שתי יצירות שנוצרו בהשראת בעלי חיים שאומצו באגודה: מופע מחול של אנסמבל גיל קרלוס הרוש וספר ילדים מאת טליה אור גריף

בעלי החיים הגדלים לצדנו מהווים חלק בלתי נפרד מחיינו ולפרידה הכואבת מהם יש השפעה משמעותית. הכוריאוגרף גיל קרלוס הרוש והסופרת טליה אור גריף אימצו באגודה, כל אחד בנפרד, כלבה אשר ליוותה אותם בנאמנות ובאהבה. מותה של החברה האהובה על ארבע היווה השראה עבור השניים ליצור מופע מחול וספר ילדים (בהתאמה), שניהם מושקים החודש.

מופע המחול והפרפורמנס PERFECT.PET של אנסמבל גיל קרלוס הרוש נוצר בעקבות מותה הפתאומי בתאונה של מוקה, כלבתו האהובה של גיל, אשר אומצה על ידו באגודה לפני כחמש שנים. המופע מחבר בין חברה, אמנות ובעלי חיים ומציג תהליכי טרנספורמציה מתרבותיות לחייתיות ולהפך, מחיה לבן תרבות ומפרא לכלוא – כל אלה באמצעות סיטואציות שנלקחו מהתבוננות בבעלי החיים ובבעליהם. הבכורה העולמית של המופע PERFECT.PET התקיימה במוסקבה, והבכורה הישראלית תיערך במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס 2015 במרכז סוזן דלל ביפו ב-22 באוגוסט. בהמשך ייצא האנסמבל לסיבוב הופעות באירופה ויעלה את המופע בפסטיבלים ובאירועי תרבות בבלגיה, גרמניה וצרפת.

"היצירה הנה שחזור של טראומה וכולה שייכת למוקה, שהיתה עולם ומלואו בתנועה הקטנה ביותר, כהשראה לשפה תנועתית וכמראה לכל מה שפראי וכלוא בתוכי", מספר גיל. "היא היתה אשת הסוד, אשר חיזקה אצלי את תחושת הקדושה שבגידול בעל חיים, ובעיקר את הקדושה שבלגדול לצדו". את סרטוני הפרומו למופע צילם האנסמבל במתחם האגודה.

לפני 15 שנים הגיעה טליה אור גריף עם בני משפחתה לאגודה במטרה לאמץ כלב, לאחר שכלבתם האהובה ליידי מתה בשיבה טובה. כאשר יועצת האימוצים הציגה בפני המשפחה את בובו, קוקרית מעורבת וטמפרמנטית בת שישה חודשים שכבר חוותה כמה נטישות בחייה הקצרים, היה ברור לכולם כי מדובר באהבה ממבט ראשון. מותה של בובו לפני חצי שנה הניע את טליה לכתוב ספר ילדים, אשר יעביר לקוראיו קצת מן התחושה הנהדרת של גידול בעל חיים לצד האחריות הגדולה הכרוכה בכך.

התוצאה היא "בובו קטנה", ספר חדש לילדים, הרואה אור במהדורה מודפסת וכספר אלקטרוני, ומגולל את סיפור קליטתה של בובו בביתה החדש. בשפה קולחת ובאמצעות הסברים בגובה העיניים מעביר הספר ערכים חשובים כגון אחריות, מחויבות, חברות, נאמנות וחמלה, והקוראים לומדים על אופן הטיפול בכלב, צרכיו ורווחתו. לצד איורים מרהיבים של המאייר הסרבי דאנקו בארקלג'ה מיקונוביק מופיעות בספר הפעלות מהנות ומעשירות – טבלת משימות משפחתית לטיפול בחיית מחמד, פעילות אוריגמי ומתכון לעוגיות שגם כלבים וגם ילדים אוהבים.

"בובו היתה כלבה מיוחדת במינה – חכמה, נבונה ובעיקר בעלת נתינה אינסופית של אהבה", מספרת טליה. "היא היתה כבת בית במשפחתנו, ליוותה אותנו ברגעים שמחים ועצובים ותמיד תהיה חלק משמעותי בחיינו. הספר הזה נכתב בהשראתה והלוואי וייתן השראה להורים וילדים לאמץ חיית מחמד".

כסגירת מעגל וכהוקרה לעמותה שבה אומצה בובו, אחוז מהכנסות הספר ייתרם לאגודת צער בעלי חיים בישראל. בנוסף, במהלך החודש מוצע הספר למכירה לחברי האגודה במחיר מיוחד: 9.90 ₪ למהדורה הדיגיטלית ו-23.90 ₪ למהדורה המודפסת (כולל משלוח). למימוש ההטבה לחצו כאן, בחרו בגרסה המבוקשת לספר והכניסו את קוד ההנחה (aguda20 לגרסה המודפסת ו-aguda50 לספר האלקטרוני).

כיצד מרגישה גורה צעירה במכלאה? פרק מתוך ספרה החדש של אילנה רימלט, "סיפור אהבה עם סוף קשור"

רבות נכתב, סופר ונחקר על אודות הקשר המיוחד ועתיק היומין הנרקם בין בני האדם לבין הכלבים. "סיפור אהבה עם סוף קשור", ספרה החדש של הסופרת אילנה רימלט, מביא שלושה סיפורים העוסקים בכלבים ובאדוניהם ומתארים ברגישות רבה את יחסי הגומלין המתקיימים מבעד לשתיקה ומבעד להיעדרה של שפה משותפת. לפניכם קטע מתוך הסיפור הראשון, "החיים על פי ביבה", שמסופר בגוף ראשון מפיה של ביבה הכלבה, ובו היא פורשת את מסכת חייה מאז היותה גורה נטושה.

מאז הבוקר כשהביאו אותי לכאן חיפשתי את הפינה הכי רחוקה מן הרעש שהיה במרכז החדר הגדול. שם בין הקיר לקופסה מקרטון חום, שהזכירה לי את הקופסה שבתוכה שכבתי עם האחים שלי, התקפלתי על הרצפה ונצמדתי אל הקיר שהיה קר ושותק. רציתי להיות רואה ובלתי נראית.
כך רבצתי תחתיי ולא העזתי אפילו ליבב. רציתי לשחרר את הגעגועים שהציפו אותי ולא ידעתי לקרוא בשמם. גושים חנקו את גרוני.
לאחר שנרגעו דפיקות הלב המהירות שהתחילו עם הכניסה לעוד מקום חדש והצלחתי לזקוף את האוזניים שלי, פתחתי לרווחה את עיניי כדי להבין מה קורה במקום הזה. הרעש היה גדול. מקהלה נובחת בסולמות גובה עולים ויורדים, מן הסופרן הגבוה ועד לבאס, בקולות נוהמים, מייבבים או אפילו מייללים ודיבורים נרגשים של אנשים מילאו את חלל החדר הלבן. הצלילים הרמים יותר יצאו מפיהם של בני מיני שכמה מהם השתדלו מאוד לעשות רושם טוב על אלה שהביטו עליהם מגבוה.

כל פעם שהדלת נפתחה, כולנו, זאת אומרת כל הכלבים והכלבלבים, הבוגרים, הגורים, הגבוהים והנמוכים, בעלי צבע אחיד והמוכתמים בצבעי יסוד של שחור, לבן וחום, כל אלה עם שרידים של מוצא רם-מעלה ואחרים שעברו שיפור גנטי, הג'ינג'ים והשחורים האמיתיים וגם שני מתולתלים ועוד אחד עם תספורת קצרה, כולנו הפנינו ראש סקרני לראות מי עומד כעת בפתח החדר.

כולנו בחנו את הנכנסים כי היה חשוב להעריך כבר ממבט ראשון מהם הסיכויים שלנו להיבחר.
בשעה הראשונה המצב לא נראה מעודד; נער ונערה שעמדו קרוב לפתח סקרו שוב ושוב בעיני אהבה את כולנו, הידקו יותר את אצבעות ידיהם ונשארו במקומם שרויים בקשר המתהדק ביניהם, ומבלי לומר מילת עידוד לאף אחד מאתנו עזבו את החדר. אחר כך נכנס גבר רציני עם מעיל שחור ומיד צעק, "מי אחראי כאן על חלוקת הכלבים?" בחור מגולח ראש הכריז כבר בהיכנסו בקול גדול "אני מחפש כלב גדול", ואילו ילדה כבת עשר שהחזיקה בידה כלבון לבנבן עם אוזניים שמוטות התחננה לאימה "תסכימי… תסכימי…" והיו שם עוד כמה אנשים שהיו עסוקים על יד שולחן הקבלה בבדיקת תאריכי לידה ורישום ייחוס אבות של כמה מאתנו.

בינתיים איש לא ניגש אלי.
היחידים שהגיעו אל פינת המסתור שלי היו שני כדורי צמר של גורים חומים שהתגלגלו בין רגלי האנשים וכל מה שביקשו מכולם היה לשחק קצת. בקפיצות קטנות ובקולות דקיקים של ראשית נביחה אמיתית הם הזמינו גם אותי לשחק אתם. אבל הם נעצרו מול המבט שלי ונסוגו, כי גם הם כנראה לא אהבו חברים עצובים. מבלי להגיד שלום, סובבו אלי את הטוסיק השמנמן שלהם והמשיכו לקפץ לפינה אחרת של החדר.

התכרבלתי עוד יותר בתוך עצמי. אולי בכל זאת מישהו ירצה בי וייקח גם אותי. פירורי זיכרונות הסתובבו בראשי. דימיתי לשמוע את הקול הצרוד שצעק: "נו, קח אותם, סלק אותם כבר מכאן!", ואת היבבה המתמשכת של אימא שלי כשידיים גדולות שלפו אותנו מהסל המלוכלך.
כיוון שבינתיים אף אחד לא ניגש אלי, עצמתי את עיניי והחלטתי שאיש כבר לא ירצה בי שאהיה הכלבה שלו.

והנה, בזמן שהייתי שקועה עמוק במחשבות שחורות, הרגשתי לפתע שעיניים אחרות מתמקדות בי ומלטפות אותי במבטן. זאת הייתה סיבה טובה לפקוח שוב את עיניי.
לפניי עמדו שתי נשים קטנות. אחת צעירה עם סוודר אדום ושנייה מבוגרת עם תיק גדול ושחור על כתפיה. הן נראו דווקא די בסדר לטעמי.
גם אני השתדלתי. זקפתי ראש, מתחתי צוואר והארכתי בכל כוחי את האוזניים לקלוט גם תשדורות סמויות.
האישה הצעירה התכופפה וליטפה באצבעותיה הארוכות את פרוות הגב השחור שלי. זרם דק של חום שטף את כל גופי. זקפתי עוד יותר את האוזניים כדי לשמוע ה כ ו ל.
"איזו מצחי'קולה היא הכלבה הזאת. יש לה אוזניים ארוכות של כלבת ציד, ממש שתי אנטנות."
"תראי איזה פנים מושלמות עם עצמות לחיים רחבות ועיניים מלוכסנות."
"אבל הזנב שלה ארוך מדי ביחס לגופה הקטן."
"איזה מבט מפוחד וחשדני. מעניין אילו קולות מן העבר הקצר שלה גרמו לגורה הנחמדה הזאת לבחור את הפינה הכי חשוכה בחדר."
"קומי יפהפייה קטנה," שמעתי פתאום פנייה ישירה אלי, אלי אישית.
"תראי איך היא נושאת את גופה הקטן על רגליים ארוכות ורזות."
"ממש חוסר סימטריה אמנותית בין האיברים. כפות רגליה גדולות ממידתה."
"יכול להיות שתהיה כלבה גדולה."
תהיתי על משמעות המילה "סימטריה".
"האם היא בכלל גזעית?"
"בערך… נראה לי שמבנה הראש, האוזניים והזנב מזכירים אבות קדומים מגזע הזאבים."
"אבל כתמי הצבע הלבן שלא שייכים לגזע דווקא מוסיפים לה כל כך הרבה יופי. תראי את הכתם הלבן על החזה שזוהר בין צבעי החום והשחור המכסים את גופה הקטן."
"והנה עוד כתמים לבנים על כפות רגליה."
"וזה סימן?"
"וזה סימן שהיא כנראה בת תערובת יפהפייה מכל מיני דמים ושזורם בעורקיה דם אדום ולא כחול."
"אומרים שהם גם חכמים יותר מהמיוחסים, ואפילו חסונים יותר בגופם ובנפשם."
הוצאתי לשון וליקקתי את היד המושטת אלי.
"יש לה בכל זאת תנועות גמישות של זאבה קטנה…"

כעבור דקות ספורות כבר קישט את צווארי קולר משובץ באדום שנבחר תוך התלבטות להתאימו לגווני השחור\חום\לבן של בד גופי. על הקולר נתלתה תווית זהות צהובה עם שם משפחתי, הכתובת, ואפילו מספר הטלפון של ביתי החדש.

כבר באותם רגעים של מהפך בגורלי התחלתי לצבור רכוש אישי. על השולחן הלבן בחדר הגדול נערמו פרטי ציוד בסיסיים שכולם נועדו לספק לי איכות חיים: שתי קערות פלסטיק עם בסיס רחב למים ולאוכל, אחת כחולה ואחת צהובה, שקית עם מזון לגורים, כדורי סידן לחיזוק השיניים והעצמות, שרשרת חוליות קלת-משקל, מברשת לסירוק יומי וגם שני כדורי משחק – הכול, הכול למעני.

הקטע והתמונות לקוחים מתוך הספר "סיפור אהבה עם סוף קשור" מאת אילנה רימלט (בהוצאת כרמל ירושלים), אותו ניתן להשיג בחנויות, ברשתות הספרים ובחנויות המקוונות www.indiebook.co.il ו-www.mendele.co.il.

ספר חדש לילדים, שבמרכזו אימוץ כלב על ידי ילד ומשפחתו במהלך החופש הגדול

בעמותות בעלי החיים מכירים היטב את התופעה, שבמסגרתה במהלך חופשת הקיץ משפחות רבות מאמצות כלבים וחתולים, ועם החזרה לשגרה בספטמבר חלקן מחזירות את בעלי החיים מסיבות שונות.

אימוץ כלב בחופש הגדול עומד במרכזו של ספר חדש לילדים מאת יפית בללי, "הכלב – חברו הטוב של האדם", המביא את סיפורו של פלג, ילד בן שש העומד להתחיל את לימודיו בבית הספר. כמו בכל שנה בחופש הגדול, פלג מקבל מתנה מהוריו. בשנה שעברה קיבל פלג אופניים, וכולם התלהבו כשלמד לרכוב בלי גלגלי עזר. השנה, לקראת עלייתו לכיתה א, פלג והוריו מגיעים לעמותת צער בעלי חיים ומאמצים כלבלב קטן וחמוד.

בשפה קולחת מביאה בללי סיפור מיוחד, בו שזורות חוויותיו של פלג, המשותפות לילדים רבים בגילו: ההתרגשות לקראת העלייה לכיתה א, היום הראשון בבית הספר, והקושי להיכנס למסגרת חדשה שבה הוא אינו מכיר אף ילד. מי שמלווה את פלג ועוזר לו הוא חברו הנאמן, הכלב שוקובוי, אשר באמצעותו לומד פלג שיעור על חברות אמת, אהבה שאינה תלויה בדבר והאחריות שבגידול בעל חיים.

זהו ספרה הראשון של יפית בללי, היוצא בהוצאת ספרי צמרת, אשר נכתב בהשראת הקשר המיוחד שנרקם בין אחיה הצעיר והכלב נאג'י שאומץ על ידי משפחתם. לאיורים המרהיבים המלווים את הספר אחראי המאייר דניאל ווליך, ובספר אף מופיע קוד שסריקתו מובילה לאפליקציה להאזנה לסיפור.

במסגרת שיתוף פעולה בין מחברת הספר לאגודת צער בעלי חיים בישראל, חלק מהכנסות הספר ייתרמו לעמותה. לדברי אנשי האגודה, עבור ילדים רבים חיית המחמד המשפחתית היא החבר הטוב ביותר, בן לוויה שמעניק אהבה אינסופית ועוזר לילד לפתח אחריות, מיומנויות חברתיות, ביטחון עצמי, רגישות לזולת ויכולת קבלה ונתינה רגשית. אולם לצד היתרונות הרבים, יש לקחת בחשבון גם דברים נוספים: האחריות והמחויבות, הוצאת הכלב לטיולים, נזקים שעלולים להיגרם בתקופת ההסתגלות, ההוצאה הכספית והזמן הנדרש לכל אלה.

באגודת צער בעלי חיים בישראל מבקשים להדגיש כי על מנת שהאימוץ יהיו מוצלח ויאריך ימים, וכדי שכל הצדדים אכן ייתרמו ממנו, על ההורים לגלות אחריות, לאמץ מתוך החלטה מודעת ולא מהתלהבות רגעית או מרצון לספק את רצון הילדים, ולחשוב היטב באם יוכלו להעניק לבעל החיים את כל צרכיו למשך כל חייו.

אגודת צער בעלי חיים בישראל מזמינה משפחות למפגשי ילדים וסופרים שיתקיימו באגודה לאורך חודש אוגוסט מדי יום שישי בשעה 12:00. הכניסה חופשית

אגודת צער בעלי חיים בישראל, המציינת 80 שנה להיווסדה, שוקדת בימים אלה על הרחבת מחלקת החינוך להומאניות לילדים ולבני נוער. במסגרת פעילויות המחלקה יוצא לדרך פרויקט חדש בשם "שעת סיפור", בו נערוך מפגשים של ילדים עם סופרים שכתבו ספרים הקשורים לבעלי חיים, טבע ואיכות הסביבה. פעילות זו מיועדת לילדים עד גיל 10, ובמרכזה הקראת ספר על ידי הסופר שכתב אותו (מלבד ספר מתורגם אחד בהנחיית השחקנית שרית וינו אלעד), שיתוף הילדים בתהליך הכתיבה ומתן תשובות לשאלות הילדים.

הפעילות תתקיים בחודש אוגוסט בימי שישי בשעה 12:00 בבית האגודה ותכלול גם פינת יצירה הקשורה לבעלי חיים. כמו כן יוכלו המבקרים לסייר במתחם האגודה ולפגוש את בעלי חיים החוסים בה. המפגשים והפעילויות ללא תשלום- בבית האגודה ברחוב הרצל 159 ת"א. חנייה בשפע- קפה וכיבוד קל להורים המלווים.

אנו מאמינים כי לקשר בין בני האדם לבעלי החיים יש ערך ייחודי ועוצמתי ובאמצעותו אנו יכולים ללמוד על עצמנו. הגברת המודעות לבעלי החיים שסביבנו תורמת הן לילדים והן לעולם בו אנו חיים, ודרך הסיפורים יועברו ערכים חשובים כמו לקיחת אחריות, רגישות לזולת והבנת האחר.

מפגש ראשון – 3 באוגוסט 2007: "משפחת ממש מושלמת" – מאת ובהנחיית נעמה פלג-סגל.
מפגש שני – 10 באוגוסט 2007: "כוכב במתנה" – מאת ובהנחיית הסופרת זוהר אביב.
מפגש שלישי – 17 באוגוסט 2007: "מולי החתול שהיה לי" – בהנחיית- שרית וינו אלעד.
מפגש רביעי – 24 באוגוסט 2007: "בעקבות הכלבים" ו"ספר החתולים" מסדרת פרופסור פצפונטבע – מאת ובהנחיית מירי לשם-פלאי.