
בעיות תוקפנות אצל חתולים אפשר לחלק לשני סוגים עיקריים: התנהגות נורמאלית (תגובה מתבקשת במצבים מסוימים) והתנהגות לא נורמאלית (תגובה מוגזמת). רוב בעלי החתולים חושבים שההתנהגות התוקפנית של החתול שלהם לא נורמאלית, ומכיוון שבהתנהגות נורמאלית מעורבת לפעמים שריטה או נשיכה, הם אינם מגלים סובלנות להתנהגות שכזו.
הבעיה הגדולה היא לא השריטה עצמה, אלא האכזבה או ההפתעה של הבעלים, כשהם רואים את החתול שלהם עובר ממצב כל כך רגוע, מתלטף ונינוח למצב של תוקפנות. החשש של אנשים משריטה או מנשיכה וחוסר הבנתם את בעל החיים האינטליגנטי הזה גורמים לרבים להתרחק מהחתול שלהם, ומכאן הדרך לנטוש אותו קצרה מאוד לצערנו.

רגוע ושלו או אגרסיבי ותוקפן?
עם השנים, בתהליך הביות, חתולי הבית שכחו או איבדו חלק מהסיבות לתקוף. למרות זאת ההתנהגות התוקפנית עדיין קיימת בעיקר אצל חתולים לא מסורסים או בסביבה שבה החתול לא מקבל את כל הצרכים הפיזיים והנפשיים להם הוא זקוק.
רוב החתולים אוהבים להתכרבל ולהתלטף ובדרך כלל אף מגרגרים בהנאה, מכיוון שזה מזכיר להם את תקופת היותם גורים קטנים, אז אמם נהגה לטפח אותם. לחתולים בוגרים יש אינסטינקטים מפותחים מאוד להישרדות ובמצבים מסוימים, אם הרשו לעצמם להיות רגועים ושלווים מדי, הם עלולים להרגיש פגיעים. ברגע שהם מרגישים שיש פוטנציאל להיפגע, הם עלולים לתקוף או פשוט לברוח מהמצב.
התופעה השכיחה שתוארה בתחילת המאמר היא אחת הדוגמאות לאגרסיביות אצל חתולים, והיא זכתה לשם תסמונת ליטוף נשיכה.
חתולים שרגילים לליטופים ולמגע הידיים שלכם יגיבו בתוקפנות בתדירות נמוכה יותר, כלומר ייקח להם זמן רב יותר לתקוף לעומת חתולים שאינם רגילים לליטופים. אלה האחרונים יכולים לעבור ממצב רגוע ושליו לתוקפנות אפילו רק אם ניגשנו אליהם או ליטפנו ממש מעט.

אז מה עושים?
על מנת לטפל בבעיה יש להשתדל לא להגיע לגבול הזה שבין הרוגע לסטרס. אם החתול שלכם מגיע לנקודה הזו יחסית מהר, תלמדו ללטף אותו בכל פעם קצת. בסיטואציה כזו מומלץ להימנע מלהרים אותו וכך לחסוך לעצמכם שריטה נוספת. לאט לאט החתול יתרגל ותוכלו ללטף אותו למשך פרקי זמן ארוכים יותר.
כמו כן תמיד כדאי לשים לב לשפת הגוף של החתול. חתולים יספקו לנו סימנים כדי להזהיר אותנו, וכל שעלינו לעשות הוא להיות מודעים לשפת הגוף שלהם וללמוד לקרוא את הסימנים המקדימים. הפסקת הגרגור או הטיית הזנב בחוזקה מצד לצד הן דוגמאות לסימנים המקדימים, שעם הופעתם יש להפסיק וללטף את החתול.
אם החתול שלכם ממשיך לתקוף ואינכם מצליחים למצוא את הסיבה ולשנות את המצב, מומלץ לפנות ליועץ להתנהגות חתולים.