וירוס FIV בקרב חתולים מתבטא בחום, דיכאון, ירידה בתיאבון ודלקות בפה. כיצד מטפלים בו ואיך מונעים הדבקה של חתולים אחרים?

מאת ד"ר הילה ברקת, וטרינרית האגודה

 

למרפאת האגודה מגיעים מדי שבוע חתולים עם דלקות בפה ובעיות חניכיים קשות. לכאורה, ייתכן שמדובר בחתולים שפשוט זקוקים לניקוי שיניים, אולם פעמים רבות דלקת חניכיים, במיוחד בחתולים חסרי בית, עלולה להעיד על בעיה חמורה הרבה יותר.

FIV הוא וירוס, שמועבר בין חתולים בלבד ואינו מדבק לבני אדם או בעלי חיים שאינם חתוליים. הוא נפוץ בעיקר בחתולים חסרי בית, זכרים, מעל גיל 5 שנים. הווירוס מועבר בין החתולים בעיקר דרך נשיכות, מגע דם, רוק, חלב ומגע מיני. ההדבקה יכולה גם להיות מאמא נגועה לגורים שלה.

כאשר החתול נדבק בווירוס (Feline Immunodefeciency Virus (FIV הוא לא  מראה מיד סימני מחלה. בתחילה הווירוס מגיע אל בלוטות הלימפה, שם הוא מתרבה בתוך תאי מערכת החיסון. תוך 4-6 שבועות מתפתחים סימנים כלליים של חום, דיכאון, ירידה בתיאבון והגדלה של קשרי הלימפה, שבדרך כלל הבעלים לא שמים לב אליהם. החתול נראה "בריא", בדמו נוצרים נוגדנים כנגד הווירוס, אולם במקביל הווירוס ממשיך להתרבות ולהרוס את תאי מערכת החיסון.

התהליך הזה הוא אטי ויכול לקחת חודשים עד שנים. בשלב מסוים מערכת החיסון של החתול נחלשת מאוד ואינה מצליחה להגן על החתול מפני הידבקות בזיהומים שחתול ללא הווירוס לא נדבק בהם. מדובר בדרך כלל בדלקות כרוניות קשות בפה, בעור ובמערכות הנשימה והעיכול, שמלוות בזיהום חיידקי, ולעתים אף התפתחות של גידולים סרטניים. בשלב זה החתול חולה מאוד, מדוכא, מפתח חום, ירידה בתיאבון, אובדן משקל, שלשולים, דלקות עיניים, סימנים עצביים ומוות.

ניתן לבצע בדיקת דם לחתול החשוד כנגוע בווירוס כדי למצוא נוגדנים שנוצרו עם פלישת הווירוס לגוף. בדיקת הדם לא תמיד מעידה באופן מוחלט על כך שהחתול נגוע ב-FIV, כיון שקיים חיסון לווירוס שיוצר גם הוא את אותם הנוגדנים. בנוסף, בשלבים הסופיים של המחלה ייתכן שלא יתגלו בדם נוגדנים בכלל והבדיקה תהיה שלילית, למרות שהחתול חולה מאוד. לעתים יש לחזור על הבדיקה כעבור מספר שבועות, כי רק אז רמת הנוגדנים בדם מספיק גבוהה לשם איבחון.

הטיפול הוא בדרך כלל טיפול תומך:
– אנטיביוטיקה כנגד הזיהומים המשניים.
– ויטמינים, נוזלים ומזון בעל ערכים תזונתיים גבוהים לתמיכה בתאי מערכת החיסון.

על מנת לעצור את התפשטות המחלה יש למנוע הדבקה של חתולים נוספים בווירוס FIV, וזאת על ידי הפרדה בין חתולים בריאים לחתולים חולים ומניעת מגע או מריבות עם חתולים אחרים, החזקת החתולים הנגועים בבית וחיסון החתולים הבריאים נגד המחלה אחת לשנה.

אם החתול שלכם מגרד את אוזניו ומנער את ראשו, ייתכן כי הוא סובל מאקריות אוזניים וחשוב לטפל בבעיה בהקדם

מאת ד"ר הילה ברקת, וטרינרית האגודה

 

אקריות אוזניים (Ear Mites) הם טפילים קטנטנים בגודל 0.4 מ"מ ששמם המדעי הוא Otodectes cynotis וניתן לראותם רק באמצעות מיקרוסקופ. האקריות חיות, מטילות ביצים ומתפתחות בתוך האוזניים של החתולים, ולכן גורמות להם לגרד עז ולדלקות אוזניים קשות. ההדבקה היא באמצעות מגע ישיר בין חתולים וכלבים, ובדרך כלל זהו טפיל מדבק מאוד שממנו סובלים חתולים חסרי בית רבים.

הסימנים הם הפרשה שחורה וסמיכה מהאוזניים, גירוד אוזניים עז, ניעור הראש ודלקות אוזניים קשות. במקרים קשים שלא טופלו, בעקבות הגרד וניעור הראש עלול להתפתח שטף דם ולגרום להתנפחות והתעבות של האפרכסת. האקריות אף עלולות להגיע לאוזן הפנימית ומשם לחדור למוח, אולם זהו מצב נדיר ביותר. האיבחון הוא פשוט, באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מן ההפרשה השחורה.

הטיפול באקריות כולל:
– ניקוי האוזן החיצונית והאפרכסת מההפרשות השחורות.
– טיפול יומיומי בטיפות אוזניים המכילות איברמקטין למשך זמן ממושך.
– במקרים קשים ישולב בטיפול גם זריקה שבועית למשך 4-6 שבועות.

יש לזכור שהטיפול ממושך והמחלה מאוד מדבקת בין חתולים וכלבים. חתול שנדבק פעם אחת וטופל, עלול להידבק שוב ברגע שיבוא במגע עם חתול נגוע שלא טופל.

מציאות מורכבת ומסובכת: רשויות רבות ניסו במשך השנים לפתור את בעייתם חתולי הרחוב ללא הצלחה

מאת ד"ר דגנית בן דב

 

חתולים – יצורים פרוותיים, חלקים, מנומרים ומוכתמים, בצבע שחור, לבן, וג'ינג'י. מבין כל היצורים עוטי הפרווה, עם החתולים הכי כיף להתלטף. בשנים האחרונות עולה מספר האנשים המגדלים בביתם חתול כחיית מחמד, ובמקביל גדל העניין שמגלים חוקרים שונים במקומו של החתול בחברה האנושית. מאמרים מקצועיים רבים עוסקים בתרומתו של החתול לבריאות בעליו – הורדת לחץ דם, שיפור מצב הרוח והבריאות הנפשית ואפילו ריפוי סרטן.

קצת היסטוריה
החתול בוית במצרים הקדומה לפני כ-5,000 שנים. את החתולים גידלו בבתים ובאסמים כדי לשמור עליהם מפני מכרסמים ונחשים. הם נחשבו לאלים קדושים ומי שהרג חתול, דינו היה מוות. באזור סין, לפני כ-3,000 שנים, בוית חתול בר ארוך שיער, והוא שתרם לחתולים של ימינו את הגנים לשיער ארוך. ממצרים הגיעו החתולים לאיטליה עם הסוחרים הפיניקים שגידלו אותם על ספינותיהם. במאות הראשונות לספירה התפשטו החתולים מאיטליה לשאר ארצות אירופה, שם הוחזקו כחיות מחמד וכמדבירי מכרסמים ואף מילאו תפקיד בדתות שונות. בימי הביניים החתולים נחשבו לחלק מכוחות השטן השחור ורבים מהם הומתו ונשרפו כשליחי השטן. במאות ה-18 וה-19 החל מעמדו של החתול לעלות ולהשתפר, וכיום יש עשרות מיליוני חתולים ביתיים בכל רחבי העולם.

חתול הבית וחתול רחוב
מספר חתולי הבית עולה מנה לשנה. באירופה יש כ-40 מיליוני חתולי מחמד ובארצות הברית יותר מ-60 מיליונים. מספר חתולי הבית בישראל מוערך בכ-200,000. הביות יצר תלות של החתול בבני האדם ופוטנציאל רבייה גבוה. זהו שילוב בעייתי, שכן מספר חתולי הבית הנולדים כיום גדול בהרבה ממספר האנשים המעונינים לטפל בהם.
במקביל לעלייה בפופולריות של החתולים כחיות מחמד מטופחות, יש גם עלייה במספר החתולים הננטשים ובמספר חתולי הרחוב. רוב חתולי הבית המגיעים לרחוב אינם שורדים זמן רב. בסביבה מתאימה שיש בה טרף קל ומעט מתחרים, פוגעים חתולים שהתפראו (feral cats) באוכלוסיות של ציפורים וזוחלים, עד כדי סכנת הכחדה.
חתולה בוגרת יכולה להמליט פעמיים בשנה, ארבעה גורים בכל פעם. 90 אחוז מגורי החתולים ברחוב מתים לפני גיל שנה. חתול שהגיע לגיל שנה צפוי לחיות עוד שנתיים-שלוש בלבד, לעומת חתול ביתי היכול להגיע לשיבה טובה בגיל 15-20 שנה. חתולי הרחוב צפויים לחיי רעב, למחלות שונות ולפגיעה ממכוניות ובני אדם.
במחקר שנעשה בבריטניה נמצא שאחד מכל חמישה חתולים שנבדקו היה במצב גופני רע וסבל מפציעות ומחלות במערכת הנשימה. חתולים נוטים לא להראות סימני מחלה, וזו אחת הסיבות לאמונה שלחתול תשע נשמות: החתול נפגע אבל אינו נראה פגוע. חתול כזה החי ברחוב ייראה רזה אבל בריא, עד לשלב בו גופו לא יכול לעמוד במשימה והחתול יקרוס.

חתולי רחוב בישראל
לא ברור כמה חתולי רחוב יש בארץ. אם נקבל את הערכה שמספר חתולי הרחוב גדול פי עשרה ממספר החתולים הביתיים, הרי שמדובר בשני מיליוני חתולים.
גופים שונים בארץ ובעולם ניסו להתמודד עם בעיית חתולי הרחוב בדרכים שונות. יש שתי גישות קיצוניות לפתרון בעיית חתולי הרחוב, וכמו במקרים רבים, אין אמת אחת והדרך הטובה היא שילוב בין הגישות השונות.
הגישה האחת מתבססת על היות החתול חיית בית. החתול צריך אדם שידאג לו, ולא צפויים לו חיי סבל. לכן יש ללכוד כל חתול לא מטופל ולהמיתו בצורה הומנית ככל האפשר כדי למנוע ממנו חיי סבל. הגישה ההפוכה מתבססת על היות החתול יצור חי ואהוב, גם אם אין לא בעלים. כיוון שמרבית הסבל של חתולי הרחוב קשור לרבייתם, מצדדים תומכי גישה זו בעיקור כל חתולי הרחוב. עם הזמן יקטן ריבויים עד שהבעיה תיפתר.
המציאות כמובן מורכבת ומסובכת בהרבה. ברשויות רבות ניסו במשך השנים להדביר את אוכלוסיית חתולי הרחוב, ללא הצלחה. החתולים ממשיכים להתרבות. מצד שני, תוכניות ללכידה ולעיקור של חתולי רחוב הן יקרות ודורשות מאמץ מתואם מצד גורמים רבים. לפעמים מספיק אדם אחד המתנגד לתוכנית כדי שהחתולים ייפגעו ויסבלו. במקרים רבים אוהבי חתולים משוכנעים שעיקור חתולי הרחוב זו הדרך הנכונה, אבל אינם מוכנים לתרום ולהשקיע ומצפים שגורמים אחרים (רשויות ואגודות לרווחת בעלי חיים) יטפלו בבעיה.
הפתרון צריך לכלול עיקור וסירוס חתולים בייתים כדי להקטין ככל האפשר את מספר החתולים הננטשים. עיקור וסירוס חתולים החיים ברחוב הם דרכים המתאימות רק לאוכלוסיות חתולי רחוב אותם מאכילים אנשים שיכולים לעקוב אחריהם, לטפל בהם כשהם נפגעים, ולעקר חתולים חדשים המצטרפים לקבוצה. כיום דרך מתאימה זו מתאימה לחלק קטן מאוכלוסיית חתולי הרחוב. תוכניות חינוך והסברה יאפשרו ליישם תוכניות עיקור של חתולי רחוב.

אבל בינתיים מאות אלפי חתולים סובלים ומתים ברחובות. איך אפשר לחנך להומניות ולאחריות ציבורית, כשבו בזמן אנחנו מתעלמים מסבלם של חתולי הרחוב. שאיפה לפתרון טוב והומני יותר לא צריכה לסתור את הרצון למנוע סבל כאן ועכשיו. המתת חתולים נטושים אינה הפתרון הטוב, אלא הרע במיעוטו. במקרים בהם איננו יכולים להעניק חיים טובים לבעלי החיים, אנחנו יכולים לפחות לנהוג בהומניות ולהקטין את סבלם.

* המאמר נכתב לכבוד אירוע "תל אביב אומרת מייאו", שהתקיים בסינמטק תל אביב במאי 2001 ביוזמת האגודה ופורסם בעיתון "טבע הדברים".