כל כלב זקוק למנהיג וצריך לדעת שמקומו הוא בתחתית ההיררכיה המשפחתית. הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לגדל בבית כלב מאוזן ולמנוע בעיות התנהגות

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

כלבים הם חיות להקה שחיות במבנה היררכי. כשאנחנו מצרפים כלב למשפחה, עלינו לגרום לו להבין שהוא בתחתית הפירמידה. משפחות רבות נוטות לפנק את הכלב, הוא יושב עם הילדים על הספה כשהם צופים בטלוויזיה, ומקבל מהם במבה וליטופים. הכוונות של המשפחה אולי טובות, אך בפועל כל הפינוק הזה גורם גם לכלבים הכי פחות דומיננטיים להיות המלכים של הבית.

חשוב לזכור שכלב זקוק למנהיג כדי לדעת את מקומו, וכדי ליצור היררכיה וגבולות ברורים עלינו לגרום לכלב להבין שאנחנו המנהיגים ולא להיפך. הנה כמה המלצות שיוכלו לסייע לכם:

מזון: אצל כלבים האוכל הוא יצר הישרדותי והם לא יהססו להילחם עליו. לכן, הכלב צריך להבין שמי ששולט על המזון שלו הוא המנהיג שלו. האכילו את הכלב שלכם בשעות מסודרות ולזמן מוגבל, הרגילו את הכלב כבר מגיל צעיר שאתם יכולים להכניס את היד לצלחת שלו כשהוא אוכל והמשיכו בתרגיל זה מדי פעם גם כשהוא מתבגר. האכלה של הכלב מהצלחת שלכם היא בעייתית, ויכולה לגרום לכלב להבין שהוא הצליח להוציא ממנהיג הלהקה מזון ובכך להשתוות אליו במעמד ההיררכי. שימו לב שגם הילדים לא נותנים אוכל כשאתם לא מסתכלים. הרבה פעמים מאבקי הכוחות הגדולים של הכלב הם מול הילדים. הם פחות סמכותיים וקטנים פיסית כדי להוות איום, ולכן כדאי לתת לילדים להיות אחראיים על האכלת הכלב ובכך ליצור היררכיה מלאכותית.

צעצועים: בעלים רבים סבורים שכלב מאושר הוא כלב שברשותו שפע של משחקים ובכל פינה בבית יש לו כדור, חבל, בובה או עצם לעיסה. יש כלבים עם נטייה לרכושנות ולכן הצעצועים צריכים להיות ברשות הבעלים. מומלץ לתת לכלב לשחק עם צעצוע ספציפי מדי פעם ולזמן מסוים ואחר כך לקחת אותו שוב אליכם. צעצועים ניתן לחלק לשתי קטגוריות – צעצועי לעיסה וצעצועים למשחק. את אביזרי הלעיסה כדאי לתת לכלב בזמן שהוא לבד ומשועמם, וכשאתם חוזרים הביתה קחו אותם חזרה. בצעצועים כמו חבל או כדור ניתן לשחק עם הכלב 10 דקות או שעתיים ולאחר מכן מומלץ לקחת אותם מהישג ידו. קחו בחשבון שצעצועים שזמינים לכלב כל הזמן מאבדים לא פעם את האטרקטיביות שלהם בעיניו ולא בטוח שהם יעניינו אותו כשאתם תרצו שהוא ישחק אתם.

גובה הכלב: רבים מביאים כלב כדי שיהיה להם עם מי להתכרבל במיטה או על הספה מול הטלוויזיה, אבל בפועל הדרך הנכונה לגרום לכלב להבין את מקומו היא לתת לו להישאר בגובה הרצפה. ברגע שכלב עולה למעלה בגובה הוא למעשה מטפס במעמד ההיררכי. אתם אולי לא תרגישו את זה בהתחלה, אבל זה עלול להגיע למצב שכשתבקשו מהכלב לרדת מהספה הוא יחשוף עליכם שיניים ואפילו יינשך.

כניסה ויציאה: כשאתם יוצאים ונכנסים הביתה חשוב להיות הראשונים, אלה שמובילים את הכלב. כך בעצם אתם מראים לכלב שאתם הם אלה שקובעים ושהוא מובל על ידיכם. הדרך הנכונה לעשות זאת היא להושיב את הכלב, לפתוח את הדלת, לצאת, ורק אז לתת לכלב פקודה לצאת.

פקודות משמעת: כדי לחזק את הקשר עם הכלב ולבסס את המעמד שלכם כמנהיגים, מומלץ ללמד את הכלב משמעת בסיסית ופקודות בסיסיות כמו: שב, ארצה, רגלי, אליי ועוד. המטרה היא לא להפוך אותו לכלב עם משמעת בסיסית של "חייל" בעוקץ, אלא לאתגר אותו מנטלית ולתת לו תחושה של מימוש פוטנציאל. עבודה עם הכלב גורמת לו להיות ממושמע וקשוב, מלמדת אותו דחיית סיפוקים ועוזרת לכם לתקשר עם הכלב טוב יותר. זכרו שאתם מגדלים כלב (גזעי או מעורב) שאמנם חי בדירה, אך בכל זאת קיים בו סט שלם של כישורים כמו רעיית צאן, שמירה, ציד, גישוש ועוד הרבה תכונות שונות שטבועות בו ורק מחפשות דרכי ביטוי. עד שלא נמצא לכלב את העדר הראוי, כדאי לפחות לעזור לו לפרוק חלק מהאנרגיות בעזרת עבודה על פקודות משמעת.

חשוב להבין שכמות הצעצועים, טיב המזון או מתן חיסונים בזמן הם רק חלק מהפרמטרים שדרושים כדי לגדל כלב מאושר. כלב צריך לדעת את מקומו ולשם כך הוא זקוק למנהיג ולמישהו שיכניס לחייו סדר ומשמעת. בנוסף הוא זקוק לפעילות שתתאים לרמת האנרגיה שלו. יש כלבים בעלי רמת אנרגיה מתונה שיסתפקו בטיול של 10 דקות וכלבים אחרים יזדקקו לכמה שעות ביום. רבים מרעיפים על הכלב כמויות גדולות של אהבה, פינוקים ונשיקות, אך זה עלול ליצור אצל הכלב תחושה שהוא זה ששולט בבעליו ובהמשך לגרום לבעיות התנהגות שונות. הדרך הנכונה להימנע מכך היא לגדל כלב שיודע שהוא כלב ולא להתייחס אליו כמו ילד עם תכונות אנושיות.

 

צילום תמונה: אירה פרוהורובה

דרך כלב: הכלב שלכם מחביא מזון או צעצועים, מסתובב סביב עצמו כדי לתפוס את זנבו, נוהג לעלות על כלבים אחרים או אפילו עליכם? במקרים כאלה חשוב להבין מהיכן נובעת ההתנהגות וכיצד לנהוג

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

מי שמגדל כלבים ודאי נתקל לא פעם בהתנהגות מוזרה של הכלב, שאותה הוא לא הצליח לפענח או פשוט פירש לא נכון. המקור להתנהגויות אלה יכול להיות תכונת גזע שטבועה בכלב, חוסר בפעילות או דומיננטיות, וחשוב שהבעלים יידעו כיצד לנהוג (או להתעלם) במצבים הללו. הנה כמה דוגמאות להתנהגויות נפוצות.

הכלב מסתובב סביב עצמו ומנסה לתפוס את זנבו: זה אולי נראה לנו כמו פעולה מצחיקה ומשעשעת, אך לרוב תופעה זאת נובעת כי הכלב לא מוציא מספיק אנרגיות, ולכן הוא משועמם, לא מאותגר ומחפש פעילות. מה עושים? מוציאים את הכלב ליותר טיולים ודואגים להעשרה סביבתית ומשחקים. אם המצב מגיע עד כדי פגיעה פיסית של הכלב בעצמו חשוב לערב מומחה להתנהגות כלבים.

הכלב מחביא מזון או את המשחקים שלו: יש הרבה כלבים שמקבלים חטיף או צעצוע חדש ובמקום לאכול או לשחק הם רצים בכל הבית או חופרים בחצר ומוצאים את המחבוא המושלם. מקור ההתנהגות הוא לרוב גנטי – כלבים שהתפקיד שלהם היה לשמש ככלבי גישוש או כלבי הרחה ועובדים הרבה עם האף כדי לאתגר את עצמם ותכונה זו עדיין טבועה בהם. מה עושים? יוצרים לכלב עניין או אתגר באמצעות החבאת חטיפים במקומות שונים ומעודדים אותו לחפש אחריהם.

כלב שעולה על כלבים אחרים או על בעליו (המפינג): יש כלבים שנוטים לקפוץ על כלבים אחרים או אפילו על הבעלים שלהם ועושים המפינג (Humping – תנועות של חיכוך או אוננות). רבים מפרשים זאת כהתנהגות של כלב חרמן שמעוניין להזדווג, אך בדרך כלל מדובר בהפגנה של דומיננטיות ואפשר לשים לב שזה קורה גם לכלבים מסורסים, וגם לנקבות שקופצות על זכרים. כלב הוא בעל חיים שמתקיים במבנה של להקה עם היררכיה, ואחת הדרכים להראות עליונות היא לעלות על הכלב השני. מה עושים? כשמדובר בשני כלבים שרבים על מיקומם בלהקה, עדיף לתת לדברים להסתדר באופן טבעי תוך השגחה. כשהתנהגות זו מופנית כלפי הבעלים או כלפי ילדים (שאיתם מאבקי הכוחות בולטים יותר) חשוב לאלף את הכלב, לתקן את התנהגותו וליצור סדר וגבולות ברורים עם כל בני הבית.

כלב תוקפני לרוכבי אופניים ולאנשים שרצים: דברים שזזים מהר גורמים לגירוי גבוה אצל הכלב. הדבר נפוץ בעיקר בקרב כלבי רועים שזאת הנטייה הטבעית שלהם. יש כלבי רועים שתפקידם לשמור על העדר מבפנים ואחרים נועדו לאגד את העדר, כך שאם כבשה אחת יוצאת מהקבוצה הם נושכים אותה ברגליים ומכוונים אותה חזרה. הגירוי של משהו שעובר לידם מהר, בין אם זה רוכב אופניים, מישהו שרץ בפארק או אפילו בד שמלה מתנפנף, יגרום להם לרצות לתפוס אותו. מה עושים? מומלץ לעבוד עם הכלב על איפוק דווקא בסביבה מאתגרת ומלאה בגירויים, ללמוד כיצד לשלוט בו עד שידע להתעלם.

הכלב זז מתוך שינה: גם כלבים חולמים וחלקם אף זזים בעת החלימה. בפעמים הראשונות שבעלי כלבים נתקלים בתופעה זו היא עלולה להיראות מפחידה, בעיקר כי הם חושבים שהכלב עובר התקף. למעשה הוא זז מתוך שינה, ואולי חולם שהוא רץ בשדות פתוחים או משחק בגינת הכלבים.

הכלב מנער בובות/ חבלים: יש כלבים שלוקחים את הצעצועים שלהם ומנערים אותם מצד לצד באגרסיביות. למעשה זהו שריד לתקופה שבה אבותיהם היו צדים. כשכלב תופס את הטרף הוא מנער אותו כדי לשבור לו את המפרקת ולהרוג אותו. כיום הכלב מקבל את מזונו מדי יום מהאריזה לצלחת, אך יש דברים שנשארים עמוק בפנים.

הכלב מפהק/מתגרד: כשאנחנו דורשים מהכלב משימה שדורשת ריכוז, לא פעם אנו מבחינים שהכלב מתחיל לפהק או לגרד את אזור האוזן עם הרגל האחורית. זה סימן שהכלב כבר מתקשה להתרכז. מה עושים? ממש כמו ילדים, ככל שהכלב יתבגר המשימה תהיה קלה יותר. לכן, כשעובדים עם הכלב, חשוב לחלק את התרגיל לאינטרוולים קצרים ולבצע אותו כמה פעמים ביום. כך הלימוד יהיה יותר אפקטיבי.

לכל כלב יש התנהגויות שאופייניות לו, וחשוב לנסות ולראות את הדברים מנקודת מבטו, לבדוק אם מדובר בהתנהגות שמעידה על חסך, כזו שנובעת מתכונה בולטת של הכלב, ואם אנו רוצים להפסיק אותה או דווקא לעודד אותה. בסופו של דבר, בעלים שמבינים את ההתנהגות של הכלב שלהם יודעים למה לצפות, והדבר מסייע רבות לשיפור הקשר עם כלבם.

מגדלים כלב ושוקלים לאמץ כלב נוסף? חושבים לאמץ שני כלבים ביחד? נעמה רולניק, יועצת האימוצים של האגודה ומאלפת מוסמכת, מרחיבה את היריעה על גידול שני כלבים בבית אחד

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים

 

מי שמגדל שני כלבים יודע לספר על היתרונות הגדולים: הלהקה המאוחדת, הקשר המיוחד בין שני ההולכים על ארבע והעובדה שהם אף פעם לא לבד, גם כשבעליהם נמצאים מחוץ לבית. מאז שאני זוכרת את עצמי משפחתי גידלה כלבים, לעתים שני כלבים ביחד, וכשהייתי מוציאה אותם לטיול ביחד אנשים נהגו לעצור אותי ולשאול בפליאה "שניים?". חלקם גם הוסיפו בציניות "אחד זה לא מספיק?". לשמחתי, כיום זה כבר לא מחזה נדיר לראות אנשים שמגדלים בביתם יותר מכלב אחד ומגמה זו הולכת ומתחזקת.

כלבים הם חיות להקה, וכשאנחנו מאמצים כלב אנחנו יוצרים להקה קטנה משלנו והכלב לומד את מקומו בהיררכיה בהתאם להרכב המשפחה שמגדלת אותו. לרוב הכלב לומד להסתדר ולהכיר את שגרת היום של בעליו, ומבין שהוא יצטרך לשהות כמה שעות לבד עד שחברי הלהקה שלו יחזרו. הכנסת כלב נוסף אולי לא תראה לכלב הוותיק כמו מחווה משמחת ישר מהרגע הראשון, אך בטווח הארוך זה יעשה לו רק טוב, והעובדה שתמיד יש איתו חבר להקה נוסף תקל עליו.

אימוץ של כלב אחד הוא צעד משמעותי וחשוב. לפני שמצרפים אליו כלב נוסף, חשוב לשקול היטב את כל ההשלכות הנובעות מגידול שני כלבים ביחד, לאמץ את הכלב החדש בצורה אחראית תוך התחשבות בכלב הוותיק, ולזכור שלפעמים לא מדובר באהבה ממבט ראשון ושתהליך ההסתגלות עלול לקחת זמן.

כיועצת אימוצים באגודה אני פוגשת אנשים שמעוניינים לאמץ שני כלבים באותו יום. למי שאין ניסיון בגידול כלבים אני ממליצה להתחיל עם כלב אחד, ורק לאחר שיהיו בטוחים כי הם יוכלו לעמוד במשימה לחזור ולאמץ כלב נוסף. לבעלי הניסיון אני אמליץ על אימוץ של לפחות כלב אחד בוגר ומאוזן ולאו דווקא על שני גורים; שלב החינוך הוא תמיד מאתגר ולעבור אותו עם שניים מאתגר כפליים ולרוב מעייף ומייאש, ולכן כדאי למנוע את כישלונו מראש.

כשמאמצים כלב בעצם מרחיבים את המשפחה, ומבחינה כלכלית המשמעות היא הוצאות גדולות, לעתים כפולות. מזון, חיסונים וטיפולים וטרינריים, מוצרים נגד טפילים, משחקים, אביזרים, חטיפים וטיפוח –מומלץ לעשות חשבון מראש ולבדוק שאכן ניתן לממן את כל אלה. גם מבחינה לוגיסטית יש שינויים, שכן כעת צריך להוציא לטיולים שני כלבים ולהשקיע בכל אחד מהם את תשומת הלב הנדרשת. בנוסף, כשיוצאים לחופשה צריך למצוא מישהו שיהיה מוכן לארח ולדאוג לשני כלבים, או לחילופין לחפש פנסיון שיקלוט שני כלבים.

כיצד בוחרים את הכלב החדש שיצטרף לכלב הוותיק? בעלי הכלב בוודאי מכירים היטב את אופיו ואת רמות האנרגיה והצייתנות שלו. חשוב מאוד לוודא שרמת האנרגיה של הכלב החדש תהיה דומה לזו של הכלב הוותיק. לדוגמה, אם כלב סופר אנרגטי יצטרף לכלב רגוע מתוך מחשבה שאולי הוא יוציא אותו מהאדישות, סביר להניח שהכלב השלו יסבול מהצקות ואילו הכלב הפעיל יהיה מתוסכל כי לא יהיה לו שותף לפריקת האנרגיות. החבר הנכון לכלב שסובל מחרדת נטישה יהיה כלב בוגר ומאוזן שישפיע על הכלב החרד ולא להיפך, דבר שעלול לקרות עם גור שעדיין מתעצב ויושפע מהכלב החששן.

גם כלבים חברותיים שמסתדרים ומשחקים עם כלבים אחרים בחוץ, עלולים להגיב באופן אגרסיבי כלפי כלב חדש שייכנס לטריטוריה שלהם. לכן, בעת בחירת הכלב החדש, מומלץ להגיע עם הכלב הוותיק כדי לוודא שיש כימיה ראשונית בין השניים, שהם מתעניינים אחד בשני ובעיקר שההיכרות לא מתלקחת לריב.

כשמביאים את הכלב החדש הביתה, חשוב שהמפגש עם הכלב הוותיק יהיה בחוץ במקום ניטרלי. מומלץ לקחת את שני הכלבים לטיול משותף בחוץ (עם רצועה!), שיעודד חיבור טוב יותר ויפרוק את כל המתח והאנרגיות לפני הכניסה לבית. כששני הכלבים רגועים, אפשר להיכנס אתם הביתה ולהישאר ערניים.

כאמור, כלבים הם חיות להקה ולהקה בנויה מהיררכיה וזה מאוד טבעי שיהיו בין שני הכלבים מאבקי כוח. הכלב הדומיננטי (וזה אינו בהכרח הכלב הוותיק) ינסה להילחם על מקומו ולקחת את השליטה. אפשר לתת לשני הכלבים להסתדר בדרך הטבעית ולריב על מקומם, או לחילופין לטפח את הכלב הוותיק ולהעניק לו תשומת לב (חטיף או משחק) לפני הכלב החדש.

צריך לזכור שכלבים הם בעלי חיים עם יצרים והתנהגות שלעתים יכולה להיות לא צפויה. לכן חשוב להימנע מסיטואציות שיגרמו לכלבים לריב אחד עם השני ולשים לב בעיקר בשלושה מצבים:
האכלה: מזון הוא הגורם הראשון שעלול לגרום למריבה. בימים הראשונים מומלץ להאכיל את הכלבים בנפרד ולשים לב כשמצ'פרים אותם עם חטיפים.
משחק: כלבים נוטים לקחת בעלות על צעצועים ועלולים לריב עם כלב שיתקרב לצעצוע שלהם. לכן כדאי לאסוף את כל הצעצועים בבית ולשים אותם במקום מסודר שנמצא ברשות הבעלים.
תשומת לב: כשמלטפים את הכלב הוותיק והכלב החדש מתקרב, הכלב הוותיק עלול לתקוף את החדש שמנסה לגזול ממנו תשומת לב.

יש כלבים שיוצרים קשר טוב באופן מידי, ולאחרים לוקח זמן להסתגל ולקבל זה את זה. חשוב לתת לתהליך זמן, לסייע לשני הכלבים באופן נכון ובמידת הצורך להתייעץ עם מאלף מקצועי. בסיום התהליך, כששני הכלבים יהפכו להיות חברים טובים, הם יוקירו לבעליהם תודה.

 

בשנים האחרונות כלבי רועים הפכו לפופולריים, אך בעלים רבים מתקשים להסתדר אתם, מתייאשים ומוסרים אותם לכלביות. הנה כמה דברים שחשוב לדעת לפני שמאמצים כלב רועים

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים

 

גם כלבים הם עניין של אופנה. אם לפני עשור המכלאות היו מלאות בכלבי לברדור וגולדן מעורבים, או בכלבי ציד וביניהם המון כלבים דלמטיים, בשנים האחרונות ניתן להבחין בשינוי במגמה, כאשר רוב הכלבים שנמצאים במכלאות הם כלבי רועים מעורבים – כנענים, רועים בלגים (בעיקר מסוג מלינואה), רועים גרמנים ועוד הרבה כלבים מעורבים שכבר לא ניתן להבחין מי היו הוריהם, אבל ניתן בבירור לראות אצלם תכונות אופי שולטות ואופייניות.

כלבי רועים הם כלבים שנועדו לשמור על העדר ולאגד אותו. מדובר בכלבים ערניים, ששמים לב לכל שינוי, נאמנים מאוד למשפחה שלהם, אך לרוב הם חשדנים כלפי כל אחד שלא שייך ללהקה. הם טריטוריאליים, בעלי מוטיבציה גדולה לעבוד ולממש את כל הפוטנציאל והאנרגיה שלהם, והם זקוקים לבעלים אסרטיביים עם ניסיון ולחינוך כבר מגיל צעיר. צריך לזכור שגם לגור בן חודשיים כבר יש בסיס מאוד חזק של תכונות המאפיינות כלבי רועים שטבועות בו מהלידה ומחכות לצאת החוצה.

בתקופה שבה המדיה החברתית זוכה לפופולריות עצומה, בכל יום מתפרסמות תמונות של כלבים שזקוקים לבית, שגרים שלמים של גורים שהוצלו מבסיסים צבאיים או משטחים פתוחים בדרום או בבקעה, גורים שנולדו להורים שהם כלבי בר אך כשהם נראים כמו דובוני פרווה מתוקים קשה לעמוד בפניהם. בנוסף, בשנים האחרונות אנשים רבים מבקשים לגדל כלבי מלינואה, כלבים שמשרתים בעוקץ או כלבים שמשרתים את המשטרה ככלבי עבודה, אך הם לא מתאימים לרוב האנשים. רבים מאמצים אותם מתוך כוונה טובה, אך אחרי כמה חודשים הם מוצאים את עצמם עם כלב שהם לא יכולים להסתדר אתו ולמרבה הצער מבלי להתכוון עושים נזקים בחינוך הראשוני של הכלב, שלפעמים קשה מאוד לתקן.

אנחנו באגודה נתקלים בהרבה אנשים שמגיעים למסור כלבי רועים בני כ-8 חודשים, כשבפיהם סיפור דומה: הם "הצילו" את הכלב כשהוא היה רק בן חודש. מאז הוא אצלם בבית, אבל עכשיו, כשהוא קצת התבגר, הוא רודף אחרי אנשים בחוץ, בעיקר כאלה שרצים או רוכבים על אופניים. אף אדם זר לא יכול להיכנס הביתה, לא אנשי מקצוע ולא חברים של הילדים, כי הגור החמוד גדל להיות הסלקטור האימתני של הבית. חלקם התייעצו באיזשהו שלב עם מאלף, אך לא התמידו או לא הצליחו ליישם את הטיפים שקיבלו, ואחרים פשוט מנסים למצוא לכלב בית אחר, אך כשזה לא מצליח הם מוסרים אותו לאחת העמותות.

יש להדגיש שאנחנו בהחלט בעד אימוצם של כלבי רועים, אך חשוב לנו להעלות את המודעות לגבי האופי של הכלבים הללו ומה נדרש מבעלים שרוצים להחזיק כלב כזה בבית. חשוב לדעת שכלב רועים הוא כלב שיכול להיות מאוד נחמד במעמד האימוץ, כשאין לו עדיין להקה או טריטוריה לשמור עליה, אך עם הזמן, אם לא יהיה מי שיציב לו גבולות, הוא ייקח על עצמו את תפקיד השומר, דבר שלא בהכרח מתאים לכל מאמץ ובטח לא למשפחה עם ילדים ותנועה ערה של חברים.

מי שמאמץ כלב רועים חייב להיות אדם אסרטיבי שיודע להיות הבוס של הכלב ולא להיפך. כלב רועים, ובעיקר כנעני, הוא כלב חששן שלפעמים מונע מפחד. לכן חשוב לחשוף אותו כבר מגיל צעיר לסביבה רועשת, לילדים קטנים ולכלבים נוספים. מי שמגדל כלבי עבודה חייב לאתגר את הכלב ולספק לו כל הזמן גירויים, אחרת הכלב יהיה משועמם ומלא אנרגיות בבית, ובסופו של דבר האנרגיות הללו יתועלו למקום הלא נכון.

באגודה נמצאים בכל עת המון כלבים שמחפשים בית חם ואוהב, ביניהם גם כלבי רועים. אתם מוזמנים להגיע לבית המחסה שלנו שברחוב הרצל 159 בתל אביב, ויועצי האימוץ שלנו יעזרו לכם לבחור חבר חדש על ארבע שיתאים לסגנון חייכם וליכולותיכם לספק לו את כל צרכיו למשך כל חייו.

 

מהי חרדת נטישה? מהם הסימנים שמעידים על בעיה נפוצה זו? וכיצד ניתן לטפל בה? במאמר זה נעמה רולניק, יועצת אימוצים באגודה ומאלפת כלבים, משיבה על שאלות אלה ואחרות

מאת נעמה רולניק, יועצת אימוץ באגודה ומאלפת כלבים

כיועצת אימוץ באגודת צער בעלי חיים בישראל, אני נתקלת בכלבים רבים שחווים משבר כאשר הם נמסרים אלינו על ידי המשפחה שגידלה אותם (טובה או גרועה ככל שתהיה). מהבעלים שאליהם הם רגילים ומהסביבה המוכרת להם, הכלבים האלה מגיעים למכלאות רועשות, כשמסביבם הרבה כלבים ובכל פעם איש צוות או מתנדב אחר מטפל בהם או מוציא אותם לטיול. ככל שננסה לתת להם יחס טוב והרבה טיולים, זה עדיין לא משתווה לכמות תשומת הלב שהכלבים זקוקים לה ושהם אמורים לקבל בבית קבוע ויציב.

אולם לא רק כלבים שננטשו והגיעו למכלאות סובלים מחרדת נטישה. חשוב להבין כי גם כלב שמוצא בית וזוכה להמון אהבה, ליטופים, משחקים, חטיפים וטיולים, לא פעם מוצא את עצמו סגור מאחורי דלת כשהוא לבד לאחר שכל בני המשפחה יוצאים מהבית. אלה אמנם לא תנאים של מכלאה, אך התחושה של הכלב היא של נטישה ואצל חלקם המשבר עלול להוביל לדיכאון ולחרדת נטישה.

אז מהי בעצם חרדת נטישה?

חרדת נטישה היא בעיית התנהגות נפוצה אצל כלבים, שיכולה להיווצר בכל גיל בגלל שינוי דרמטי בחיי הכלב, כגון נטישה, מסירה למשפחה אחרת (או מסירה של כלב נוסף שחי בבית), מעבר דירה, שינוי בשגרת החיים, טראומות ועוד.

חרדת נטישה מתבטאת בכמה אופנים, כשהנפוץ ביותר הוא בכי בלתי פוסק מהרגע שהדלת נסגרת ועד החזרה של הבעלים הביתה. לכך יכולות להתלוות תופעות נוספות כמו שריטות של הדלת, עשיית צרכים, הרס, ריור, הלחתה מוגברת, נזק גופני כמו ליקוק הרגליים והתלהבות גבוהה כשהבעלים שבים הביתה. לא כל הסימנים חייבים להופיע, וחשוב להבין שאם לא מטפלים בחרדת הנטישה היא (והסימפטומים שמלווים אותה) עלולה להתגבר.

אז מה עושים?

הדרך הנכונה להרגיל כלב להיות לבד היא לעשות זאת בצורה הדרגתית. כשמאמצים מגיעים לאגודה ומספרים לי שכרגע יש להם זמן פנוי והם לקחו חופש כדי להיות עם הכלב בימיו הראשונים בבית, אני מסבירה להם שהדבר הנכון הוא לצאת מהבית לפרקי זמן קצרים. זאת כדי להרגיל את הכלב להישאר לבד וכדי להימנע מסיטואציה שבה אחרי שבוע, שבמהלכו הכלב שהה רוב הזמן עם אנשים, פתאום הוא מוצא את עצמו לבד. כבר מהיום הראשון כשהכלב מגיע לביתו החדש מומלץ לבעלים לצאת מהבית לכמה דקות ואז לחזור, ובכל פעם להאריך את זמן השהייה של הכלב לבד.

כלבים קולטים סימנים וערניים לכל הדברים שמתרחשים סביבם. לדוגמה, אם הכלב קולט שלפני שבעליו יוצאים מהבית הם נועלים נעליים, לוקחים את המפתחות של הרכב, או כל "טקס" אחר שנראה חסר חשיבות, על הבעלים "לשבור" את ההרגלים הללו, לקחת את המפתח ולשים אותו במקום אחר, לנעול נעליים ולהישאר בבית, או לצאת מהבית עם כל הדברים אך לחזור אחרי דקה.

כשיוצאים מהבית אין צורך לעשות פרידה דרמטית, שעלולה להכניס את הכלב לסטרס ולאותת לו שמשהו לא טוב עומד לקרות. מומלץ לצאת בלי להגיד לכלב ולהשתדל לשבור את ההרגלים שמעידים על כך שהוא יישאר לבד. כשהבעלים חוזרים הביתה והכלב שמח וקופץ עד השמיים, הדבר הנכון לעשות הוא דווקא להתעלם ממנו עד שהוא יירגע ויחזור למצב מאוזן. כשאנחנו מתייחסים לכלב, מלטפים אותו או מדברים אליו בטון נעים, אנחנו למעשה מחזקים אותו. החיזוק הזה יגרום לו לחזור על אותה פעולה שוב ושוב ורק יעצים את ההתלהבות, ואז רמת ההתלהבות תהיה דומה לרמת החרדה בפעם הבאה שהכלב יישאר לבד.

פעמים רבות כשכלב נמצא בסטרס, דווקא עבודה עם כלוב אילוף או כלוב טיסה יכולה לגרום לו להרגיש יותר בטוח. לאנשים רבים הכלוב מצטייר כמשהו שלילי שגובל בהתעללות, אך אם מרגילים את הכלב בהדרגה לכלוב ויוצרים לו את ההרגשה שזה המקום הבטוח שלו, בעצם יוצרים אצלו אפקט מעורה, הדומה למצב בטבע שבו האמא מחביאה את גוריה במקום בטוח כשהיא יוצאת לחפש מזון. בתוך הכלוב היום יעבור עליו בפחות חרדה.

דרך נוספת לעזור לכלב להתגבר על חרדת נטישה היא לאמץ כלב נוסף. כך הכלב לא מרגיש לבד ותמיד יש אתו חבר להקה נוסף. יש לזכור שכלבים הם חיות להקה ולכן כל כך קשה להם להיות לבד. בבחירת הכלב חשוב לבדוק את ההתאמה בין הכלבים, לקחת בחשבון שייקח להם זמן להתרגל אחד לשני ולקחת כלב מאוזן שישפיע על הכלב החרדתי לטובה ולא ידרדר את הכלב החדש.

לבעלי כלבים שמתקשים לסייע לכלבם להתגבר על חרדת הנטישה מומלץ לפנות למאלף מקצועי. חשוב לזכור שאם מטפלים בחרדת נטישה בצורה נכונה, אז מדובר במצב הפיך. הזמן יעזור לכלב להבין שהוא נמצא במקום טוב ושהבעלים שלו יוצאים ואז חוזרים. במקרים מסוימים הווטרינר יכול להציע טיפול תרופתי שיסייע לכלב להתמודד עם החרדות. הדבר הכי חשוב לכלב חרדתי הוא בעלים עם סבלנות, בעלים שמבינים שהדבר הכי גרוע לכלב עם חרדת נטישה הוא לעבור נטישה נוספת.

צילום תמונה: אירה פרוהורובה

מתכננים טיול? שוקלים לקחת אתכם את הכלב? הנה כמה דברים שחשוב לקחת בחשבון לפני שיוצאים לדרך

האביב כבר כאן, מזג האוויר הנעים קורא לנו לצאת לחיק הטבע, וגם חברינו הטובים ביותר על ארבע, שמהווים חלק בלתי נפרד מהמשפחה, ישמחו להצטרף לטיול ולזמן האיכות המשותף. כאשר יוצאים מהסביבה המוכרת לכלב ומהשגרה אליה הוא רגיל, חשוב לתכנן היטב את מסלול הטיול, להקפיד על כמה כללים חשובים ולהיות ערניים וקשובים לכלב, לביטחונו ולצרכיו.

תכנון: מומלץ לתכנן את מסלול הטיול מראש ולבדוק לאילו אתרים ומסעדות ניתן להכניס את הכלב. בנוסף, כדאי להיכנס לאתר האינטרנט של משרד החקלאות ולבדוק באילו אזורים התגלו מקרי כלבת. בשום אופן אין להשאיר את הכלב ברכב, גם אם זה לכמה דקות וגם אם החלון פתוח מעט. כמו כן, כדאי להצטייד בתיק עזרה ראשונה ובמידה והכלב שלכם מקבל טיפול רפואי שוטף כלשהו (למשל כדורים) – לא לשכוח לקחת אתכם את כל מה שדרוש עבור הטיפול.

מים: חשוב כי בכל עת יהיו ברשותכם מים טריים זמינים שאינם קרים, ומדי פעם, בעיקר לאחר הליכה ארוכה או מאמץ פיסי, יש להציע אותם לכלב. בחנויות לחיות מחמד ניתן למצוא קערות מים מתנפחות, בקבוקים מיוחדים ואביזרים ייעודיים נוספים לכלבים. אסור לתת לכלב לשתות ממקורות המים שלאורך המסלול, כמו גם מבקבוקי שתייה קלה או מוגזת המיועדים לבעלי הכלבים.

מזון: יש להביא לכלב את המזון המוכר לו ולא להסתמך על שאריות המזון של הבעלים או של המטיילים שהיו בשטח לפנינו. חשוב לא להעמיס מזון על הקיבה של הכלב בזמן הפעילות מאחר והאנרגיות שלו מופנות לשרירים ולא לעיכול, דבר שעלול להוביל לשלשול, בחילות או היפוך קיבה. לכן מומלץ להאכיל את הכלב לפחות שעתיים לפני הפעילות (הליכה ארוכה או משחק מאומץ בשטח) ובסיומה.

הגנה: בעוד שאנו מגנים על עצמנו בימים החמים באמצעות כובע, קרם הגנה, משקפי שמש ומשמעת מים, הכלבים חשופים לחום ולסכנה מהתייבשות ומכוויות שעלולות לגרום למוות. כלבים בעלי פרווה בהירה וקצרה רגישים יותר לחום, כך שאם אתם נוהגים לספר את הכלב – ודאו כי פרוותו אינה קצרה מדי.
בשעות הצהריים הטמפרטורות עולות, ולכן אם בחרתם במסלול הליכה, כדאי לצאת לדרך בשעות הבוקר המוקדמות. נסו ככל האפשר להימצא בצל, גם בעת הליכה וגם בעת מנוחה, ולהימנע מללכת על משטחים חמים במיוחד (כמו חול ואספלט) שיכולים לגרום לכוויות בכריות כפות הרגליים של הכלב.
לכלבים סקרנים וגרגרניים ניתן לשים מחסום פה כדי שלא יכניסו לפיהם שאריות מזון, חפצים מסוכנים, ענפים חדים, דברים רעילים וכד'.
אם לקחתם את הכלב לים (בחוף שבו מותרת כניסה לכלבים) והוא נכנס למים, עם היציאה מהחוף מומלץ לשטוף את פרוות הכלב במים כדי להסיר ממנה את המלח, שעלול לגרום לגירויים בעור.

שומרים על החוק: גם כאשר אנו יוצאים מהסביבה ומהשגרה המוכרות חשוב לשמור על החוקים למען בטחונו של הכלב ועבור שאר המטיילים. על הבעלים מוטלת החובה להחזיק את הכלב ברצועה בכל מצב (כן, גם אם הכלב ממושמע ומאולף). ודאו שהכלב שלכם מחוסן בכל החיסונים הדרושים, כולל חיסון נגד כלבת, שהוא נושא שבב אלקטרוני ושפרטיכם מעודכנים במרכז הארצי לרישום כלבים. וממש כמו בטיול בסביבת הבית – גם בשטח חשוב לאסוף את צרכיו, כמו גם את הפסולת שלנו.

טפילים: חשוב להקפיד באופן שוטף על טיפול מונע לטפילים (פרעושים, קרציות ותולעים) באמצעות אמפולות, קולרים או כדורים. אם לא טיפלתם בכלבכם, יש לתת לכלב את הטיפול כמה ימים לפני היציאה לטיול בהתאם להוראות הווטרינר.

לינה: המודעות לאפשרות לטייל עם חברנו הטוב על ארבע גוברת, וכיום ניתן למצוא צימרים רבים שמקבלים בשמחה אורחים עם כלביהם. אם אתם מתכננים ללון בשטח, באוהל או באתר קמפינג – הקפידו כי הכלב יהיה קשור כל הזמן ברצועה ולא יוכל להסתובב בשטח לבדו.

לסיום, בכל עת היו קשובים לכלב. היו ערניים בכל הנוגע לשינויים במצבו הגופני או בהתנהגותו ובעת הצורך פנו באופן מיידי לווטרינר. אם הכלב מושך אחורה, אם הוא מאט את קצב ההליכה, או אם משהו נראה לא תקין – יש לעצור ולתת לכלב מעט מים או לשפוך עליו מים על מנת לקרר אותו. סימנים מחשידים נוספים: התנשפויות ארוכות או נשימה מאומצת, עייפות, חולשה, הקאות, אפאטיות.

צילום: אירה פרוהורובה